מי שהיה מגיע לעיר באר שבע בשנות ה־50 של המאה הקודמת, היה מגלה בעיקר דיונות חול ואבק. זה לא הפריע לדוד טוביהו, ראש העיר המיתולוגי, לטוות חלומות ולרקום תוכניות. מי שמגיע כיום לעיר מגלה מטרופולין תוססת ומשגשגת, עם שכונות חדשות, כבישים רחבי ידיים, מגדלי מגורים, מרכזי מסחר, פארקים, גנים ומרכזי תרבות שלא מביישים שום עיר גדולה במערב.

כל זה בא לומר שההספדים על באר שבע כעיר הייטק וכבירת הסייבר של ישראל הם מוקדמים מדי, כפי שעלול להשתמע מכתבות שהופיעו לאחרונה בתקשורת, בעקבות החלטת רשות החדשנות להשיק תוכנית נוספת לעידוד ההייטק בעיר. זה גם לא אומר שעלינו להתעלם מהקשיים שניצבים בדרך להגשמת אותו חלום. אדרבא, קשיים אלה אמורים לדרבן אותנו לבדוק היכן הכשלים והחסמים ולנסות לתת להם מענה.

פארק הייטק באר שבע (צילום: טימי אבקסיס)
פארק הייטק באר שבע (צילום: טימי אבקסיס)


נתחיל מהעניין העקרוני והערכי. יש שמנסים ללעוג להבטחות של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלפיהן תהפוך באר שבע ל"מרכז הסייבר של חצי הכדור המערבי". מותר לרה"מ לחלום, להתוות חזון דרך. איך אמר הרצל? "חלום ומעשה אינם שונים כל כך כפי שנוטים לחשוב, כי כל מעשי בני האדם בחלום יסודם וגם אחריתם - חלום היא". זה בוודאי נכון כאשר נתניהו גם עשה משהו בנדון. למשל, ההחלטה למעבר צה"ל לנגב והקמת מטה הסייבר הלאומי בעיר, שמתרחב כיום לתחומים שונים כמו אנרגיה ופיננסים.

שנית, להבטחות הללו יש בסיס מוצק: עוגנים טכנולוגיים מרכזיים (מרכז רפואי, אוניברסיטה, מכללות, פארק הייטק מפואר, רובע חדשנות שמוקם בימים אלה, חברות רב־לאומיות כמו דויטשה טלקום, שכבר תקעו יתד במקום תוך חיבור לאוניברסיטה, ומעל הכל - הון אנושי. לא רבים יודעים, אבל באר שבע, על שלל המוסדות האקדמיים שבה, אחראית ל"ייצור" כמחצית מהמהנדסים בישראל.

כל זאת עוד לפני מעבר יחידות התקשוב והמודיעין לנגב, תהליך הכולל מעבר של כ־20 אלף חיילים מיחידות טכנולוגיות, ייצור של כ־40 אלף מקומות עבודה חדשים וגידול בפעילות הכלכלית בהיקף של כ־60 מיליארד שקל בשני עשורים. זה אחד מהפרויקטים הלאומיים הגדולים, אם לא הגדול מכולם, שהיו במדינת ישראל אי־פעם.

ועוד עניין עקרוני שקשור בחזון שהתוותה הממשלה. יש חשיבות עצומה בטיפוח ובפיתוח עוגנים טכנולוגיים בבאר שבע. הן עבור העיר, שהיא מטרופולין אזורית, והן משום שריכוז ההייטק בתל אביב רבתי גורם לכך שפירות ההייטק - הקטר המרכזי של הכלכלה הישראלית – אינם מחלחלים לשכבות רחבות בציבור. יש לנו, כחברה, עניין מרכזי שההייטק יבוזר גם לפריפריה ויבטיח הזדמנויות כלכליות גם לתושבים בנגב ובגליל. זהו ציווי חברתי־ציוני ממדרגה ראשונה.

