בשבוע הבא נציין חצי שנה לפתיחת מלחמת ״חרבות ברזל״ מיום המתקפה הרצחנית של ה־7 באוקטובר. בחודשים הראשונים של המלחמה היה נראה ש״בעל הבית השתגע״ על אמת. התקיפות בעזה היו מטורפות, היה נראה שהחלפנו דיסקט והבנו שאנחנו עוברים מהגנה להתקפה.
לצערי, בתקופה האחרונה המצב השתנה ולא לכיוון הנכון. יצאו כוחות מעזה בכמויות גדולות מאוד, מדשדשים בפעולות, נכנעים לדרישות הזויות של חמאס ולא מובילים את האירוע הזה. ועוד לא דיברתי על צפון הארץ שהופקר והפך לצעצוע של חיזבאללה.
בשביל חמאס לנצח זה לא להפסיד - ולהמשיך להתקיים | דעה
פשוט אין ברירה: יש להתחיל לגייס חרדים לצה"ל כעת | דעה
כל המצב הזה מעורר בי הרבה מאוד שאלות קשות לגבי עתידה של מדינת ישראל. אני בכלל לא בטוח שאנחנו בדרך להכריע את האויב שכפה עלינו את מלחמת הקוממיות השנייה של מדינת ישראל. אגיד לכם יותר מזה, אני מרגיש ורואה שיש חלקים בתוכנו שעדיין לא הבינו מיהו בכלל האויב.
אני חייב לומר בכנות שאני לא מבין על מה מדבר ראש הממשלה נתניהו בכל פעם שהוא אומר את צמד המילים ״ניצחון מוחלט״. הכניסה לרפיח מתעכבת, חמאס משחק בחטופים שלנו כמו ביויו, חיזבאללה עושה מה שהוא רוצה, הקבינט והממשלה לא מתנהלים טוב. ככה לא נראית אומה שהולכת לניצחון.
האנרכיה הנוראית שראינו שלשום ברחובות תל אביב היא ההוכחה שאנשי מחאת קפלן לא למדו כלום מה־7 באוקטובר, המראות האלה הוכיחו לי ששום אסון לא באמת מזיז לאותם אנשים שלמען האינטרס הפוליטי שלהם מוכנים לקחת את המאבק הכי קדוש וכואב להשבת חטופינו לבתיהם ולהפוך אותו לכלי פוליטי בארגז הכלים שלהם. כמה נבזות וכמה בושה.
אותם טרמפיסטים שלוקחים את משפחות החטופים והופכים את הכאב שלהן למשחק ציני ורשע - אני בז לכם ונגעל מכם. את הדבר הזה לא ישכחו לכם.
לכולנו אני רוצה לומר: אסור לנו לחזור ל־6 באוקטובר. החיילים שלנו ראויים לכך שנהיה יחד. חווינו אסון נורא ואין לנו את האפשרות להיות שוב אחד נגד השני. בואו לא ניתן דלק לאויבים הכי מרים שלנו.
אנחנו ננצח במלחמה הזאת כי אין אפשרות אחרת, אבל כדי שזה יקרה אנחנו צריכים להבין ש״יחד ננצח״ ו״הכרעה״ אלה לא סתם סיסמאות, אלא דרך חיים. עם ישראל חי!