אין נושא שיכול להיות יותר רגיש, מורכב וכואב מאשר נושא החטופים. רק עם קצת דמיון אפשר להבין את תחושות האימה והתסכול שחוות משפחות החטופים. לעומת זאת, אם אנו רוצים לקבל דוגמה כיצד צריך שלא לטפל בנושא כה רגיש וכואב, ממשלת ישראל הנוכחית והקבינטים השונים מציעים לנו דוגמה מאלפת.
"מניפסט פוליטי מופרך": השר סמוטריץ' מגיב להורדת דירוג האשראי של ישראל
הרמטכ״ל וראש השב״כ בחאן יונס: "רוצים להביא יותר בכירים הרוגים" | צפו
אין קו אמיתי, אין תפיסת עבודה מגובשת ונכונה שעל פיה ניתן להשיג את התוצאה של שחרור החטופים. דובר צה”ל, דניאל הגרי, שללא ספק עושה תפקידו נאמנה והוא כוח מאזן בדעת הציבור באשר למערכה הנוכחית מול חמאס וחיזבאללה, חוזר ואומר כמו מתוך חובה, שהממשלה עושה יום ולילה כל שביכולתה לשחרר את החטופים. אבל זו הצהרה חלולה. היא לא יכולה לעודד את משפחות החטופים אלא רק לתסכל אותן.
מה עושה הממשלה יום ולילה ככל יכולתה, כשיכולתה מאוד־מאוד מצומצמת ותלויה ברצון חמאס? מה שיכולה היום הממשלה לעשות על פי המתווה שעל פיו בחרה לפעול, ומה שמסתמן כאפשרות לשחרור החטופים זה עוד עסקה שתדרוש מאיתנו ויתורים משפילים וכואבים. זה כל מה שהממשלה על כל זרועותיה יכולה לעשות כרגע, וזה לא יום ולילה. זה משא ומתן. ולכולנו ברור שאי אפשר לתת לחמאס את כל מה שהוא רוצה, שכן יש קווים אדומים.
ראש הממשלה, ובמידה פחותה גם שר הביטחון, חוזרים ואומרים ללא הפסק שלמערכה מול חמאס יש שתי מטרות מרכזיות: האחת, לשחרר את החטופים; והשנייה, למוטט את חמאס ולהרוג את מנהיגיו. אבל לא צריך להיות אסטרטג גדול או יועץ בענייני ביטחון לאומי כדי להבין ששתי מטרות אלה לא יכולות להיות מושגות בד בבד.
ההצהרה שאנו רוצים להשמיד את חמאס כמטרת מלחמה מרכזית היא אנטי־שחרור החטופים. כולם מבינים שחמאס לא ייתן לנו את החטופים בחזרה על מנת שאנחנו נוכל להשמידו יותר בקלות. זה לא הולך ביחד. והצהרות אלה מוטב שתיפסקנה.
אבל הנה מגיעים חברי הקבינט הביטחוני וחברי הממשלה כיום, בני גנץ וגדי איזנקוט, ומפזרים לתקשורת הצהרות עמומות ובלתי מובנות שמהן אנו צריכים ללמוד שראש הממשלה מכשיל עסקה לשחרור חטופים.
אבל הם לא אומרים במפורש מדוע, והם לא אומרים מהם הקווים האדומים שלהם. אילו מדרישות חמאס הם סבורים שאי אפשר לקבל? ברור שאי אפשר לתת לחמאס את כל מה שהוא דורש כיום, שכן נסיגה מעזה והשארת חמאס על כנו משולות לניצחונו. וזה כמו להצהיר שקורבנות מלחמה זו כולם היו לשווא. אז מהם הקווים האדומים שלהם? השניים היו צריכים להגדיר זאת יותר ברור.
היינו מצפים שהקבינט הביטחוני ידע ליצור תפיסת עבודה אחידה ומדיניות מוגדרת, שהיא באחריות כולם יחדיו, ולא שבתוך הקבינט עצמו יש פילוג המוצא לתקשורת בחוסר אחריות מבלי שנבין מהי מהות הפילוג. על שום כך, דבריהם בתקשורת גם של גנץ וגם של איזנקוט אינם מועילים במאומה. ההפך, הם רק מסבכים את הנושא.
אני הייתי מצפה, כפי שציינתי בעבר, מקבינט ביטחוני החושב ברצינות שהמטרה של החזרת החטופים בשלב זה ובמחיר הנכון היא המטרה העליונה, שיבהיר בבירור את עמדותיו ושיהיה מסוגל גם להגדיר מהן אותן דרישות שאי אפשר לקבלן על מנת שגם חמאס יבין מהם תנאי הבסיס לניהול משא ומתן, ללא מחלוקת פנימית בתוך הארגון שלנו שזוהי אחריותו.
כשחלק מהקבינט מצהיר על מלחמה עד הסוף, ובפועל מונע שחרור החטופים, וחלק אחר של הקבינט רומז שחלק בתוכו מונע את השחרור, אנו מחלישים עצמנו ומחזקים את חמאס; שכן חמאס מובל להאמין שהוא יכול להעלות את דרישותיו. על הקבינט הביטחוני כולו להודיע גם לציבור בישראל, גם לארצות המתווכות, ודרכן גם לחמאס, מהם אותם ויתורים שאנו לא נהיה מוכנים בשום פנים לוותר.