החברה הישראלית מקוטבת ומסוכסכת בין המגזרים השונים. ההפגנות והויכוח הציבורי על הרפורמה המשפטית חושפות מתח עמוק ומעלות על פני השטח כאבים מודחקים. כבר מזמן לא מדובר רק ברפורמה ונדמה שהר געש של רגשות, זהויות ונרטיבים עומד להתפוצץ על הסיפור הישראלי המשותף. רבים מרגישים כי ההנהגה כיום, מכל הצדדים, אינה ממלאת את ייעודה ולא מצליחה לקחת על עצמה אחריות.
בחג שבועות הבא עלינו לטובה אנו קוראים את מגילת רות. המגילה מציה תקופה שבה עם ישראל חי במסגרות שבטיות ללא שלטון מרכזי וללא מלוכה. הריבונות הייתה מקומית, שופטים וזקנים היושבים בשער העיר ועל פיהם יישק דבר. העלילה הובילה את גיבורי המגילה, נעמי, רות ובועז, לקבל החלטות שהשפיעו על חייהם ועל חיי הסובבים אותם לדורות.
כשאלימלך עזב עם משפחתו אל מואב, המדרש הסביר שאלימלך חשב: "עכשיו כל ישראל מסבבין לפתחי, עמד וברח לו מפניהם". הרעב והקשיים הכלכליים, יחד עם עניים ששיחרו לפתחו גרמו לו לעזוב הכל, לדאוג רק לעצמו, להתנתק מארצו ומעמו וללכת לחיות בשקט במואב השכנה. אלימלך היה אדם עשיר ובעת משבר הייתה לו דילמה חברתית אם להישאר ולעזור או לברוח עם כל כספו.
בניו נישאו לערפה ורות המואביות, והעונש הגיע כמעט מיד – אלימלך ובניו נפטרו, שמה של המשפחה כמעט ואבד, ונעמי נשארה לבד בעיר זרה ללא צאצאים. היא החליטה לחזור ארצה ושתי כלותיה הצטרפו למסע. היא שכנעה אותן לחזור לביתן ומולדתן. ערפה השתכנעה אך רות דבקה בה בנאמנות ואחריות גדולה. רות פעלה באחריות לא רק ממקום של חולשה, אלא גם כשהיא הייתה חזקה ובסביבה תומכת בביתה שבמואב.
כשנעמי שבה עם רות לבית לחם, היא ירדה למעמד חברתי נמוך ביותר. מנכבדות העיר, הפכה נעמי לזרה, ענייה ואלמנה של אדם שנטש את עמו ברגע משבר. היחס של אנשי בית לחם אל נעמי הדגיש את האומללות. למרות הייאוש, רות שוב בחרה לקחת אחריות והציעה לנעמי לצאת וללקט שיבולים כדי לפרנס את שתיהן בשדה בועז.
בניגוד לאנשי בית לחם, בועז הבחין ברות, דאג שלא יפגעו בה ולא יגערו במלקטת הזרה. הוא שמע על המעשה האצילי של רות וגמל לה בחסד משלו בבחינת טובה תחת טובה. נעמי שמעה על המפגש עם גואל אפשרי למצבן, התאוששה ויזמה אף היא מעשה, היא שלחה את רות לגורן של בועז.
בגורן, בועז הרגיע את רות ואמר לה שיש מי שבאחריותו לדאוג לה ולנעמי ואם הוא יבחר שלא לקחת אותה, הוא יעשה זאת.יתכן גם לומר כי בועז כבר מכיר את האיש ואת הנורמות החברתיות האדישות בבית לחם וכבר יודע מה תהיה תשובתו…
בועז כינס את זקני העיר והעם, ברגע שהפך לרגע השיא של המגילה. הוא הבין את המצב המשפחתי בו נעמי ורות נמצאות וערך בירור פומבי מול האדם הקרוב ביותר לנעמי, האם הוא מוכן לקחת על עצמו אחריות ולגאול אותן כנדרש ממנו כקרוב משפחתן?
לאחר סירובו, המגילה לא חשפה את שמו וכינתה אותו "פלוני אלמוני" - דרך ביטוי ספרותית להדגיש את הרעיון של 'מידה כנגד מידה'. מי שאינו מוכן לקחת על עצמו אחריות על משפחתו - גם שמו נשכח מדפי ההיסטוריה. בועז לקח על עצמו את האחריות לדאוג לנעמי ורות, הוא קנה בחזרה את חלקת השדה המשפחתית ופעל להמשכיות של המשפחה.
ספר שופטים מסתיים בפסוק: "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". אנחנו רגילים לקרוא אותו במובן שלילי, כאשר אין מלך ושלטון כללי שמתפקדים, כל אחד עושה ככל העולה על רוחו. אבל ניתן גם לקרוא אותו מזווית אחרת - כאשר השלטון לא לוקח אחריות, אנשים מן השורה נקראים לדגל. האחריות מוטלת בקרן זוית וכל אחד יכול לקחת אותה. כך עשו רות ובועז וכך מצופה מכל אחד מאיתנו בימים שבהם נדרשת אחריות קולקטיבית.
כאז, כך גם כיום, כאשר החברה הישראלית מחולקת לשבטים וקהילות. כל אדם, זר וחלש כמו רות או עשיר ומבוסס כמו בועז, נקראים להתעלות ולקחת אחריות על מצבם ועל אתגרים חברתיים בקהילתם; לייצר נורמות ציבוריות של מוסר, לנהוג ברגישות כלפי הזר והחלש ולהאיר פנים כלפי כל אדם. מגילת רות מסתיימת בלידתו של דוד שהיא תוצאה וברכה של חברה החיה לאור ערכים אלו.
רועי ויסמן הוא מפתח תוכן ומנחה פדגוגי בעמותת יסודות של מכללת הרצוג