בתקופה האחרונה כולנו נחשפנו למספר מקרי אלימות חמורים וקיצוניים בין בני נוער, שתועדו ופורסמו ברשתות החברתיות. לצד המקרים האלה, סביר להניח שכל אחד ואחת מאיתנו נתקל לפחות פעם ביום באירוע "קטן" יותר, כמו ויכוח בין נהגים בכביש, ריב על חנייה או עקיפה בתורים, שהעובדה שלא הפך אחר כך לכותרת ראשית באחד מאתרי החדשות - היא עניין של מזל בלבד. האלימות לא מתחילה באותם רגעים "קטנים-גדולים", אלא במה שמתרחש ברשתות החברתיות ובקבוצות הוואטסאפ של בני הנוער.

"השיח בחברה שלנו הופך להיות אלים יותר ויותר, ומחלחל בקלות לבני נוער, שהמוח שלהם עדיין לא בשל וחסר עכבות, ואכן הם מאמצים מהר מאד את חוסר קבלת האחר ואת המסר של "אנחנו" לעומת 'האחרים'", הסבירה בשיחה עם מעריב ד"ר נועה בן ארויה, פסיכיאטרית מומחית לילדים ונוער, מנהלת היחידה לרפואה פסיכולוגית אמבולטורית במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית, "בדרך כלל, נראה כמה נערים שהביטחון העצמי שלהם מושפע ישירות מהחיבור הכוחני עם עוד נערים כלפי האחר. העדר אמפתיה לסבל של האחר והעדר מצפון אלו נושאים חשובים לטיפול כדי למנוע מעשים כאלו".

לדבריה של בן ארי, ילדים שנמצאים בסכנה גדולה יותר להפוך לקורבן - הם אלו עם הקשיים בתחומים השונים כולל קשיים במיומנויות החברתיות. "כל ילד או נער שאנחנו בודקים אנחנו שואלים על חשיפה לטראומה או הצקות ולצערנו הדבר נפוץ הרבה יותר ממה שניתן לדמיין", ציינה,  "נערים שבעצמם חווים קשיים, והם חסרי אמפתיה לאדם אחר בקלות יגררו לאירוע בו הם פוגעים באחר בקבוצה שנותנת לגיטמציה ועידוד למעשה".

ד"ר שיראל דורמן-אילן, פסיכולוגית קלינית מומחית במרפאה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר בביה״ח ספרא לילדים הוסיפה: "האלימות הולכת וגוברת מאז תקופת הקורונה, החל מקללות, דרך שיימינג ברשת ועד המקרים החמורים אליהם אנו עדים לאחרונה של השפלות והתעללויות. ניכר כי האלימות הולכת ומקצינה בימים אלה של קיטוב פוליטי וחברתי, שבה יש הרבה פחות יכולת לגלות סובלנות ואמפתיה כלפי האחר ואף נטייה להכניע את האחר, לראות דברים בשחור-לבן ולא להכיר במורכבות. יתר על כן, תופעת הבריונות והאלימות בקרב בני נוער מועצמת ברשתות החברתיות, כאשר סרטוני טיק טוק אליהם חשופים בני הנוער מייצגים הערצה לדמויות חזקות, גם אם הן כוחניות, ללא בקרה של שיפוט מוסרי".

מהניסיון שלך כפסיכולוגית קלינית, יש מאפיינים כלשהם לאירועים הללו?
"מחד, אנחנו כחברה וכדמויות סמכות מעבירים מסר של הכלה והימנעות מתוקפנות. מאידך, בפועל, רואים אותנו נוהגים באופן תוקפני וחסר הכלה, אם זה בכביש, בהמתנה לתור, בריב על חניה. כלומר, אנו מעבירים מסר מבלבל לגבי מה לגיטימי ומה לא, מהם הקווים האדומים. פעמים רבות אנו יכולים להעביר מסרים מזלזלים כלפי קבוצות מיעוט, להט"בים או אנשים בעלי דעות פוליטיות שונות משלנו, אך בהדרגה המסרים התוקפניים וההתנהגויות האלימות "זולגות" לעוד אזורים ולקבוצות קרובות יותר אלינו, חברים, שכנים, חברים לכיתה".

"המאפיינים המובילים לאירועים מסוג זה הם מצבים של חוסר ויסות שהוא "מדבק", בשילוב של לגיטימציה להפעיל אלימות כלפי האחר ולפתור קונפליקטים בדרכים כוחניות ולא בדרכים של דיאלוג. במובן זה, התקופה בה אנו חיים כיום של קיטוב חברתי ופוליטי תורם לחוויה שרק באופן כוחני ואלים, אני יכול לבסס (בצורה שגויה) את מעמדי".

