יש בדיחה על קיבוצניק שקיבל מוועדת הקלפי מעטפה סגורה, שבתוכה הפתק של המפלגה שעליה החליטה מזכירות הקיבוץ. בדרכו אל מאחורי הפרגוד הוא מנסה לפתוח את המעטפה כדי לגלות למי הוא מצביע הפעם. ראש ועדת הקלפי צועק עליו: "מה אתה עושה? האם אינך יודע שהבחירות חשאיות?".

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית אורלי עדס מדברת על ההתאמות לקורונה. (צילום: דוברות הכנסת)



כיום הבדיחה היא עלינו, כי העיקרון הדמוקרטי של חשאיות הבחירות כבר לא קיים בעשור האחרון. בעולם הדיגיטלי אוספים עלינו מידע רב ויודעים גם למי נצביע, ואם בכלל נלך להצביע או נישאר בבית. לפעמים הם יודעים זאת עוד לפנינו. כל אחד מאיתנו משאיר מאחוריו "שובל דיגיטלי" באינטרנט שנאסף על ידי חברות שאוספות עלינו מידע, ויודעות מה הרגלי הקנייה של כל אחד מאיתנו, מצבנו המשפחתי והכלכלי, ועוד מידע אישי רב.

הן מזהות גם את הנטייה הפוליטית של כל אחד, לפי קבוצות וואטסאפ ורשתות חברתיות שבהן אנו חברים, ויודעות לקרוא ולפרש פוסטים ותגובות שכתבנו ברשתות ובמיילים שלנו. הן עושות לנו "פרופיילינג" עד לרזולוציה של איזו מפלגה ספציפית חביבה עלינו בתוך גוש הימין או השמאל. ואם עדיין לא החלטנו, הן יודעות בדיוק בין מי למי אנחנו מתלבטים, ומדוע.

האתגר המקצועי של מטות הבחירות הוא "טירגוט YNU" (ראשי תיבות של Yes, No, Undecided). תעמולת הבחירות מתמקדת במתלבטים בלבד. התעמולה אינה מיועדת לבוחרים שבוודאי יצביעו למתחרינו, וגם לא להשפיע על מצביעים שכבר נמצאים בכיס שלנו. המסרים נקבעים לפי הנושאים הספציפיים שחשובים למתלבטים. בעבר היה נהוג לטרגט את המצביעים בעזרת סקרים וקבוצות מיקוד. כיום מפלחים זאת בעזרת כלים דיגיטליים.

יש חברות שמציעות למכירה את "הסחורה", כלומר המידע עלינו. למשל, הליכוד וישראל ביתנו השתמשו בקמפיינים ב־2020 ביישומון "אלקטור" כדי לאתר בוחרים ולהמריץ אותם להגיע לקלפי. מפלגת כחול לבן השתמשה ביישומון שפיתחה חברת יאיא סופט. לוועדת הבחירות המרכזית הוגשה עתירה שטענה כי השימוש ביישומונים האלה מהווה עבירה על חוק הבחירות ועל חוק הגנת הפרטיות, אך השופט ניל הנדל דחה את העתירה על הסף.

הבעיה היא יותר מוסרית מאשר חוקית. כיום נעשות מניפולציות על התודעה ועל תהליכי הבחירה, ואחד הכלים המרכזיים לכך הוא הפצת חדשות כזב (פייק ניוז) ברשתות החברתיות. חוקי הבחירות ודרכי התעמולה נחקקו בשנת 1959, שנים רבות לפני המצאת האינטרנט והמרחב הדיגיטלי. החוק הישראלי קובע את גבולות המותר והאסור במרחב התקשורתי של לוחות המודעות, העיתונים והרדיו שהיו מקובלים אז. כאשר נכנסו לחיינו שידורי הטלוויזיה, עודכן החוק בהתאם, אבל מאז נוצר ואקום בחקיקה, כשהמרחב הדיגיטלי של תעמולת הבחירות בימינו הוא כמו "המערב הפרוע".

עקרונות חוק תעמולת הבחירות מופרים בשלושה תחומים: מניפולציה על בוחרים באמצעות איסוף ועיבוד של מידע פרטי; הפצה לא שקופה של מידע; והשפעה של גופים או מדינות זרות. הגיע הזמן לעדכן את החוק כדי לקבוע אסדרה שמתאימה למצבנו כיום.

פרשת "קיימברידג' אנליטיקה", שהתפרסמה בארצות הברית אחרי בחירות 2016, חשפה את המניפולציות בהשפעה על בוחרים. התגלה שהרוסים מתערבים זה עשרות שנים בקמפיינים בארה"ב וברחבי העולם, במטרה לערער את האמון בשיטה הדמוקרטית. אולי הם עושים זאת גם בישראל. הרוסים נחשבים לחלוצים ולאלופי העולם בהנדסת תודעה ציבורית באמצעות הפצת שקרים ודיסאינפורמציה, וכדי לשבש את ההליכים הדמוקרטיים הם נוהגים לפרוץ למערכות מחשוב של מטות בחירות, למחוק מידע חשוב, לשתול מידע כוזב ולפרסם סודות ותוכניות של המטות.

