כמעט מידי יום אנו נתקלים בקבוצות כוח בחברה הישראלית, אשר מפעילות את עוצמתן כדי להבטיח לעצמן נתחים שמנים מהכלכלה הישראלית. הלובי החקלאי שמונע הוזלת פירות וירקות, המנופאים שמונעים רפורמה הכרחית בנמלים, קציני צה"ל הדואגים לשימור הפנסיות הנדיבות שלהם. את האינטרסים הגולמיים הללו עוטפים אותן קבוצות באריזות שיווקיות נוצצות: החקלאים לא דואגים לעצמם כמובן אלא לביטחון המזון. בראש מעיינם של המנופאים עומדת טובת היצוא והיבוא. קציני צה"ל, כולל אלה שעובדים בקריה, מגינים על המולדת והגנה זו טובה יותר "ממדינת תל אביב".

לכאורה לא צריך להיות מופתעים. זו דרכו של עולם. אלא שנוכח האתגרים הייחודיים שעימם מתמודדת החברה הישראלית, התנהלות כוחנית ואנוכית זו פוגעת בשכבות רחבות בחברה, שאין להן את הנגישות למוקדי הכוח והן נעדרות עוצמה פוליטית או כלכלית. 

תופעה זו מקבלת מימדים טראגיים כשמספר כוחות משלבים ידיים במטרה להשיג את מטרתם. קחו למשל את נושא מעבר בסיסי המודיעין של צה"ל לנגב, פרויקט שהצליח להרגיז רבים מקציני המודיעין המפונקים, שלא ראו בעין יפה את המעבר מגלילות לנגב. נדרש מאבק ציבורי תקיף של תושבי הנגב, כולל עתירה לבג"ץ, כדי להבטיח את מימוש הפרויקט. האבסורד הוא שהממשלה עצמה היא שהחליטה על הפרויקט עוד לפני שנים רבות, כחלק מהמהלך ההיסטורי של מעבר צה"ל לנגב, והיא זו שבלחץ הרמטכ"ל וקציני המודיעין כמעט שהביאה לביטולו.

לבסס בנגב מוקד טכנולוגי לאומי

תושבי הנגב נאבקו להגשמת הפרויקט בשל חשיבותו הכלכלית האדירה לפיתוח הנגב, שמשווע מזה שנים לפרויקטים מחוללי צמיחה. לפי הערכת מבקר המדינה - שביקר בחריפות את העיכובים בהעברת יחידות הצבא לנגב בכלל ושל פרויקט המודיעין בפרט - מעבר צה"ל לנגב ובכלל זה הפרויקט המרכזי של המודיעין - אמור לייצר פעילות כלכלית בסך 60 מיליארד שקלים במשך 20 שנה (ממוצע של שלושה מיליארד שקלים בשנה) וכ-50,000 מקומות עבודה. אך מעל הכל, הוא אמור לייצר בנגב מוקד טכנולוגי לאומי בעל חשיבות עליונה בשל החיבור בין יחידות העילית הטכנולוגיות של צה"ל לבין התעשייה והאקדמיה. 

חשוב לזכור שקריית המודיעין החדשה תתחבר ותשתלב בפרויקטים נוספים בעיר באר-שבע, שאמורים להפוך את מטרופולין באר-שבע למוקד משמעותי של היי-טק, אקדמיה וחדשנות טכנולוגית. מדובר בפרויקטים כמו "רובע חדשנות באר-שבע", מרכז חדשנות במרכז הרפואי האקדמי סורוקה ועוד. הכוונה היא לקדם מספר פרויקטי דגל, אשר יתמקדו בתחומי מחקר ופיתוח כמו סייבר ודיגיטל, בריאות דיגיטלית, טכנולוגיות מדבור (דזרטק), חקלאות, מים, אנרגיות מתחדשות, תכנון עירוני מדברי ועוד. הנחת העבודה היא שהפרויקט החשוב הזה יביא חברות ישראליות ובינ"ל לנגב וייצור אלפי מקומות עבודה ובניית אקו-סיסטם כלכלי, מודרני ואיכותי לתושבי הנגב.

השקעה אדירה בכל קנה מידה

השלב השני בפרויקט המודיעין הוא הכשרתם האקדמית של הקצינים ואנשי הקבע של החיל. בהחלטת ממשלה 625 מ-2018 - שאושררה בהחלטות נוספות בהמשך - נקבע מפורשות, כי אוניברסיטת בן-גוריון היא זו שתספק את הלימודים האקדמיים לקציני המודיעין. החלטות הממשלה לא ניתנו בחלל ריק. הן התבססו על הניקוד הגבוה ביותר של ות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה), שקבעה, כי אוניברסיטת בן-גוריון היא המוסד המתאים ביותר להקצאת המשאבים ליישום פרויקט המודיעין וזאת ללא מכרז. 

