באוקטובר האחרון קפץ הנשיא אובמה לדרום קליפורניה במסגרת גיוס תרומות לקמפיין הבחירות הבא שלו. הרגע הזכור ביותר מהביקור הייתה הופעתו של הנשיא ב- Cross Campus, חלל עבודה חדשני בסנטה מוניקה. הנשיא הקליד קצת על הלפטופ, התיידד עם יזמים ופרילנסרים, טען כי "סגנון העבודה הזה, בטריינינג" נראה לו די מושך ואף קינח בנאום. "יזמות נמצאת ב-DNA שלנו", פנה אובמה להיי-טסיקטים וליוצרים הצעירים שהתכנסו לצפות בו במקום עבודתם, "והמנטליות הסטארט-אפיסטית היא מה שטוב לאמריקה".
 

אין ספק בכך שתמיד אפשר לסמוך על הנשיא אובמה, על הכריזמה שלו ועל יועציו בכל הקשור לפלרטוט עם טרנדים צעירים. ובעיקר, בכל הנוגע לתשומת לב למגמות מרכזיות בתרבות המערבית. ואכן, בשנתיים האחרונות, לאן שלא תביטו תראו את התופעה מרובת השמות – "חלל עבודה", "סביבת עבודה", "מתחם עבודה שיתופי" ובאנגלית, שבה הכל כידוע נשמע טוב יותר, "co-working space". מלבד צירופי המילים האווריריים, בפועל מדובר בחלל המספק עמדות עבודה, אינטרנט מהיר, במקרים מסוימים קפה ובמקרים עוד יותר מסוימים – הרצאות וסדנאות המתקיימות מחוץ לשעות העבודה.

בניגוד לבתי הקפה שהפכו עם מהפכת ה-WI.FI למשרדים בלתי רשמיים, חללי העבודה מיועדים בראש ובראשונה לעבודה. האווירה עניינית ואפשר לשכור בהם משרד קטן, עמדה אישית או חדר ישיבות, בהתאם לצורך, לפי שעה או לפי תעריף חודשי. כיאה למגמה אלטרנטיבית שנעוצה בטרנד האינדיווידואליזם של העשור האחרון, החללים הטרנדיים מתרחקים מכל סממן "משרדי" או "תאגידי": הם מאווררים, מזמינים ונעימים ומנסים לעשות את הבלתי אפשרי (בדיוק כמו סביבות העבודה בחברות כמו גוגל וטוויטר) ולשדך בין עבודה לכיף. בערי בירה מובילות מדובר כבר בתופעה מבוססת, וגם ישראל לא מפגרת מאחור, אבל בינתיים, בעיקר בתל אביב ובירושלים. 
 

"עבודה לא מתבצעת יותר במשרדים וערך לא נוצר במשרדים, אלא בקבוצות קטנות ובחללים גמישים – זו האידיאולוגיה שלנו, לפחות", מסביר בנעימות כריסטוף פאלה, אחד היזמים מאחורי Betahaus, רשת חללי עבודה שנוסדה בברלין והתפשטה, תוך ארבע שנים בלבד, לעשרה סניפים בהמבורג, בברצלונה ובסופיה.  ב-Betahaus בברלין יש מעבדת מחשבים, סדנה לעבודה בעץ, חללים מגניבים להתבודדות, חדר ישיבות, בית קפה ומה לא, בעצם. זהו לונה-פארק של עבודה, שמשתדל מאוד לשלב בין חספוס ברלינאי לאסתטיקה היפסטרית.  
 

פאלה למד בכלל מדעי המדינה, אך הרצון "ליצור סביבת עבודה נעימה, שהיא לא הבית או המשרד", הוציאה אותו להרפתקה חדשה. "המיזם שלנו משגשג הודות לכמה תהליכים טרנספורמטיביים שעוברים עלינו. דבר ראשון, התשתית שהופכת לקטנה - כבר לא צריך מעסיק גדול כדי לעבוד, לפטופ או אפילו אייפד זה מספיק", טוען פאלה, "הודות לטכנולוגיית ה-cloud גם לא צריך משרד עם מסמכים ומגירות". עם זאת, פאלה מדגיש כי מה שמביא את האנשים אל חללי העבודה המשותפים היא העובדה שמדובר ב"יצורים פיזיים אנושיים" שעדיין, מה לעשות, זקוקים לחום אנושי ולדופק לצד המקלדת. 
 

אפקט החממה 


מה שטוב לברלינאים טוב גם לתל אביבים ולתושבי מודיעין – כמה וכמה חללי עבודה כבר פועלים בארץ במלוא המרץ, חלקם מכוונים לקהילת הסטארט-אפ וחלקם מאופיינים באווירה קריאטיבית. החדשים שבהם הם פיקוס, חלל קומפקטי בן שתי קומות בתל אביב, Pico בירושלים ו-Mesh במודיעין.

