“אני מאמין כי אנו אומה בעלת לב גדול” (יצחק רבין). עם ישראל כואב ומתאבל על האזרחים הגיבורים של של מחדל 2023,שנטבחו על ידי חיות אדם חסרי צלם אנוש. חמאס נחשף כתנועת רוצחים עם מטרה אחת: השמדת מדינת ישראל ויהי מה. השפה הרכה מול עזה, חמאס ושלוחותיו הביאה לשפיכת הדם של תושבי עוטף עזה וקשת הערים ועיירות הדרום.
זה אירוע שייצרב בתודעה הישראלית והיהודית כטבח לעולמי עד. מראות הזוועה מיער רעים מזכירים את מעשי הנאצים. אלא שהפעם זה פה, ביישובי עוטף עזה שהפכו מגן עדן לגיא הריגה - מנתיב העשרה, כפר עזה, נחל עוז, ניר עוז, כיסופים, סופה ובארי - לבאבי יאר. נשיא ארצות הברית ג’ו ביידן העצים בנאומיו את הקשר בין השואה למעשי חמאס. לכפות ילדים ונשים, משפחות שלמות, זהו מראה שלא יסולח לעולם. ממשלת ישראל התחייבה להגן על היישובים צמודי הגדר, אך לא עמדה בהבטחתה. היישובים והתושבים שניצלו איבדו אמון, מטף ועד זקן. על הממשלה, במקביל ללחימה, להגיע במהרה עם פנקס צ’קים לשיקום מאפר ועפר ליישובים פורחים עם הבטחה כי בצד השני לא יהיו יותר חיות טרף. זה או היישובים והמיישבים שנותרו, או הם בעזה.
פתיחת חוזה חדש בין הממשלה לתושבים מחייבת קודם כל לחסל את טרור חמאס, ולאכלס מחדש את חבל הארץ – ולא, אין תקומה. זוהי חגורת הביטחון החיה והבטוחה של מדינת ישראל בגבול המערבי שילבש שינוי כואב מקצה לקצה. הממשלה והעומד בראשה אינם יכולים להישען יותר על אמירות היסטוריות מהעבר, על המאמץ הביטחוני חובק העולם שהוא מנהל נגד הטרור הפלסטיני והגרעין האיראני. קמפיין ההפחדה טפח בפנינו יותר מהר ממה שנצפה. לאחר שתסתיים הלחימה ב”חרבות ברזל” יהיה טוב אם המנהיג יקטין את טיפוח פולחן האישיות סביבו, כאילו רק הוא יכול להציל את ישראל מאובדן.
טוב עשה, גם אם באיחור, כשהקים ממשלת חירום לאומית, והבין ש“אין עוד מלבדו” - לא עוד. לא נשכח את גבורתם של אנשי כיתות הכוננות, שעצרו בגופם את חוליות הטרור ושילמו מחיר כבד. כמו גם מעשי החילוץ, ההצלה ומעשי הגבורה של חיילי ומפקדי צה”ל, משטרת ישראל, שירות הביטחון הכללי וזק”א. זכר הנרצחים והנופלים בקרב יאיר דרכנו, וייחרת שמם לעד בחבל הארץ הפורח שכה אהבו והצילו. יהי זכרם ברוך לעד!
“מן העפר המר העיריות עולות/ ועל הדשא ילד וכלבו/ מואר החדר ויורדים לילות/ על מה שבו ומה שבלבו/ זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית/ אבל אתם אינכם ולא תוכלו לשוב/ ואיך קרה ואיך קרה ואיך קורה עדיין/ שהחיטה צומחת שוב” (דורית צמרת). בהצדעה לזכרם של כל הנופלים בשותפות גורל.