באחת הכתבות שפורסמו לאחרונה על מלחמת יום הכיפורים נכתב כי "ב־12 באוקטובר 1973, בדרום המצב נראה חמור מאוד, ברמה של סכנה קיומית". זה כמובן לא נכון כי בתאריך זה כבר הדפנו את הסורים מרמת הגולן, ובדרום צה"ל כבר התארגן להגנה עם מספיק כוחות, ולרגע לא נשקפה סכנה קיומית למדינה. אך הקביעה הזאת של סכנה קיומית רווחת בספרות ובתקשורת. לדעתי, הגורם המרכזי לכך היה משה דיין, שמהיום השני למלחמה התחיל לדבר על "חורבן בית שלישי" ואיבד את ביטחונו העצמי ואת אמונתו בכוחו של עם ישראל. הדברים הגיעו עד כך שבתשעה באוקטובר גולדה מאיר החליטה שלא הוא יופיע במסיבת עיתונאים, לראשונה בפני עם ישראל והעולם, אלא האלוף (במיל') אהרן יריב. את ההופעה הזאת צריכות רשתות הטלוויזיה לחזור ולהציג כל שנה. אלו דברים שחסרים לנו גם כיום. יריב הציג לעם את המצב כמו שהוא, ללא כחל וסרק, אך ידע להפיח תקווה ולהנחיל אמונה.

אצל דיין ואצל מרבית הקצונה של צה"ל וההנהגה המדינית־ביטחונית, התנפצה תפיסת עולם שלמה בימים הראשונים של המלחמה. פרדיגמות שלמות של אמונות יסוד התרסקו. היו רבים שלא הצליחו להתאושש מכך. היו כאלו, וזה מזלנו, שהצליחו להתאושש ולגבש לעצמם פרדיגמות חדשות על האויב, על המצב ועל האסטרטגיה הנדרשת.

 במאמר זה אני מעוניין להמחיש מניסיון אישי את אחת הפרדיגמות הללו שהתנפצו. זה היה באביב 1972. בפיקוד צפון נערך תרגיל מפקדות גדול שנועד לבחון את התוכנית המבצעית ההתקפית של הפיקוד. אלוף הפיקוד היה מוטה גור. מנהל התרגיל היה ראש מחלקת ההדרכה במטכ"ל, האלוף יצחק חופי (חקה). תפקידי באותו זמן היה ראש המדור הצבאי הסורי באמ"ן מחקר. במנהלת התרגיל הייתי הקמ"ן של חקה. והנה, אחרי יום אחד של זמן אמת (לא זמן תרגילי), אחת האוגדות דיווחה שאיגפה את העיר דמשק מצד מערב, אך נתקלה בתעלות מים רבות ועמוקות; אין לה נתונים על התעלות ואם הטנקים יכולים לעבור אותן. הייתה זאת הע'וטה (נווה מדבר) של דמשק. מוטה הביט לעבר קצין השטח של פיקוד צפון, אך זה ענה לו: "דמשק אינה באחריות המחקרית שלנו, אלא של אמ"ן". מוטה הפנה מבטו אליי. הוא הכיר אותי היטב מהימים שהיה המח"ט שלי בגולני. שתקתי. לא ידעתי. התביישתי, אך אמרתי: "האלוף, אני לא יודע. אפשר לברר". מוטה סימן לי בידו, יצאתי מהאולם, חזרתי עם תשובה.

התרגיל נגמר. בדרך לתל אביב התייסרתי איך לא ידעתי דבר על הע'וטה, אבל לרגע לא עצרתי לשאול את עצמי: איך הצליחה אוגדת הטנקים שלנו להגיע לסביבת דמשק אחרי יום לחימה? היא הייתה צריכה להבקיע מערך מבוצר של דיוויזיית חי"ר סורית, עם כמה תעלות נ"ט, עם שדות מוקשים, למעלה ממאה כלי נ"ט, ועם כמעט 200 טנקים וארטילריה רבה. ואחרי שהצליחה לעבור את כל שלושת קווי ההגנה של הדיוויזיה, נכנסה לקרב עם דיוויזיית שריון סורית רעננה.

כן, היא הצליחה כי זאת הייתה הפרדיגמה על עוצמת השריון האימתני שלנו, שחיל האוויר המופלא מסייע לו, מול הצבאות הערביים שניתן לחתוך בהם כמו סכין בחמאה, והאם בכלל הם מסוגלים לצלוח את תעלת סואץ? כן, הם צלחו, וכמעט הצליחו לכבוש את רמת הגולן.