זו הייתה גם החלטה טבעית ומתבקשת לאור תפקידה המרכזי של האוניברסיטה בפיתוח הנגב בדגש על התחום הטכנולוגי. למשל, החיבור ההדוק של האוניברסיטה לתעשיית הסייבר, המקומית והגלובלית. זו היתה החלטה נכונה לאור הרציונל של מהלך העברת בסיסי צה"ל לנגב: יצירת מנועי צמיחה מקומיים לפיתוח הנגב. 

האוניברסיטה מצידה נערכה בהתאם ובמשך כעשר שנים השקיעה משאבי עתק בהכנת תוכניות, בהקמת קמפוס חדש (הקמפוס הצפוני) ובגיוס אנשי סגל כדי להיערך לקליטת החיילים והקצינים כסטודנטים. 

היקף המאמץ של אוניברסיטת בן-גוריון הוא מדהים בכל קנה מידה: היא השקיעה אלפי שעות אדם בהכנת תשתיות ומסלולי לימוד מיוחדים לקציני המודיעין, כולל בניית תוכניות לימודים מותאמות - עם התחשבות בצרכי הלומדים תוך כדי שירות ; היא פעלה להגדלת תקציבי מחקר בתחומים רלוונטיים, תוך הידוק הקשר עם היחידות הטכנולוגיות של צה"ל, הקמת מרכזי מחקר משותפים עם צה"ל וחיזוק מסלולי תואר שני ייחודיים בנוסף לתואר שני מותאם לאנשי צה"ל.

למרות זאת, אוניברסיטת בן-גוריון עשויה לשתף פעולה עם כוחות נוספים ובהם האוניברסיטה הפתוחה, שאף היא נמצאת בנגב, כדי לאגם משאבים להבטחת מימוש הפרויקט ולעמידה בהיקף הלימודים והלומדים הנדרש על-ידי צה"ל. 

לחצים של כוחות חזקים

פרויקט הכשרת קציני המודיעין הוא פרויקט חשוב לנגב. מדובר בהכשרתם הצפויה של כ-1,500 קצינים-סטודנטים, שיזרימו משאבים חשובים לאוניברסיטה ויוסיפו לעיר באר-שבע והסביבה כ-5,000 מקומות עבודה, לצד כוח קנייה חשוב, שנובע מעצם הימצאותם של משרתי הקבע ובני משפחותיהם באזור. 

אך ריח הכסף והיוקרה עולה כעת באפם של גורמים שאינם מקומיים. הללו מבקשים לנגוס בעוגת הנגב הצומחת מנימוקים אנוכיים צרים. אך כדי לטרפד את המהלך היה עליהם להצטייד בנימוקים הגיוניים ולכן הם טוענים שיש ללכת למכרז ובחלק מהפרמטרים עשוי להיות להם יתרון על פני אוניברסיטת בן-גוריון, למרות שכאמור אוניברסיטת זו קיבלה את הניקוד הגבוה ביותר בניקוד של ות"ת. 

גם כאן, כמו במקרים אחרים, מאחורי המהלך עומדים כוחות חזקים: רשת של קצינים בכירים, במדים ושלא במדים, נערי האוצר לשעבר ומרצים באקדמיה, שחברו יחד במפגן של ציניות ואנוכיות כדי למנוע מאוניברסיטת בן-גוריון להכשיר את קציני צה"ל היורדים דרומה, במסגרת מעבר צה"ל לנגב. מטרתם היא להבטיח את הפרויקט לאוניברסיטאות אחרות ובראשן אוניברסיטת תל-אביב, שאין לה כידוע כל זיקה לנגב.

לחצם של כוחות אלה גרם לכך שמערכת הביטחון החליטה להוציא את פרויקט ההכשרה האקדמית של קציני צה"ל למכרז. ביודענו את מערך הכוחות הנתון במגזר האקדמי, תוצאותיו של מכרז כזה ידועות מראש. הן בשל כוחן של האוניברסיטאות המתחרות - תל-אביב והעברית בירושלים - והן בשל יתרונן המובנה בהיותן בכירות וקודמות לבן-גוריון.  

לפיכך מותר לתהות מה היה תפקידו במהלך הטרפוד של פרופ' אייל זיסר, המכהן כיום כסגן הרקטור באוניברסיטת תל-אביב ושירת בעברו ב-8200? או של גדי פרנק, מנכ"ל אוניברסיטת תל-אביב, ששימש בעבר ככלכלן בכיר במועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה? 

התבוננות במפת הקשרים חושפת לא רק כמה מהנפשות הבוחשות מאחורי הקלעים, אלא גם מהדורה נוספת של "דלת מסתובבת", שבה בעלי תפקידים במגזר הציבורי עוברים למגזר הפרטי ודואגים לאינטרסים של מקום עבודתם הקודם. כך קצינים רבים במיל. יוצאי 8200 - שכיום מאיישים תפקידים בכירים בהיי-טק - מסייעים לקציני המודיעין שעדיין במדים שלא מסתירים את רצונם שלא להגיע לנגב. 

