חוות השרתים של חמאס, שהתגלתה בימים האחרונים מתחת למטה אונר"א בעזה, שוב ממקדת את תשומת הלב בארגון, לאחר שישראל כבר חשפה ראיות למעורבות כמה מעובדיו בטבח ה־7 באוקטובר.
מאז שחמאס עלה לשלטון בעזה ב־2006 הקהילה הבינלאומית התעלמה מתלונות ישראל על שיתוף הפעולה ההדוק בין חמאס לאונר"א: שימוש במתקנים כמו בתי חולים ובתי ספר לאחסון אמל"ח וטילים ששוגרו לישראל, ושימוש בכספי הסיוע לצורכי הצטיידות ולחימה.
על בסיס בדיקה מודיעינית, ההערכה היא שלפחות 1,200 עובדי אונר"א הם פעילי חמאס. אנשי ארגון הטרור שולטים באיגוד העובדים של אונר"א בעזה, כל המורים של האיגוד קשורים אליו, מחצית מתלמידי עזה לומדים בבתי הספר של אונר"א ומתחנכים לאלימות, האדרה של טרוריסטים ועידוד פיגועי התאבדות. אין שום דרך שבה יכול ארגון סיוע, לרבות אונר"א, לפעול תחת משטר חמאס בעזה כמסגרת עצמאית ובלתי תלויה: כל פעילות של ארגוני צדקה וסיוע מנוטרת ומפוקחת על ידיו, ורק ארגונים שמצייתים לו יכולים להתקיים.
המלחמה בעזה מספקת הזדמנות לחשיבה מחודשת על הדרך הנכונה לתת סיוע לפליטים, ולהקים מערכת שלטונית חדשה שתעזור לפליטים עצמם ולא להנהגה מושחתת ואלימה.
המצב ההומניטרי בעזה מדאיג את הקהילה הבינלאומית וחייב להדאיג גם את ישראל. הדעה הרווחת שאי אפשר לטפל בפליטים בלי אונר"א נכונה אולי בטווח המיידי. אם אונר"א יקרוס עכשיו, הנטל של יותר משני מיליון תושבים עזתים יעבור לישראל. האפשרות הזאת נשללת על הסף בישראל. ייתכן גם שזו הסיבה שלא מיהרנו לפרסם את תוצאות התחקיר ביחס למעורבות עובדי אונר"א בטבח. קריסת אונר"א תפתח תהליך של הקמת מנגנון חדש להחלפתו וישראל אף עלולה להידרש לתרום כספים להפעלתו.
לכן צריך להיערך לשלב ביניים שבו אונר"א ימשיך לפעול אבל סמכויותיו יעברו לגוף אחר בהדרגה. קיימות שתי אפשרויות: האחת, העברת אונר"א לסוכנות האו"ם לפליטים שמטפלת בפליטים בכל העולם. השנייה, העברת האחריות לפליטים לגוף בהובלת הרשות הפלסטינית.
לישראל צריך להיות אינטרס מובהק לסייע לגוף כזה. גם אם התוצאות לא תהיינה מיידיות, אלא מוכוונות לדור הבא, זו השקעה מאוד משתלמת לישראל. על מנת ליזום ולתכנן מהלך כזה יש צורך לקבל החלטות מדיניות ביחס ליום שאחרי, ובמיוחד הנכונות לסלול את הדרך לפתרון שתי המדינות – שהוא הפתרון היחיד האמיתי לבעיית הפליטים, לסיום מעמד הפליטות וממילא להפסקת קיומה של כל סוכנות האמורה לסייע להם. ללא אופק כזה, שחקנים בינלאומיים לא יירתמו למאמץ והבעייתיות של אונר"א עוד עלולה ללוות אותנו שנים רבות.
הכותבת היא מראשי יוזמת ז'נבה, לשעבר קצינת ח"ן ראשית וסגנית ראש המועצה לביטחון לאומי