ב-27 בינואר מציינים ברחבי העולם את יום השואה הבינלאומי, בו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ מידי הנאצים. דווקא בימים אלה, כשאנו בעיצומה של מלחמת קיום מול אלה המנסים להשמיד את העם היהודי יש חשיבות להתחבר לשורשים שלנו, לזכור את השואה הנוראית ולקוות שגם בעולם יצטרפו לצעקה – לעולם לא עוד! הרכבתי לכם סיור בין 3 תחנות לזכר השואה.
תחנה ראשונה: טרבלינקה הקטנה
נתחיל את סיורינו ליום השואה באזור חדרה, בקיבוץ גן שמואל. הקיבוץ הוקם בשנת 1913 ומונה כ-1000 נפשות. בקיבוץ ניתן להגיע לאתר "טרבלינקה הקטנה", שנקרא כך בשל צורת האנדרטה המזכירה את מחנה ההשמדה טרבלינקה בפולין. "יזכור החי את מתיו כי הנה הם מנגד לנו – אבא קובנר", כך מקדם את פני הבאים לאתר ההנצחה הפסוק מ-"יזכור" שחרוט על לוח הפלדה, אשר מוצמד לסלע הזקוף שבכניסה לאתר.
היוזמה להקמת אתר ההנצחה לקורבנות השואה באה מחברי הקיבוץ, ניצולי השואה שהרגישו צורך מצפוני ורגשי להנציח את שמם וזכרם של יקיריהם שנספו. כך נבחר המקום - צמוד לבית העלמין של הקיבוץ. האנדרטה בנויה כאבן זיכרון חילופית לקבר ומצבה, להם לא זכו הנספים ומורכבת מסלעי כורכר בגדלים שונים, להם מוצמדים לוחות זיכרון עם שמות המונצחים ושם המנציח. חברי הקיבוץ מספרים שזה המעט שניתן היה לעשות למענם על מנת שגם בני הדורות הבאים יוכלו לזכור אותם.
האתר חסר גינון מתוך כוונה לייצר ניגוד בינו לבין הסביבה הירוקה של בית העלמין הסמוך, זאת במטרה להנציח את השממה שבה נספו יקיריהם. אתר ההנצחה נחנך בתאריך הסמלי 29.11.1995, יום בו החליט האו"ם כחמישה עשורים קודם לכן על הקמת מדינת ישראל. מכובדים רבים הגיעו לחנוכת האתר ובראשם יושב ראש הכנסת דאז מר שבח וייס ז"ל, שהיה בעצמו ניצול שואה.
ביום הזיכרון לשואה ולגבורה עולים חברי הקיבוץ ובני משפחותיהם לאתר ההנצחה. לאחר שמיעת הצפירה הארצית, ניגשת כול משפחה לסלע שעליו מונצחים קרוביהם, מדליקה נר זיכרון ומניחה פרח על הסלע. לאחר מכן מתכנסים כולם ליד האבן הראשית להנחת זרים, הדלקת נרות ואמירת קדיש.
תחנה שנייה: מוזיאון חנה סנש
התחנה הבאה נמצאת קיבוץ שדות ים – מוזיאון חנה סנש. רבות סופר על האישה המיוחדת חנה סנש, שכונתה בספרה של דבורה עומר "הצנחנית שלא שבה". סנש נולדה וגדלה בעיר הבירה בודפשט בהונגריה, להוריה בלה וקתרינה סנש. את אביה, שהיה עיתונאי, סופר ומחזאי, היא איבדה בגיל 6. מאז גידלה אותה ואת אחיה גיורא אימם.
חנה למדה בגימנסיה הכללית כמו עוד יהודים מהמעמד הבינוני, אך נתקלה באנטישמיות שהפכה אותה לציונית נלהבת. בגיל 18 עלתה לבדה לארץ ישראל והחלה ללמוד בבית הספר החקלאי בנהלל. בסיום לימודיה עברה חנה להתגורר בקיבוץ שדות ים הסמוך לקיסריה, שם כתבה את השיר המפורסם "הליכה לקיסריה".
בסוף שנת 1943 הצטרפה חנה סנש לאימוניהם של צנחני הישוב ובמחצית חודש מרס 1944 צנחה עם עוד כמה מחברי הקבוצה ביוגוסלביה. במשך שלושה חודשים הסתובבה ביערותיה של קרואטיה, מחכה להזדמנות לחצות ולהסתנן להונגריה. בשבעה ביוני 1944 היא הצליחה לחצות את הגבול להונגריה אך נתפסה עוד באותו היום בידי ההונגרים.
חנה סנש הוצאה להורג בשבעה בנובמבר 1944, כ"א מר חשוון תש"ה. בשנת 1991 נפתח המוזיאון על שמה, ובשנת 2007 הוצב בחזית המוזיאון פסל שנוצר בשנת 1945 על ידי הפסל ההונגרי אנדראש בק, שהובא מעל קברה של סנש, בבית הקברות בבודפשט.
תחנה שלישית: שביל הבריחה ביער עופר
ממוזיאון חנה סנש נמשיך לשביל הבריחה, שנפרץ על ידי קק"ל ביער עופר, השוכן על מדרונותיו הדרומיים של רכס הכרמל בסמוך לזכרון יעקב. השביל באורך של 2 ק"מ מעגלי, נפרץ ללא תשתיות על מנת שיהווה הדמיה לשבילים הקשים ביערות אירופה.
חמש פינות ישיבה הוקמו לאורך השביל וכול אחת קשורה לנושא הבריחה: פינת הבריחה, פינת השליחים, פינת הילדים, מפת שביל הבריחה ופינת העקורים. ההליכה בשביל נעשית לצד סיפור התנועה שהבריחה מאירופה המזרחית כ-300 אלף ניצולי שואה, מימי מלחמת העולם השנייה ועד להקמת מדינת ישראל.
באמצעות השביל לומדים המטיילים להכיר פרק יוצא דופן בתולדות העם היהודי שהתרחש בין שני אירועים משמעותיים לעם היהודי: השואה והתקומה והקמת מדינת ישראל.
הכותב הוא מנהל מרכז המבקרים ע"ש הרמח"ל של מרכז סיור ולימוד גליל, מבית ארגון אשכולות