אחת השאלות שצפו ועלו מיד עם כניסתם של ראשוני חיילנו לרצועת עזה הייתה, 'ומה נעשה עם עזה ביום שאחרי?'. בטרם אתייחס לשאלה דמגוגית זו אבקש להעיר הערה מקדימה. כשכולנו נחשפנו לתוצאות הקטסטרופליות של הפוגרום שהחמאס ושותפיו, אלה שמשום מה מכונים 'אזרחים פלשתינים רגילים', ביצעו בקרב אחינו ואחיותינו תושבי יישובי עוטף עזה התגובה היחידה שנשמעה בפי כל הייתה – נשברו כל הכללים. מה שהיה לא יהיה יותר. הזעם היה כה גדול שאזרחי ישראל הבינו שכבר לא מדובר בעוד ארגון טרור שמנסה לזנב בנו, אלא מדובר בחברה נאצית שמנסה לממש את הפתרון הסופי בדרכים פרימיטיביות שמתאימות לחברה הפלשתינית האנאלפביתית וחסרת התרבות.
זאת גם הסיבה שכולנו הבנו שאפילו השיח ביחס לעזה, לחמאס ולפלשתינים, חייב להשתנות. לא עוד ארגון טרור, אלא נאצים חדשים. לא עוד שותפים פוטנציאלים אלא אויבים מרים. עברו להם מספר שבועות בודדים, וכצפוי צצה ועלתה השאלה 'מה יהיה עם עזה ביום שאחרי?' , שאלה שכולה, מתחילתה ועד סופה חלק מהשיח הישן שקדם לפוגרום ה-7 באוקטובר. כי שאלה זו מכוונת את השיח להבנה שאין מה לעשות, אנחנו חייבים בין אם נאהב זאת ובין אם לאו, להסתמך על הפלשתינים 'המתונים' שבמקרה זכו לשם 'רשות פלשתינית'. וכך, למרות הזעם. למרות ההבנה שהעולם התהפך, השיח נותר תקוע בעולם הישן שבו מככבת הרשות הפלשתינית תמכת הטרור. עולם שכזכור העלה באש ובפצצות את בתי תושבי בארי, כפר עזה, נחל עוז, כיסופים וכל יתר יישובי עוטף עזה שנפגעו.
למרות טענתי זו, כנראה שאין מנוס מלהתייחס לשאלת 'היום שאחרי'. ולו כדי לא להשאיר את המגרש ריק עבור פוליטיקאים חובבנים בדמותם של מרב מיכאלי ויאיר לפיד. שני הטיפוסים האלה, הציגו אלטרנטיבה לפתרון שאלת 'היום שאחרי'. לדבריהם, הגורם המתאים ביותר לשלוט ברצועה אחרי שנשמיד את החמאס ויתר ארגוני הטרור היא, לא תאמינו, הרשות הפלשתינית. כל מי שמבין ועסק, אפילו קצת, ברשות הפלשתינית ובטח ברצועת עזה יודע שמדובר בהצעה הזויה וחסרת סיכוי, מעבר להיותה הצעה שמשמרת את המציאות של טרום הפוגרום ב-7 באוקטובר. מה בעצם מציעים לפיד ומיכאלי? בהחזרת הרשות הפלשתינית הם מבקשים, כמובן מבלי לומר זאת חלילה, מכולנו שנתעלם מהפוגרום הקשה ביותר שפקד את העם היהודי מאז השואה.
הם מבקשים שנחזיר את גלגלי השעון לשנת 1994, עת ממשלת רבין-פרס פרסה שטיח אדום בפני כנופיית הרשות הפלשתינית ואפשרה להם להשתלט על רצועת עזה (ויריחו). הם מבקשים להחזיר אותנו לשנת 2007 עת החמאס, שניצח בבחירות הראשונות והאחרונות שהתקיימו בחברה הפלשתינית, השתלט על רצועת עזה. וממילא הם מבקשים להחזיר אותנו לערב ה-7 באוקטובר 2023 כשהחמאס התחזק והתפרץ לעבר יישובנו. מי שלא מבין שקו ישר וישיר מחבר בין העברת עזה לשלטון פלשתיני ועד למראות התופת של הוצאות להורג של מעל אלף ארבע מאות מאזרחי ישראל וחטיפת למעלה ממאתיים ארבעים אזרחים תמימים, לא למד כלום ולא מבין כלום.
