מערך ההגנה מחורר ולא יעמוד בעימות מסיבי של ירי אלפי טילים מדי יום

שבוע וחצי לאחר ירי שתי הרקטות לעבר גוש דן, שוב בוצע ירי מכיוון רפיח שבדרום רצועת עזה. הפעם פגיעה ישירה בבית במושב משמרת, מרחק של כ־120 ק"מ, שגרמה לנזקי גוף ורכוש ניכרים. טילים ורקטות משוגרים ממחסה תת־קרקעי, שלא ניתן לזיהוי מוקדם, בייחוד כשהם פועלים בלילה. את הרקטות צריך לתדלק וזה לוקח זמן, לכן אין אפשרות להפעלת מתגים לא רצונית. אלו פעולות יזומות.
 

בשני האירועים האחרונים היה הכרחי ליירט את הרקטות ואילו כיפת ברזל לא פעלה. מדוע? כיפת ברזל נועדה ליירט רקטות שנורו מטווח של עד כ־70 ק"מ. הפגיעה במושב בשרון הייתה מחוץ לטווח הפעולה של כיפת ברזל. כך גם הרקטות שנורו לעבר גוש דן.
 

כיפת ברזל הפכה, באמצעות מסע יחצנות חסר תקדים, ל"עגל הזהב" של ימינו, והציבור סבור שהיא תצילנו מכל פגע. אז לא. גם בתוך גזרת הפעולה שלה כיפת ברזל מסוגלת לטפל רק בטפטוף של רקטות. היא תאותגר מול ירי מסיבי של אלפי רקטות ביום, כפי שצופים מומחי מערכת הביטחון. נוסף לכך, מלאי טילי הטמי"ר של כיפת ברזל אינו בלתי מוגבל בשל עלותו הגבוהה (100 אלף דולר ליחידה).

 

רקטות הנורות מטווחים בינוניים אמורות להיות מיורטות באמצעות מערכת "שרביט קסמים" (קלע דוד), שהוכנסה לשירות בשנת 2016, אולם כשירותה טרם הוכחה והיא נכשלה בניסיון יירוט בגולן לפני כחודשיים. מערכת זאת יקרה מאוד, ועלות הטיל היא כמיליון דולר. מכאן שמלאי טילי יירוט אלו יהיה במשורה.

אין גם פתרון במערך הקיים לטילים מדויקים, שנגדם הסתמכות על "שטחים פתוחים" לא תעמוד וכן לא לטילים מתמרנים.
 

מערכת הביטחון ממשיכה בעקשנות להתעלם מהפתרון היחיד שישדרג את מערך ההגנה נגד רקטות, טילים ואף פצמ"רים, והיא מערכת הלייזר רב־העוצמה סקייגארד, שהייתה מוכנה לייצור לפני יותר מעשור. היא נגנזה מסיבות לא ברורות, לאחר שאב הטיפוס שלה, הנאוטילוס, שפותח בארה"ב להזמנת ממשלת ישראל, בשיתוף מלא עם תעשיות ישראליות, ביצע עשרות ניסויים מוצלחים.
 

מערכת הסקייגארד אינה זמינה כיום, וכדי להביאה למצב של ייצור, יש לקבל מהממשל האמריקאי את הידע שיאפשר להיערך לייצורה בארץ. ללא מערכת לייזר זו, מערך ההגנה מרקטות וטילים, שבו הושקעו מיליארדי שקלים, יישאר מחורר ולא יעמוד בעימות מסיבי של ירי אלפי רקטות וטילים מדי יום.

הכותב הוא בכיר לשעבר ברפאל, מומחה למערכות לייזר ויו"ר עמותת מגן לעורף