שלום לכם, קרובי ויקירי החטופים/ות הדואגים והדואבים. יום רודף יום, ואנחנו כבר בפתחו של היום ה־120 ללא יקיריכם, יקירי עם שלם שמייחל לשובם. בצער, ייאמר כאן מראש, כי אין בשורות אלה שום בדל של בשורה שיש בה כדי להפיח בכם תקווה חדשה. גם אין עניין להוסיף בשורות אלה עוד כמה דברי נחמה ועידוד לערימת הנחמות וההבטחות הגדולה המונחת לפתחכם.
מצרים לחוצה לעסקה לקראת הרמדאן: "אם זה יקרה, המצב ייצא משליטה" | דיווח
100 ימים בשבי החמאס בעזה: הפנים והשמות של החטופים
לקראת היום ה־120 חשוב שתדעו ותפנימו (אם לא הפנמתם עד היום): אל תבטחו ואל תתלו את יהבכם בממשלה הזו, שנאחזת בקרנות המזבח כדי לשרוד. כמו שלמדתם להבין בארבעת החודשים שחלפו, שחרור החטופים/ות לא ניצב בראש סדר היום של הממשלה הזו. ממשלה, שחלק משריה מצאו לנכון לקיים השבוע, כשיקירכם נמקים במנהרות, כנס שיבה הזוי לחידוש היישוב היהודי ברצועת עזה ולפזז במהלכו לצלילי שירה משיחית סוחפת. זאת בשעה שבבתים רבים במדינת ישראל דולקים נרות נשמה לנופלים במלחמה.
זו יותר הזיה מאשר ממשלה, וזו לא ממשלה שתחזיר את יקירכם. זו ממשלה שהעבירה השבוע 1,500 עזתים פצועים עם בני משפחותיהם דרך מעבר רפיח למצרים. כביכול, מטעמים הומניטריים, וזאת בשעה שאין זכר להבטחה לקבל הוכחה שחטופינו קיבלו את התרופות שכביכול סופקו להם.
זו ממשלה לא אחראית, שלא ניתן לסמוך עליה. זאת, אף שאלה שניצבים בחזית המשא ומתן לשחרור החטופים הם אישים משכמם ומעלה - כמו ראש המוסד דדי ברנע ואלוף (במיל') ניצן אלון. אלה פועלים ללא לאות ועושים כל מה שניתן כדי להגיע לנוסחה הגואלת להשבת החטופים/ות.
אלא שהמילה האחרונה נתונה בידי הממשלה הזו. ממשלה שבערב מודיעה שהיא פועלת ללא פשרות, שתיאבק עד למיגור החמאס, עד לניצחון, ולמחרת מעבירה לו דלק, קמח, תרופות ומזון. ממשלה שמנוהלת ולא מנהלת, וששרידותה חשובה לה יותר מהכל. מכאן, שלא נותר לכם אלא לסמוך על צה"ל ומערכת הביטחון. זה הגורם היחיד שניתן במציאות הזו לתלות בו היום תקווה. תקווה שחיילינו אכן יגיעו ליקירכם, לאותם מקומות מסתור במנהרות החמאס שבח'אן יונס ויחלצו אותם. או שיביאו להכרעת יחיא סנוואר.
מתברר שהמשא ומתן בין החמאס והממשלה הזו זה כמו שני קווים מקבילים, שלעולם לא יכולים להיפגש ולהגיע להסכמה. חמאס משדר שבלי השגת דרישותיו - הפסקת המלחמה, נסיגת צה"ל ושחרור כל האסירים שלו - החטופים לא ישוחררו. מנגד, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שכבול בקואליציה עם איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', לא מסוגל ללכת לפשרות. אין ספק שאילו ראש הממשלה היה מחויב לשחרור חטופינו כפי שסנוואר מחויב לשחרור רוצחי החמאס, כנראה שהמציאות הייתה היום אחרת.
לצד כל אלה חשוב לומר, אחרי כארבעה חודשי דאגה, שהמציאות היא הרבה יותר בעייתית ומורכבת מכפי שהיא נראית. עם כל הסולידריות, האהבה והרצון לראות את החטופים משתחררים, חלק ניכר בעם ישראל לא מוכן לקבל את הפסקת המלחמה בחמאס ולראות אותו שולט שוב בעזה.
ועדיין, אין ספק שאם הממשלה הזו הייתה מציבה כבר היום ברצועת עזה אלטרנטיבה לחמאס, המצב היה שונה. אפילו באמצעות משטרה של הרשות הפלסטינית בגרסה משודרגת, מפוקחת ומתפקדת, בתיאום עם צה"ל ומשטרת ישראל, בשילוב מנגנון אזרחי לניהול חיי היומיום בעזה, ויחד עם לחץ של צה"ל על סנוואר וחבריו – היו יכולים אולי להביא למפנה חשוב במשא ומתן. חמאס היו מבינים שהם כבר לא רלוונטיים, ונאלצים להתפשר במשא ומתן שעד עתה הם מנהלים בקשיחות. וכפי שכבר נאמר כאן, ראש הממשלה, שמנוהל על ידי בן גביר וסמוטריץ' שמתנגדים לנוכחות של הרשות הפלסטינית בעזה, לא יקבל את הנוסחה הזו. שכן, היא עשויה להביא לסיום דרכה של ממשלתו.
מכאן שנותרנו עם בעיית החטופים, הנתונים לחסדי שמיים, עם אין־סוף שמועות ובלי תוצאות - לקראת היום ה־120.