וכשקמו להם שני פוליטיקאים בינוניים נטולי הבנה מדינית וחסרי תודעה היסטורית, שניהם פחות או יותר באותה שכבת גיל ושניהם עומדים בראש מפלגות, והציעו להמליך שוב את הרשות הפלשתינית על עזה ביום שאחרי, הם הוכיחו שהם לא באירוע. הם הוכיחו לכולנו שהם לא מבינים כלום ולא למדו כלום. במציאות רגילה לא היה טעם להתייחס לכל גיהוק ושיהוק של פוליטיקאים נטולי הבנה מדינית והיסטורית. אבל אנחנו לא בימים רגילים. הבעיה עם הצעותיהם של שניים אלו שבבורותם הם מקבעים את אופציית החזרת הרשות לעזה כאופציה ישראלית ריאלית ורצינית. מנהיגי העולם, שרובם גם ככה תומכים ברשות, נאחזים בהצעות הבוסר שכאלה כגלגל הצלה מתוך רצון למנוע טלטלות ושינוי סדרי בראשית. כך בדיוק קרה בהסכם אוסלו שכזכור נולד כהצעה הזויה בידי אנשי אקדמיה מנותקים אריאל הירשפלד ורון פונדק. זה בדיוק מה שעלול לקרות עם ההצעה הזו של לפיד ומיכאלי שתאומץ על ידי שחקנים בקהילה הבינלאומית רק מתוך רצון למנוע שינוי סדרי בראשית. באנגלית קוראים לתופעה שכזו more of the same.
חשוב להוסיף, שבעוד לפיד ממשיך לקדם את הצעתו להשליט את הרשות הפלשתינית על עזה ביום שאחרי, מירב מיכאלי הסתייגה קמעה מהצעתה המקורית כשהסבירה את עצמה ואמרה שהיא לא מתכוונת לרשות הפלשתינית הנוכחית שהוכיחה את עצמה כאנטישמית ושונאת ישראל, אלא היא בעד הבאת רשות פלשתינית מחודשת. הבהרה זו רק מוכיחה את חוסר הבנתה ובורותה של מיכאלי, ומדגימה עד כמה חשוב להוריד מסדר היום ומהשולחן את הצעתם של השניים.
עם הורדת הצעות אלה יהיו כאלה שישאלו: אם לא החזרת הרשות הפלשתינית לשלוט ברצועת עזה מה הפתרון לעזה ביום שאחרי? על כך יש להשיב, כי לעיתים לפני שמעלים הצעה אלטרנטיבית יש צורך להסיר הצעות רעות, מזיקות ומנותקות מסדר היום. כי כל עוד הצעתם של השניים מונחת על השולחן, כל הצעה אלטרנטיבית שתעלה תתקל בהתנגדות רפלקסיבית ותותקף קשות על ידי תומכי ההצעה הרעה של החזרת הרשות הפלשתינית. וכך בלית ברירה תישאר רק הצעת השלטת הרשות הפלשתינית כאלטרנטיבה ריאלית. לכן במקרה דנן יש לפעול על פי גישת חכמנו קודם 'סור מרע', ורק לאחר מכן 'עשה טוב'.
ולכן, פטור בלא כלום אי אפשר, כדאי להציג שני עקרונות יסוד שחייבים להתקיים בכל פתרון אלטרנטיבי ריאלי עתידי שקשור בעזה וליום שאחרי. הראשון, הדרך לפתרון בעיית עזה עוברת בהסדר איזורי ולא נקודתי. השני, כל פתרון חייב לקבל תמיכה אקטיבית ממשית של הקהילה הבינלאומית, או לכל הפחות של חלקים חשובים ודומיננטיים מקרב מדינות המערב הדמוקרטיות. כל הצעה אלטרנטיבית שתנסה לעקוף או להתעלם משני עקרונות יסוד אלו נדונה לכישלון מראש.
הכותב שימש בעבר כקונסול הכללי של ישראל בדרום-מערב ארה"ב וכיועץ ראש הממשלה בנימין נתניהו