לאחרונה אנו נתקלים בתופעה מטרידה: הדור הצעיר בארצות הברית מתסובב עם טי-שירט עליה מודפס אבטיח בצורת מדינת ישראל הצבוע בצבעי דגל פלסטין, בבחינת הזדהות עם סבלם של הפלסטינאים. כמו מעין באנר על תמונת פרופיל - אבל כזה שלובשים. למעשה, הם מצהירים בלי לדעת דבר על הסכסוך הישראלי פלסטינאי, או חצי דבר בהיסטוריה בכלל, את הצד שבו בחרו וכמו שאומרים - פני הדור כפני הכלב הפרוגרסיבי.
אמנם, מלחמה בישראל תמיד מעלה אנטישמיות אל פני השטח, אך הפעם האנטישמיות הייתה בשיאה עוד טרם נורה הכדור הראשון. התחמושת למתנגדים הגיעה גם מתוכנו, אפילו מאירועי השנה האחרונה בלבד בה היו לא מעט מיצגים אנטשימים, קריקטורת "של אנשים חושבים", אנשי הייטק הסבורים שבעל המאה הוא בעל הדעה כמו ישי גרין למשל שזרק שטרות על חרדים, ומיצגים נגד אנשים בעלי חזות יהודית. לא שאנטישמים צריכים השראה - רק מצער שהם מקבלים את המוזה שלהם ממדינת היהודים.
כאמור, השמאל הפרוגרסיבי בארה"ב כבר מזמן הצהיר לצד מי הוא עומד. נקודת המפנה הברורה הייתה כנראה בזמן כהונתו של אובמה. הנשיא, שתפיסת עולמו הייתה עוינת למדינת ישראל, היה סבור שההתנחלויות הן המחסום האמיתי לשלום בין ישראל לבין הפלסטינאים ובכך השריש סופית את היפוך התפקידים: ישראל היא הכובש האכזר ואילו הפלסטינאים רק רוצים מדינה. בעולם פרוגרסיבי בו יש רק מדכאים ומדוכאים הצליח הפרוגרס להציג את הסכסוך כמלחמה על אדמה וזכויות-אדם-כביכול, ולא על דת. ובמילים פשוטות יותר: אם בעבר היינו חלשים יותר, עם צעיר שמנסה להקים מדינה אחרי השואה ונאבק מול כל מדינות ערב – אזי במצב כזה היינו זכאיים לתמיכה. כיום, התחזקותנו עומדת לנו כרועץ ומבחינת הפרוגרס אנחנו כבר לא דוד אלא גוליית.
הקונספציה הזאת של אובמה הייתה כ"כ מרכזית בבניית הסימטריה בין הצדדים בסכסוך עד שנראה שהיא השתרשה גם בתודעתנו כאן, וביטוי לכך ניתן לראות בקלות שרבים מאיתנו קנו את הקמפיין של אלימות מתנחלים. הורגלנו לדפוס מחשבה שגוי - אם ניתן לחמאס כסף הם בתמורה יתנו לנו שקט. כך גם הורגלנו לחשוב שאלמלא האלימות של המתיישבים כלפי האוכלוסייה הערבית באיו"ש ופינוי לגבולות מצומצמים - אולי היה כאן שלום. הנוסחה ברורה - כדי לזכות בתמיכת הפרוגרסבים אנחנו בהכרח חייבים להיות חלשים יותר, בגבולות רעועים ועם אויב שמתחזק מעברם השני.
מורשת אובמה לא הסתיימה בקיבוע הסכסוך על אדמה. היא גם באה לידי ביטוי גם בירידה בתמיכת הדור הצעיר בישראל. דור ה -Z, אותו דור שרוכש את הטי שירט המדובר, מתחבר יותר לנרטיב הפלסתינאי ולא הישראלי, שהרי כולם שונאים מצליחנים לא? גם אחרי הטבח של השביעי באוקטובור הם מבקשים לנתח את מעשי הזוועה "בהקשר למציאות" בדיוק כמו הדיקאנים שלהם באוניברסיטאות ולמען האמת, אין זה פלא שאלו דעותיהם. דור שלם שלמד שאמת והיסטוריה הם סובייקטיבים, שמאמין שישו היה פלסטינאי כי נולד "בפלסטין", הוא דור שהמציאות זרה לו – ולכן הוא מתחבר בקלות לתפיסות עולם פרוגרסיביות שבסיסן אנטישמי.
ישי גרין הבין זאת, חלקית לפחות. הוא מבין שהמלחמה בנתניהו תצטרך לחכות. ביבי הוא לא הסכנה המיידית למדינת ישראל. העם היהודי הגיע שוב לרגע היסטורי בו הוא לא רק מותקף צבאית אלא מותקף רעיונית ונמצא תחת מסע דה לגיטמציה גם על עצם קיומו – מתקפה שנעשת ע"י האנשים הנאורים והנעורים, מובילי דעת הקהל, וגם ע"י מנהיגים לגיטמים שהשיוך הפוליטי שלהם ברור. נכון, הימין הקיצוני והאנטישמי בארה"ב רוצה שיהודים יגורשו מאדמת ארה"ב ושנאתו לא מוסתרת, אך נראה שבנקודת הזמן הזאת האנטישמים הפרוגרסיבים משמאל מקדמים תפיסות עולם ששופכות דם. החליטו אתם - מי מסוכן יותר?