את ההשלכות והתוצאות הממשיות של אסון ה־7 באוקטובר נתחיל לראות כשהעובדות והעדויות ייחשפו עת תחל את עבודתה ועדת החקירה הממלכתית שתקום לאחר המלחמה; כשהאמת על המחדל הנורא תגרום להתפרצות הר געש של רגשות ותחושות שמלווים בימים אלה המוני ישראלים שמתהלכים מאז אותה שבת ארורה של שמחת תורה עם כאב נורא, תסכול, חוסר אמון, אי־שקט ואכזבה קשה, שייקח זמן רב לשקמם.
זו לא תהיה אותה ישראל שהכרנו עד ה־7 באוקטובר. את ההשלכות המיידיות נחוש במערכת הפוליטית שתיאלץ בלחץ הציבור ללכת לבחירות כדי להביא לקצה של הממשלה הזו, לשינוי מבנה השלטון ולמנהיגות פרגמטית ואמינה. ייתכן שבעקבות החשיפות הקשות שיתגלו בוועדת החקירה הממלכתית, נתניהו יחתור לעסקת טיעון במשפטו ולפרישה מהחיים הפוליטיים, וגם אם לא, הליכוד, כמו הציונות הדתית בראשות סמוטריץ’, יעברו רעידת אדמה אלקטורלית שתרסק אותן פוליטית, כפי שמראים הסקרים שמתפרסמים בימים אלה.
גם השמאל הישראלי יעבור מפץ משמעותי בתפיסת השלום שלו, לאחר שהסתבר לו שיונות השלום אינן יכולות לנחות ולשכון בשדות ובבתים השרופים של בארי, ניר עוז, רעים, ניר עם, נחל עוז ועוד, ושאת חלום שתי המדינות צריך לגנוז רחוק מכל עין, מחשבה ולב. למעשה, השמאל הישראלי עובר מהפך שילך ויעמיק, ויזכיר לזקני הדור את ראשית ימי המדינה, כשהשמאל הרדיקלי סגד ל”אמא רוסיה” ולסטלין שרצח יהודים לא פחות מגדולי הרוצחים הנאצים. רק מאוחר יותר, כשהאמת הסתברה וכאבה, מפ”ם של אותם ימים התפקחה והתפכחה מהחלום הקומוניסטי.
תמונות רוצחי עזה יותירו את חותמן על המשך דרכו של השמאל הישראלי, שבנאיביות האמין בחלום השלום עם מי שמחנכים את ילדיהם מגיל הגן לשנאה ורצח יהודים ולא הפסיקו לחשוב איך הם זורקים אותנו לים. השמאל־מרכז ייאלץ לאמץ את האידיאולוגיה של “אחדות העבודה”, שהוקמה כמפלגת שמאל ציונית סוציאליסטית אבל עם מאפיינים מדיניים־ביטחוניים ימניים ניציים, כשבראשה ניצבו אז אישים כמו יצחק טבנקין, שלאחר מלחמת ששת הימים הפך לאחד מאבות התנועה למען ארץ ישראל השלמה, יגאל אלון, יצחק בן אהרון, ישראל גלילי ומשה כרמל.
בלי שכמעט נתנו על זה את הדעת, יש כאן דור חדש שנותן את הטון, שונה ממה שהכרנו כאן ב־30 השנים האחרונות. דור שבעקבות הטלטלה שעברה המדינה ישאף להכתיב את סדר היום. זה דור שאינו שבוי בתפיסות עולם פוליטיות, של פטריוטים אמיצים ופרגמטיים, ואת ניצניו ראינו בהפגנות נגד הרפורמה המשפטית. אנו צפויים לשינויים משמעותיים במפה הפוליטית, עם סבירות גבוהה שמפלגות יתפצלו ויתחברו, כשהנטייה של הציבור תהיה לבחור במפלגה שראשיה רואים את המדינה לפני הכל, שתאמץ את מגילת העצמאות והערכים שעל בסיסם קמה המדינה, שתציב את הביטחון החיצוני, הפנימי והכלכלי בראש סדר היום, שמאחדת את העם ומחבקת את המיעוט הנאמן, ולצד כל אלה דוגלת בשוויון בנטל ובתמיכה.
המהפך הפוליטי הזה עשוי לחזק במידה מסוימת את הימין הקיצוני, כך שבן גביר יקבל יותר מנדטים מאשר היום, אבל עם מפלגה שולית באופוזיציה ובלי שום השפעה על מדיניות הממשלה החדשה שתקום.