הראשון אינטימי ומיועד לאנשי פרילנס למיניהם והאחרונים גדולים יותר ומספקים גם חממה להחלפת רעיונות וליזמות צעירה. מיזנטרופ, "חלל עבודה אורבני" ברחוב פרישמן בתל אביב, היה שם לפני כולם. "אנחנו שמחים מאוד על ה'בום' של חללי העבודה שמתרחש עכשיו בעיר וגם בכלל לא מופתעים", מדווחים בעלי הבית ענת כהן ועידו אנג'ל, "כבר בשנת 2010, כשפתחנו, היה לנו ברור לגמרי שלשם הכל הולך, לסביבת העבודה מדור 2.0".

מן הסתם, מי שמגיע "להרביץ עבודה" במיזנטרופ הם "מעצבי אתרים, מתכנתים עצמאיים, עיתונאים, סטודנטים שמחפשים ללמוד בלי הפרעה, דוקטורנטים, היי-טקיסטים וכותבים למיניהם", כלומר, עצמאים שתלויים, כפי שציין כריסטוף פאלה, אך ורק בלפטופ ובחיבור לרשת. יש  לציין כי השניים לאו דווקא מברכים על הכיוון השיתופי והתוסס שאליו הולכים חללי העבודה של השנתיים האחרונות ובכך מצדיקים לחלוטין את שמם בעל הקונוטציות הבדלניות (קרי, מיזנתרופ).

"אין מה לעשות - אחרי הדיבורים צריך לשבת מול מחשב ולתת עבודה, והתנאים שלנו - שקט, קפה מעולה חופשי, מודל כלכלי זול וגמיש וסביבת עבודה מחויבת - עובד. אנחנו מקפידים להיות מיזנטרופים גם בעיצוב ואפילו בתכנון הישיבה: בחללים המרכזיים שלנו עמדות העבודה לעולם לא יפנו אל מישהו אחר". 
 

כהן ואנג'ל מוסיפים וטוענים כי יצירת חללי עבודה פומביים עבור עובדים עצמאיים ופרילנסרים היא לא עניין של מה בכך, "אף יצירת מופת לא נכתבה בתחתונים. נוסף על כך שבבית צריך גם לשים מרחק יפה בינך לבין האופציה המפתה של לשבת ולא לעשות שום דבר", הם מסבירים, "בבית קפה רועש מדי והמלצרים מסתכלים עליך בעיניים רושפות על האספרסו הזה שאתה שותה כבר שעתיים, ובספרייה אסור להכניס קפה והכל סטרילי מדי. אם אתה שוכר משרד - אתה צריך להתחייב לשנה של שכר דירה. אלינו אתה בא מתי שאתה צריך לבוא, יש לך שקט מוחלט, קפה, אנשים אחרים שעובדים סביבך - מין אי של שקט כזה של להיות לבד, אבל ביחד".

"זה לא מה שאתה יודע - זה מי שאתה מכיר" 


אין ספק שסביבת עבודה שקטה וממוקדת היא מהותית עבור העובד הממוצע, אבל עבור רבים מצרכני שירות חללי העבודה המשותפים שיתוף של ממש, גם במובן האנושי, יכול להיות בונוס. ללא ספק, מאחר שרוב משתמשי חללי העבודה המשותפים עובדים לבדם, הם ודאי היו שמחים לא פעם לחבור לאחד הדיירים האחרים של המתחם לסיעור מוחות, להתייעצות ולנטוורקינג. ואכן, לא כל מפעילי חללי העבודה החדשים סולדים מהקונספט של חללי עבודה משותפים, אבל ממש משותפים. חלקם דווקא בעד כמה שיותר נטוורקינג – אותה מילה טרנדית שכבר לא נשמעת תלושה או אליטיסטית.

"כשאתה הופך לחלק מ-Central Working, אתה מתחבר לרשת של מאות אנשים שמרגישים תשוקה למה שהם עושים ונמצאים כאן כדי לעזור אחד לשני לצמוח, להתפתח ולשגשג", טוען ג'יימס לייפילד, מנכ"ל Central Working, רשת חללי עבודה שפועלת כבר כמה שנים בבריטניה, "זה לא מה שאתה יודע, זה מי שאתה מכיר – האמירה הזאת מעולם לא הייתה חשובה יותר.

חברות בכל העולם שוקלות מחדש את ערך הקהילתיות ואת האופן שבו המבנה שלהם עוזר להן להשיג אותו – אנחנו מציעים את הערך הזה כאן". Central Working קוראים לעצמם "מועדון" ומקדמים סדנאות, מסיבות חג מולד והרצאות – בדיוק כמו בחברות הגדולות, רק שהעובדים מגיעים מרקעים שונים ולא צריכים להתחנף זה לזו ב-Outlook. פרילנסרים מוזמנים לבקר, אך החללים של Central Working גדולים מספיק כדי לשרת מיני-חברות וצוותים של עד 15 אנשים. בין הלקוחות שעובדים במתחמים של החברה אפשר למצוא ארגונים כמו Microsoft Ventures  (פלטפורמה המקדמת חברות סטארט-אפ מבית ענקית המחשבים של ביל גייטס) וחברה העוסקת בפיתוח חקלאות אורגנית. אחד החללים אף חולק מקלחות וחצר עם המשרדים של   Google – עובדה שתורמת בהחלט להעצמת השיתופיות. 

