בימים האחרונים, כמעט בלי לשים לב, חדר לשיח הציבורי המושג 'רשות פלשתינית מתחדשת'. ההקשר ברור: ביום שאחרי סיום המלחמה בעזה וחיסול החמאס הדיון ייסוב סביב שאלה אחת קריטית שתעצב את פני הסכסוך הישראלי-פלשתינית לעשור הקרוב. השאלה היא: מי ישלוט ברצועת עזה? בעוד ראש הממשלה ואחרים טוענים שישראל תמשיך לשלוט צבאית-ביטחונית ברצועת עזה, לפיד, מיכאלי וחלקים השמאל בישראל טוענים שחיסול החמאס מהווה הזדמנות מצוינת להחזרת הרשות הפלשתינית לשלוט ברצועת עזה. תומכי עמדה זו, שחלקם 'במקרה' גם חסידי אוסלו, או שלא זוכרים או לא אכפת להם שניסינו כבר שהרשות תשלוט בעזה, זה קרה בין השנים 1994-2007. כידוע מדובר בניסיון שנכשל כישלון חרוץ וטוטאלי, כאשר החמאס ביצע הפיכה ברצועה לאחר שניצח בבחירות והדיח את הרשות, ומיד הוציא חלק מאנשי הרשות להורג ואת השאר גירש מהרצועה.
זאת אולי הסיבה שלפיד מיכאלי ויתר תומכי הרשות האובססיביים מבינים שהדרך היחידה למכור את תוכניתם להחזרת הרשות לשלוט ברצועה היא במכירת התוכנית בעטיפה אחרת ושם חדש. ישבו וחשבו, חשבו וישבו והגיעו למסקנה שאכן, להחזיר את הרשות הפלשתינית לרצועת עזה זה רעיון רע, אבל להחזיר את הרשות הפלשתינית המתחדשת, זה כבר משהו אחרת לגמרי. כי ברור לכולם שיש הבדל בין הרשות הפלשתינית לבין הרשות הפלשתינית המתחדשת. הם כל כך התלהבו מההמצאה הילדותית של עצמם שהתחילו לשווק אותה כאילו מדובר בתוכנית מדינית גאונית.
חכמנו כבר אמרו 'יותר משהפרה רוצה להניק העגל רוצה לינוק', וכך ראינו שרעיון עוועים זה תפס חזק אפילו בקרב מדינות ומנהיגים בינלאומיים ובראשם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן. בל נטעה, אותם מנהיגים, כולל ביידן, לא ירדו לפרטי התוכנית וההצעה מהסיבה הפשוטה. בדיוק כפי שלא בודקים את שיני הסוס שמקבלים במתנה, כך במציאות העכשווית של רצועת עזה ההרוסה והכאוטית, אף אחד לא בודק את פרטיה של תוכנית מדינית לרצועת עזה אחרי חיסול החמאס. מתברר שרוב הישראלים שבעים מתוכניות מדיניות שבמבט ראשון נוצצות מבחוץ אך בפועל רקובות מבפנים. אחרי הסכם אוסלו ותוכנית ההתנתקות רובנו הגדול מבינים שהימים, השבועות, החודשים, השנים, העשורים והעתיד שאחרי מימוש תוכניות הרסניות שכאלה הם החשובים באמת ולא ההצהרות, הטקסים או הכוונות שהיו בבסיס תוכנית כזו או אחרת.
ולכן, חשוב שדווקא המחנה הלאומי יציג את האבסורד, השקר, הרמייה וההטעיה של המושג 'רשות פלשתינית מתחדשת'. כי אין ברשות שכזו שום דבר חדש או מתחדש. נשמח לשמוע שמות של מנהיגים מאותה רשות פלשתינית מתחדשת. שמות חדשים, נקיים. לא תיפלו מהכורסא אם אספר לכם שאין שמות כאלה וגם לא יהיו. נדרוש לשמוע מה השקפת העולם והמדיניות של אותה רשות פלשתינית מתחדשת שלא באמת קיימת. האם אותה 'רשות פלשתינית מתחדשת' (איזו בדיחה עלובה) מכירה בזכות קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי? האם אותה יישות פיקטיבית ושקרית בעד לשלם משכורות קבועות למחבלים ובני משפחותיהם? האם אותה המצאה וירטואלית ששמה 'רשות פלשתינית מתחדשת' תילחם בארגוני הטרור הפלשתינים או תעלים עין? ובקיצור האם הקשקוש הזה ששמו 'רשות פלשתינית מתחדשת' נועדה רק לצרכי שיווק תוכנית מדינית כלפי העולם יהא המחיר אשא יהא?
התשובות לשאלות אלה ואחרות ברורות לכל מי שמסתכל למציאות בלבן של העיניים. אין דבר כזה רשות פלשתינית מתחדש. ולא תהיה רשות פלשתינית מתחדשת. למה, כי החברה הפלשתינית איננה השקל הישראלי. כולנו זוכרים אילך בשנות השמונים של המאה הקודמת ישראל החליטה, יום בהיר אחד, בשל שיקולים כלכליים להיפטר מהשקל הישן, להוריד כמה אפסים והופ יש לנו שקל החדש, נוצץ ומגניב. מהלך מלאכותי שכזה אפשרי בכלכלה, הוא בלתי ישים ובלתי אפשרי בהקשר של חברות אנושיות. והוא בטח ובטח לא קיים כפתרון מדיני למציאות כה מורכבת כפי ששוררת ברצועת עזה. מכאן יובן ויובהר שלהכריז על רשות פלשתינית מתחדשת מעידה בעיקר על בורות המציעים ועל עליבות ההצעה.
לצערי הרב, הניסיון מלמד – הסכם אוסלו וההתנתקות – שגם תוכניות מדיניות הזויות, לא מציאותיות וכאלה שלא נותנות מענה לכלום ושום דבר הפכו לתוכניות הדגל של מפלגות, פוליטיקאים ושחקנים בקהילה הבינלאומית. אסור למחנה הלאומי להתנהל כפי שהוא בדרך כלל מתנהל.
אסור לנו להותיר את המגרש המדיני-ביטחוני ריק ופנוי לגורמים שרלטנים וחסרי הבנה. כי זאת יש להבין, אין וואקום בעולם המדיני. אם המחנה הלאומי לא יציג תוכנית מדינית סדורה וריאלית אלא ימשיך להתנהג כמו דובוני לא לא, מה שעלול לקרות זאת התגשמות הסיוט שלנו, קרי אימוץ התוכנית המדינית-ביטחונית של השלטת הרשות הפלשתינית המתחדשת ברצועת עזה. במידה וחלילה זה יקרה, הספירה לאחור עד להתרחשותו של פוגרום ה-7 באוקטובר הבא החלה. השאלה לא תהיה אם פוגרום שכזה יתרחש אלא מתי, איפה ובאיזה סדר גודל. הימים האלה יקבעו, במידה רבה, איך תיראה רצועת עזה בעשורים הבאים. איך אנחנו נתמודד עם הבעיה הפלשתינית ולאן פנינו מועדות.
לשעבר הקונסול הכללי של ישראל בדרום-מערב ארה"ב ויועצו של ראש הממשלה בנימין נתניהו