גם גופים נוספים מאמצים את השיטות הרוסיות. למשל, במערכת הבחירות לכנסת ה־20 הארגון V15, שבין היתר מומן בעקיפין בידי משרד החוץ האמריקאי, התערב לצורך תמיכה בבוז'י הרצוג. הארגון הפיץ סרטונים ויראליים נגד מחנה הימין, ובפרט נגד רה"מ בנימין נתניהו.

האקר בפעולה (צילום: שאטרסטוק)האקר בפעולה (צילום: שאטרסטוק)

שבע בום
מאז ועד היום התופעה של הפצת פייק ניוז רק מתרחבת והולכת, באמצעות יצירת פרופילים פיקטיביים או דפי פייסבוק שנחזים כאילו הם שייכים למפלגה יריבה. בנוסף, נפתחות קבוצות פייסבוק "תמימות", שאליהן מצטרפים אלפי חברים הפותחים פרופילים מזויפים שנקראים "טרולים", "בוטים" או "אוואטרים" כדי להדהד מסרים והשמצות. הטרולים האנונימיים האלה מצטרפים לרשתות החברתיות שבהן אנו נמצאים, ומפרסמים בתוכן תעמולה ומידע, לפעמים גם שקרי. יש להם השפעה דרמטית על החלטותינו במי לבחור, כי אנחנו נוטים להתייחס באמון לחברינו ברשתות החברתיות.

בנוסף, נפתחות קבוצות אינטרנטיות תמימות לכאורה שעוסקות בנושאים כמו בישול, טיולים בארץ, איכות סביבה, הורות, וכדומה. במשך שנים לפני הבחירות מפרסמים שם מידע רלוונטי ומעניין, והמשתתפים הנאיביים באותן קבוצות אינם יודעים כי הן הוקמו מלכתחילה כדי להפיץ באמצעותן תעמולה לקראת מערכת הבחירות. שיטת פעולה נוספת היא שימוש במשפיעני רשת. מפלגות פונות לבלוגרים שיש להם עוקבים רבים ברשתות החברתיות ומשלמים להם כדי שיפיצו פוסטים עם תעמולת בחירות, בלי ליידע את העוקבים שהמידע הגיע ממטה הבחירות.
בעקבות פרשת "קיימברידג' אנליטיקה" הקימה פייסבוק מנגנון לחסימת בוטים וטרולים. לאחרונה פרסמה החברה כי במחצית הראשונה של שנת 2019 היא סגרה 4.5 מיליארד חשבונות מזויפים. מדובר במספר שהוא יותר מכפול ממספר המשתמשים האמיתיים. חבריי במטות הבחירות מתלוננים כי בסניף הישראלי של פייסבוק יש (לכאורה) הטיה נגד הימין הישראלי.

המפלגות, באמצעות הפלטפורמות הדיגיטליות, יודעות גם לזהות את המיקום שלנו בזמן אמת. במידע זה נעשה שימוש ביום הבחירות. הן יודעות אם כבר הצבענו ואם עדיין לא, הן שולחות מסרונים אישיים שמדרבנים להגיע לקלפי. במקביל, הן מנסות לגרום לתומכי מפלגות יריבות שלא לצאת להצביע. חבר במטה בחירות של מפלגה מסוימת הראה לי טיוטה של מסרון שבו כתוב: "זהירות! אחד מחברי ועדת הקלפי שלך התגלה כחולה קורונה מאומת. למען בריאותך אל תתקרב לקלפי הזו". את המסרון הזה הם מתכננים לשלוח ביום הבחירות לתומכי המפלגה היריבה שטרם הצביעו.

בשורה התחתונה, עקרון השוויון בבחירות נרמס במרחב הדיגיטלי. "מחקרים פסיכולוגיים מוכיחים שמידע שאנחנו נחשפים אליו שבע פעמים על ידי שבעה מקורות שונים מוטמע בתת־ההכרה שלנו כמידע מוצק ואמיתי", מסביר איתי יונת, בעל חברת אינטרספט 9500, שמתמחה בהגנה מפני קמפיינים של השפעה. "הפצה המונית של מסר שבע פעמים יקרה מאוד, ומפלגות קטנות וחדשות אינן מסוגלות לממן זאת".

מרים נאור, נשיאת בית המשפט העליון בזמנו, מינתה את ועדת ביניש לאסדרת תעמולת הבחירות בעידן הדיגיטלי, שהגישה בשנת 2017 המלצות לתיקוני חקיקה, אך המחוקקים נמנעים מליישם אותן, כי המפלגות הגדולות נהנות מהבלגן. להערכתי, המלצות ועדת ביניש לוקות בחסר, משום שאי אפשר להבחין בין טרולים דיגיטליים מזויפים לבין אוואטרים שמאחוריהם מסתתרים אנשים אמיתיים. בנוסף, ועדת ביניש אוסרת שימוש בפנקס הבוחרים, אבל ניתן להגיע אליו בקלות באמצעות "הרשת האפלה" (Dark Net). הטכניקות האינטרנטיות משתכללות ומקדימות כל חקיקה, וכנראה יוסיפו להשתכלל גם בעתיד.

הכותב הוא יועץ פוליטי וחבר מבטחי - פורום מפקדים לאומי