חלל גדול לאדם הקטן 

ביצירה של חלל עבודה שיתופי, לא רק אופי העבודה והשירותים המוצעים משחקים תפקיד, שכן בניסיון להתרחק כמה שיותר מהאפיון של המשרד הגנרי והקר, העיצוב והלוק של החלל הופכים לחלק בלתי נפרד מהעניין. אם החללים של Central Working, Betahaus ואפילו של המיזנטרופ לבנים ומינימליסטיים, יש מי שדוגל דווקא באווירה ביתית ובאג'נדה צנועה יותר. כאלה הם חללי Makeshift Society, מיני-חברה בעלת שני סניפים - האחד בברוקלין והשני בסן פרנסיסקו. "אנחנו עסק קטן שעוזר לעסקים קטנים אחרים", אומרת רינה טום, שותפה מייסדת. ב-Makeshift מעדיפים כריות נוי על פני קירות חשופים וחבר'ה יצירתיים על פני היי-טקיסטים בודדים. "בזמן שלאנשי ההיי-טק יש משאבים מרובים, לעסקים הקטנים אין", טוענת טום.


בהתאם לכך, בכל יום נתון בחלל האינטימי בסן פרנסיסקו ניתן למצוא זה לצד זה מעצבת תכשיטים שבונה אתר ב- Etsy, מעצב גרפי, סופר צעיר ועוד. גם ההרצאות והשיעורים שמוצאים במקום הם בדגש יצירתי וקליל יותר, למשל, צביעת בדים, כתיבה יוצרת וקידום עצמי באינסטגרם. מי שמחפש חלל מהסוג הזה באזורנו, ימצא את מקומו ב-Mindspace - חלל שיתופי חדש ומדובר בשדרות רוטשילד בתל אביב שנראה כמו דירה מעוצבת בשוק הפשפשים, ומציע גם חדרים המאכלסים חברות סטארט-אפ.

מי ששוקד על החלום שלו עד השעות הקטנות של הלילה יכול להתנחם בספות נוחות, בכוסות עם הדפסים אמנותיים, בעציצים ובעתיקות שמתחשק לקחת הביתה. "העיצוב הוא חלק מהותי ביותר בכל מה שקורה ב-Mindspace", מסביר היזם דן זכאי, "כשעוסקים ביצירה, בין אם מדובר בסטארט-אפ טכנולוגי או בעיצוב גרפי, סביבת עבודה מעוררת השראה היא גורם קריטי. מלבד זאת, העיצוב הייחודי מושך אנשים מהסוג שיודע להעריך ולהשתלב בסביבה שאנחנו מייצרים".

כמו הקולגות מלונדון ומברלין, זכאי דובר שיתופית שוטפת ומזכיר בנשימה אחת את מסדרונות הזכוכית השקופים ואת האנרגיה החיובית. המיזם, ששמועות לגבי התרחבותו לערים אירופאיות כבר רוחשות סביבו, משלב בין הישן והחדש לא רק בפן העיצובי – המנויים, שמשכירים עמדות או משרדים על בסיס חודשי, מקבלים מטבח ומקרר, מדפסות ושירותי ניקיון. "ללא ספק, זהו חלק מהעתיד של המשרד. למשרד הישן והטוב תמיד יהיה מקום אבל מודל נוסח Mindspace מתפתח בצעדי ענק ויתפוס יותר ויותר מקום בשוק המשרדים", מנבא זכאי לסיכום. אז עד שרובוט חדשני יחליף את המנקה ומטבח סלולרי ינחש איזה סנדוויץ' אתם רוצים, בהחלט אפשר להסתפק בחלל מעוצב ונוח, באפס רכילות משרדית ובהיעדרו המוחלט של בוס טרחני. 


רגע, כמה זה עולה?

לא מדובר בתענוג זול, אך גם לא בפינוק לעשירים בלבד. הכל תלוי, כמובן, בהיקף השעות ובקביעות הרצויה. שעה במיזנטרופ תעלה 10 שקלים, ומנוי חודשי, המוגבל ל-5 שעות ביום, 380 שקלים. עמדות עבודה ב- Mindspace מתחילות ב-1,650 שקלים לחודש. בחלל בברלין, חמישה ימים יעלו 59 יורו, ותמורת תשלום נוסף אפשר לקבל קפה ללא הגבלה או להשכיר מעבדה. יום ב-Makeshift Society עולה 20 דולר. התוכניות מרובות ומגוונות, והמחיר ליום יורד ככל שמתחייבים לתוכנית יציבה יותר. כאמור, לא זול, אך שווה אם מתחשק לכם לעבוד בסטייל ובסביבה איכותית.