בימים אלה הולכת ומוקמת מפלגה יהודית־ערבית, שהשילוב בין שני הלאומים בה הוא האג'נדה המרכזית. אני נמנה עם קבוצת המייסדים: הנושאים הבירוקרטיים הושלמו, וההכרזה צפויה בקרוב. עד כמה שהדבר יישמע מוזר, מפלגה כזו לא הייתה עד כה בישראל, אף שהמדינה קיימת 74 שנים והיהודים והערבים נוכחים בה מראשיתה. היו ויש מפלגות עם יהודים וערבים, אבל לא הייתה מפלגה שהשותפות היא ייעודה המרכזי. אלא שהעניין הכל כך מובן מאליו אינו פשוט, מסתבר, כלל ועיקר. כאשר נכנסים לשאלה במה צריכה לעסוק מפלגה יהודית־ערבית – צצות בעיות.

מפלגה שמהותה היא שיתוף ערבי־יהודי צריכה מטבעה ומהגיונה לעסוק בעניינים של שוויון זכויות ומעמד בין אזרחי ישראל משתי העדות. הנושא הזה הוא עמוס בעוולות ועיוותים, והחברה הערבית בישראל מופלית לרעה כמעט בכל היבט של חיים אנושיים: כלכלי, תעסוקתי, מעמדי, חינוכי, השכלתי ומשפטי. הערים המעורבות רוויות מתח ואלימות, והקיפוח בחברה הערבית בישראל מוביל לאלימות ולפשיעה. כל הנושאים הללו דורשים טיפול דחוף בתוך שנים בודדות. בתוך אלה חוק הלאום הוא צרה מיוחדת, שקובעת כי הערבים בחברה הישראלית נמצאים במעמד נחות. הנושאים הללו מחייבים פעולה ממוקדת ועיקשת של חברי המפלגה, אבל יש עניינים שעלולים להסיטה ממשימתה.

בחירות במגזר הערבי (צילום: ג'מאל עוואד, פלאש 90)
בחירות במגזר הערבי (צילום: ג'מאל עוואד, פלאש 90)

העניין הראשון הוא הכיבוש. עיסוק בכיבוש אינו עניינה של מפלגה יהודית־ערבית צעירה שהולכת ומוקמת. יש כבר מי שעוסקים בנושא זה, ומדובר בגורמים פוליטיים ששוויון אזרחי בין יהודים וערבים אינו מעסיק אותם או מעסיק אותם מעט. את המפלגה החדשה, שאולי תיקרא "אזרחיה", זה צריך להעסיק בעיקר, אחרת אין טעם להקמתה. הרשימה המשותפת נאבקת בכיבוש ונכשלת; מרצ נאבקת בכיבוש ונכשלת. המילים "להפסיק את הכיבוש" הן ריקות. את הכיבוש אי אפשר להפסיק; צריך לעשות משהו אחר.

את הכיבוש אי אפשר להפסיק כיוון שישנם היום בשטחים כחצי מיליון אזרחים ישראלים יהודים, והיישובים שלהם חוסמים פיזית את האפשרות להקים מדינה פלסטינית. אין כוח פוליטי שיכול להזיז היום את המתנחלים מהשטחים. אי לכך המילים "מדינה פלסטינית" או "שתי מדינות בין הירדן לים" גם הן ריקות. המועד שבו ניתן היה למנוע או להפסיק את ההתנחלויות חלף מזמן. אני יכול להבין מצטרפים למפלגה החדשה – גם יהודים וגם ערבים – שעיקר רצונם הוא לחזק את הפלסטיניות, אבל אלה מחלישים את היכולת להיאבק על שוויון אזרחי במדינת ישראל, שעבורו קמה מפלגה ערבית־יהודית. חיזוק הזהות הפלסטינית וחיבור אמיץ בין ערביי ישראל לפלסטינים בשטחים מסיטים את המפלגה מדרכה. המפלגה החדשה צריכה להיבנות כמפלגה אזרחית ישראלית ולא כמפלגה פלסטינית.

הפתרון לעוולות הכיבוש נעוץ בהקמת מדינה אחת שוויונית בין הירדן לים, אבל זה אינו תפקידה של מפלגה שזה עתה מתכוונת לקום, אלא תפקיד משותף של אלה שמבינים שזו הדרך לקדם שני עניינים מרכזיים: לשחרר את מדינת ישראל מהכיבוש הכובל אותה ולקדם מאבק באיום האקלימי שיחייב מאמץ משותף של ישראל והשטחים מהירדן ועד הים.