הדרוזים, עוד לפני קום המדינה, באמצעות מנהיגיהם דאז, החליטו לקשור את גורלם, עם גורל מדינת ישראל המתהווה, צעד שגרר ויכוח בקרב בני העדה לגבי נחיצותו אז אולם הוא עובדה. מאז הדרוזים ממלאים את כל חובותיהם למדינה, בכל המובנים, והם אזרחים נאמנים למדינה ולחוקיה. בתגובה, המדינה החזירה לדרוזים רעה תחת טובה, והפקיעה יותר ממחצית אדמות הדרוזים שבזמנו היוו את מקור פרנסתם העיקרית.
עד לפני כשני עשורים המדינה שלטה במערכת החינוך הדרוזית באמצעות פיקוח על התכנים, באופן שמערכת החינוך הייתה לאורך שנים ועד לפני שני עשורים בתחתית טבלת ההישגים - אפילו מתחת לרמת החינוך במדינות עולם שלישי.
המדינה תקצבה את הרשויות הדרוזיות בהיקפים פחותים בהרבה מאשר את הרשויות היהודיות ומקפחת את הרשויות הדרוזיות, מבחינה תקציבית עד היום. הרשויות הדרוזיות הפכו לרשויות עניות וראשיהן תלויים באופן מוחלט במענקי האיזון שממילא הם בלתי שוויוניים. ובכך הכניסה המדינה את הרשויות הדרוזיות ללופ בלתי פוסק מתוכנית הבראה לתוכנית הבראה, ואפס יכולת להעניק שירות לתושבים.
בנוסף, המדינה מנעה את התפתחות הישובים הדרוזיים מהבחינה התכנונית בכך שמנעה קידום תוכניות מתאר ולא פעלה להקמת אף לא ישוב דרוזי אחד, מה שגרם למצוקת דיור קשה במגזר. המדינה גם לא פעלה להקמת אזורי תעשייה בישובים הדרוזיים ולא סיפקה מקומות עבודה לתושביהם.
למרות כל האמור, והרשימה הנ"ל היא רק חלקית, הדרוזים המשיכו לשמור על נאמנות למדינה במלוא מובן המילה.
בשנתיים האחרונות החליטה הממשלה לחסל את הברית עם הדרוזים. היא העבירה את תיקון 116 לחוק התכנון והבניה, המכונה "חוק קמיניץ", שהוא תיקון דרקוני המיועד לחנוק את הישובים הדרוזיים. בנוסף הממשלה חוקקה את חוק הלאום שקובע כי הדרוזים הם "אזרחים סוג ב". שתי החקיקות האלה הן בגדר מתן גט וחיסול הברית בין המדינה לדרוזים.
לדעתי על הדרוזים להתחיל ולהיערך לעידן חדש, היוצא מהנחה כי אין עוד ברית בינינו לבין המדינה, עד אשר תקום ממשלה ותתקן את העוול שנוצר כתוצאה מהחוקים הללו.
הכותב הוא ראש המועצה המקומית חורפיש לשעבר ויו״ר פורום ראשי הרשויות הדרוזיות לשעבר