אקדמיה כעוגן כלכלי אזורי חשוב

העברת פרויקט ההכשרה האקדמית לאוניברסיטאות הגדולות, החזקות והמקושרות תחטיא את המטרה הגדולה והמשמעותית במעבר צה"ל לנגב, שאמורה לחזק ולפתח את הנגב ולהפוך את האזור לאבן שואבת לאנשים צעירים ואיכותיים. הדבר הזה יתאפשר רק בזכות אקדמיה איכותית וקמפוס הומה ותוסס של סטודנטים, שממנו ימשיכו אותם סטודנטים לתארים גבוהים וכך תהיה הזנה הדדית של עיר אוניברסיטאית מושכת, אקדמיה איכותית והון פרטי. יש לזכור שהאוניברסיטה היא הלב הפועם של חזון זה - אוניברסיטה גדולה בלב העיר, לצד בית חולים אוניברסיטאי ורובע חדשנות ענק לצד שניהם. זה היה בסיסו של החזון שאוניברסיטת בן-גוריון מקדמת מזה עשור. 

אנו יודעים מניסיון החיים ומהמחקר, כי ככל ששיעור האקדמאיים באזור נתון גבוה יותר, רמת הפריון הכלכלי בו עולה. בנוסף, גורם חשוב בצמיחה הכלכלית של המרכזים המטרופולינים המובילים הוא התחזקות כלכלת המידע ושירותי היי-טק שמרוכזים באזורים מצומצמים. למטרופולינים שבהם נמצאים מוסדות עוגן מחקריים וכוח אדם משכיל יש יתרון במרוץ.

חזון פיתוח הנגב איננו זר לבני גנץ 

הפתרון המתבקש לבעיה שנוצרה הוא ששר הביטחון יכריז על אוניברסיטת בן-גוריון כעל ספק יחיד וימנע את המכרז התפור מראש. מהלכים דומים נקטה מערכת הביטחון צה"ל בעבר ביחס לפרויקטי לימודים והכשרות אקדמיות כלפי אוניברסיטאות אחרות. זהו גם מהלך שגור ביחס למכרזים שוטפים אחרים. 

המשימה הזאת מוטלת על כתפו של אדם אחד, שר הביטחון בני גנץ, שכבר הוכיח את אומץ ליבו כאשר יצא נגד הרמטכ"ל וקציני אמ"ן ודחף קדימה את פרויקט מעבר המודיעין. החלטתו של גנץ שברה את הקיפאון, הוציאה את הפרויקט למכרז ואפשרה לדחפורים לעלות על קרקע. עכשיו נדרשת ממנו את מידה של שיקול דעת, ראייה ציבורית רחבה ועמידה על עקרונות.

חזון פיתוח הנגב איננו זר לגנץ. בעת שהממשלה אישרה את תוכנית הסיוע ליישובי הנגב בנובמבר 2021, בהיקף של כחצי מיליארד שקלים, אמר שר הביטחון: "התוכנית מבטאת את השילוב המשמעותי בין צה"ל לחברה הישראלית, ואת הצורך לחזק את התשתיות הלאומיות והצרכים הלאומיים באמצעות מערכת הביטחון וכלל המערכות האזרחיות. אני מברך ומודה למשרדי הממשלה הרבים שנרתמים למשימה הלאומית הזו. לצד זאת, נמשיך בחיזוק הדרום והצפון באמצעים שונים ובתוך שנים ספורות נביא למצב שבו שליש ממשרתי היחידות הטכנולוגיות כולן יהיו מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית. לצד קידום המהלך, נשלים את כלל המעטפת עבור המשרתים ובמסגרת זו גם פתרון תחבורתי מהיר להגעה לבסיסים ותמריצים להתיישבות בנגב".

מילים כדורבנות. עכשיו נותר לו רק ליישם, הלכה למעשה, את דבריו.

"אם יהיה צורך נצא למאבק ציבורי" 

מעבר בסיסי צה"ל לנגב, ובראשם הקמת קריות התקשוב והמודיעין, מהווה הזדמנות כלכלית, חברתית ואנושית היסטורית, כמעט יוצאת דופן, לשינוי פני הנגב לדורות. אנו, תושבי הנגב, נחושים שלא לתת להזדמנות היסטורית זו לחמוק מידינו. באותה מידה אנו נחושים להבטיח, כי אוניברסיטת בן-גוריון בנגב היא זו שתבצע את פרויקט הכשרתם האקדמית של קציני צה"ל. אם יהיה צורך נצא למאבק ציבורי כדי להגשים את המטרה. הוכחנו בעבר שאנו יכולים להזיז הרים ואם נצטרך נוכיח זאת גם בעתיד.

אי-מימוש הפרויקט יהיה עוול משווע לא רק נגב אלא לחברה הישראלית כולה. בספרו "המרד" כתב אלבר קאמי: "כשאתה רואה עוול, קודם כל תצעק לא. אחר כך תשמע כבר הד". אני תקווה שמאמר זה יהדהד את קול הנגב ברבים.

הכותבת היא מנכ"לית קבוצת לוצאטו ויו"ר עמותת "ישראל למען הנגב", שניהלה את המאבק הציבורי להעברת יחידות המודיעין של צה"ל לנגב