אמש שודר בהוט 8 סרטה של אנה סומרשף, “אשת חיל”, שעוקב אחר תנועת הנשים החרדיות “לא נבחרות, לא בוחרות” ומתאר את המאבק שלהן להשתלב כנציגות ציבור במפלגות הפוליטיות החרדיות. הסרט שוזר את סיפורה של מובילת המחאה, אסתי שושן, בסיפור המאבק של התנועה שהקימה. נדמה ששושן שקועה במאבק הציבורי שהיא מנהלת ונחושה להוביל לשינוי של מעמדה של האישה החרדית ולעודד אקטיביזם נשי פוליטי.
לסרט יש אפקט רגשי מיידי. הוא מעורר הזדהות, ואף השתאות לנוכח תעצומות הנפש והכוחות של שושן ושותפתה למאבק אסתי רידר אינדורסקי. הנשים החרדיות המופיעות בסרט הן נשים אמיצות שמתעקשות לשחות נגד הזרם ובוחרות במאבק סיזיפי אל מול ממסד עיקש שמתנגד נחרצות למאבקן. הסרט מתעכב גם על המחיר האישי שהן סופגות הכולל השמצות, אלימות מילולית ברשתות החברתיות, הסתה, פגיעה בבני משפחתן וניסיונות להוקיע אותן מהקהילה. הסרט מבטא את מגמות השינוי העכשוויות ברחוב החרדי ומרמז על האפשרות להשתלבות וחיבור חרדי חדש ואחר לישראליות ולחברה הישראלית בעתיד.
קשה לשכוח את עוצמת השנאה שהפגינו חלקים בציבור הישראלי כלפי החרדים במהלך תקופת הקורונה. תחושת השבר הייתה חזקה ובצדה אף עלו נבואות זעם על היפרדות ומלחמת אחים. אולם כנגד התסריט האפוקליפטי היו גם מי שזיהו מגמות הפוכות של מודרניזציה, ליברליזציה ושאיפה להיפתח אל החברה הישראלית. הסרט מדגים את תהליכי העומק הללו, שמתרחשים ברבדים עמוקים, לעתים נסתרים מהעין, אך קיימים ומשמעותיים.
וכך, הבשורה המרכזית בסרט קשורה לעצם קיומו של מאבק פמיניסטי חרדי למהדרין, שמגיע מנשים חרדיות שמתגאות בחרדיותן ואינן רוצות לוותר עליה. הוא משקף מאבק שמגיע מלמטה ולא מוצנח מלמעלה. חרדים רבים ובוודאי הממסד החרדי אינם מוכנים לקבל את הקולות החדשים הללו, ועדיין תופסים את השינויים שמבקשות הנשים הללו לחולל כפגיעה משמעותית בהנחות היסוד של המסורת היהודית והעולם החרדי. אולם רוחות השינוי המנשבות מרמזות על תמונת ניצחון עתידית.
שושן אומנם רוצה להביא שינוי לקהילה החרדית, אך בהמשך כלל החברה בישראל ובעיקר הציבור החילוני יידרשו להגיב לשינוי הזה. החרדיות פורצת הגבולות של שושן פירושה ייצור שיח פמיניסטי חרדי חדש שיצטרף לכיכר השוק (החילונית) ולשיח הציבורי הישראלי ככלל. לכן כשם שאנו מבקשים מהמנהיגים החרדים לקבל את השינויים שמבקשות שושן וחברותיה להנהיג ברחוב החרדי, כך עלינו גם לנהוג בסובלנות כלפי ערבובים אחרים שעתידים לחדור אל המרחב החילוני המשותף. דווקא חילוניות בטוחה בעצמה לא צריכה לחשוש משיח אידיאולוגי פתוח. זהו מחיר שיש לשלם כדי לחזק את המגמות הליברליות הרצויות בקרב חרדים, וזו גם דרך סובלנית וראויה שמכירה בזכות הקהילה החרדית לקיים את עולמה ובו בזמן להתקרב לערכים הקשורים לליברליות ולישראליות.
הכותבת היא עמיתה במכון למדיניות העם היהודי