אם נתבונן במה שקורה בשטח, הלכה למעשה, נגלה שבפארק ההייטק גב־ים נגב - העומד בליבת החזון להפיכת באר שבע למוקד טכנולוגי - אוכלס כבר בניין ההייטק השלישי, ובקרוב תושלם הקמתו של המבנה החדש והרביעי מתוך 15 מתוכננים. כ־2,500 מהנדסים כבר עובדים בפארק במעל ל־70 חברות בינלאומיות וסטארט־אפים, שנהנים מתמריצים בתחומי התעסוקה, המו"פ והחדשנות.

הפארק הצליח, תוך שנים ספורות, למשוך אליו עשרות חברות הייטק גלובליות וישראליות מובילות, לספק מקומות עבודה לאלפי מהנדסים ומתכנתים וליצור שיתופי פעולה ייחודיים עם אוניברסיטת בן־גוריון ועם עיריית באר שבע. רק לאחרונה חנכה חברת רפאל את מרכז המו"פ שלה בפארק, שבו היא תעסיק כ־300 מהנדסים.

ממתינים לקמפוס התקשוב

צריך להודות שההישגים עד עכשיו אינם עומדים בציפיות ובתחזיות. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא העיכוב במעברן של יחידות הטכנולוגיה העילית של צה"ל לאזור. אך נכון להיום, קמפוס התקשוב - שירכז בתוכו את כל יחידות התקשוב של צה"ל - כבר נמצא בשלבי הקמה מתקדמים.
ההבנה היא שמעבר היחידות הטכנולוגיות של צה"ל לנגב, יחד עם כל מה שקיים וייבנה מסביב, הוא שעשוי לבנות את ה"סיליקון ואלי" האמיתי של ישראל. במאבק ממושך הצליחה עמותת "ישראל למען הנגב" להדוף את הניסיון לטרפד את מעבר המודיעין לנגב. כאן מגיעה מילה טובה לשר הביטחון בני גנץ, שהפשיר את המכרז וקידם את המהלך.

על הממשלה לנצל את השנים הקרובות, תוך כדי בנייתם של בסיסי התקשוב והמודיעין, לצורך הקמת תאגיד כלכלי עירוני־ממשלתי־ציבורי, שירכז ויתאם את הטיפול בנושא. התאגיד יצטרך למקד את עשייתו בכמה אפיקים, כמו הקמת מאיץ לסטארט־אפים, הידוק הקשרים בין התעשייה לאקדמיה, וחיבור בין היזמים לבין גופי המחקר, כדי לתמוך בפיתוח של טכנולוגיות ומוצרים חדשים.

הסייבר הישראלי חווה כיום פריחה אדירה, והסטה של חלק קטן ממנו לבאר שבע יכולה לחולל שינוי. אגב, הייטק זה לא רק סייבר. מכיוון שהטכנולוגיה מחלחלת כיום לתחומים רבים, יש מקום לכוון את המאמץ לקידום תחומים נוספים, כולל הטמעת טכנולוגיות בתעשיות המסורתיות שממילא פועלות באזור.

תהליכי שינוי לוקחים זמן, ופרויקטים בישראל, כפי שמלמדת אותנו ההיסטוריה הקצרה שלנו, הם עתירי זמן במיוחד. לכן, אנו אופטימיים. אנחנו רק במעלה ההר. ובעצם, סיפור הצלחתה של מדינת ישראל הוא מודל מצוין עבור באר שבע והנגב. אני מאמינה שבשנים הקרובות תצמח באר שבע להיות ממרכזי הטכנולוגיה הפעילים והמגוונים במדינה, כפי שהעלה לפני כמה שנים מחקר של אוניברסיטת ברנדייס, שקבע כי באר שבע היא אחת משבע ערי ההייטק של העתיד. אני מאמינה בכל לבי שבירת הנגב תהווה חלופה אמיתית, בעיקר לצעירים ובני משפחותיהם. כי כשישראל רוצה - היא יכולה.

הכותבת היא שותפה־מנהלת בקבוצת לוצאטו ועומדת בראש עמותת "ישראל למען הנגב".