האם ישנם סימנים לכך שהילד אולי עובר התעללות?
ד"ר בן ארויה: "כן, למשל מצב בו ילד משנה את התנהגותו - ילד שהיה פתוח מאוד הופך לביישן וסגור, ואין לו חשק ללכת לשום מקום. במקביל, ישנם מקרים בהם הילד שהיה חברותי מאוד יושב לבד, או מתחבר לקבוצת חברים שההורים לא מכירים. במצבים האלה, ההורים צריכים לברר אם הכל בסדר, ולא להתבייש ולהמתין חודשים. הם חייבים לשאול בצורה ישירה האם הילד עבר טראומה מינית, או מפתח מחשבות אובדניות. פשוט לגשת ולשאול אם הילד, ששינה למשל את סגנון הלבוש שלו, חושב שלא כדאי לחיות".

ומה לגבי הצד השני - האם הילד דווקא מתעלל ותוקף?
ד"ר בן ארויה: "הורים שואלים זאת לא מעט, אני חושבת שצריכים לשים לב למצב בו הילד לא מפגין אכפתיות לאחר, ולא מתחרט על דברים רעים שעשה, כמו למשל בתרחיש ששואלים את הילד האם הוא מתחרט שהעליב את המורה או הכה ילד אחר, והוא משיב - 'זה הגיע להם'. בנוסף, ישנם מקרים בהם המתעלל - נפל בעצמו קורבן להתעללות".

ד"ר דורמן-אילן: "קשה יותר לדעת אם ילדינו מעורב בבריונות או תוקפנות כלפי אחרים, כיוון שיכול להיות פער משמעותי בין התנהגותו בבית ומחוצה לו. על כן, חשוב כהורים לעודד תקשורת ושיח על מה קורה מחוץ לבית, אם מי נפגש, סוגי פעילות ולשאול בצורה ברורה האם הוא עד למעשי אלימות או מעורב בהם".

האם יש דרך בה אפשר לפעול לשינוי המצב?
ד"ר דורמן-אילן: "המצב לא אבוד אבל מאד מעורר דאגה. כהורים, עלינו להיות מודעים לאווירה החברתית ששוררת, שבה יש דוגמאות רבות לחוסר כבוד כלפי האחר והתנהגויות שמעודדות אלימות. מעבר ליכולת להיות ערים ומודעים, עלינו לדבר עם ילדינו בצורה ברורה על מהם הערכים שלנו ולהיות ערים לדוגמא שאנחנו נותנים להם. בפרט, עלינו להיות ערים לבלבול שאנו יכולים לייצר אצל הילד כאשר יש פער בין הערכים בהם אנו מאמינים לבין התנהגותנו בפועל".

ד"ר בן ארויה: "ראשית אני חושבת שיש אחריות גדולה למנהיגים ולכל מי שמוביל דעה ברשתות לדאוג לתרבות הדיבור וכן לוודא שאין עידוד של האחרים לאלימות. בהחלט יש חשש עצום כשהחברה הופכת לכל כך אלימה. הדבר צריך להיות בראש סדר העדיפיות כדי להוביל לשינוי אמיתי, זה דורש חשיבה מעמיקה והשקעה רבה שהיא גם תקציבית בחינוך, ברווחה ובשירותים פסיכיאטרים. כל האיזורים המוזנחים במדינה שלנו שנים רבות מאד. המגיפה עולמית שבלטה לאחר מגיפת הקורונה הינה המגפה הפסיכיאטרית. הדבר היה צפוי לאנשי המקצוע אולם לא זכה להערכות מספיקה במדינות השונות".

"אנחנו חווים בעשור האחרון עליה ניכרת בפניות לפסיכיאטריה של הילד, כאשר מאז הקורונה קיימת עליה שאנשי המקצוע למרות הרצון הטוב לא מסוגלים להענות לפניות בצורה קיצונית. טיפול שלא ניתן בזמן מוביל לתחלואה חמורה הרבה יותר. בין הקשיים עמם מתמודדים הפונים לטיפול זה בעיות התנהגות, אימפולסיביות התפרצויות זעם, כך שאין פלא שנראה אלימות אחכ בבתי הספר אם אין מערכת טיפולית מספיק טובה".