הפערים בחברה הישראלית בין תלמידים דוברי עברית לערבית הולכים ומעמיקים ואפילו במשרד החינוך הופתעו מגודל המשבר. הבוקר (שלישי) התפרסמו נתוני המחקר הבינלאומי פיזה לשנת 2018, שנערך ע"י הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (ה-OECD) מדי שלוש שנים ובוחן את רמת האוריינות בשלושה תחומים: קריאה, מתמטיקה ומדעים.

ממצאי המחקר הראו כי שוב, ישראל נמצאת במקום לא טוב וממוצע התלמידים בארץ נמוך מממוצע ה-OECD בכל אחד משלושת תחומי האוריינות וכן פיזור הציונים בישראל הוא הגדול בעולם. מה שהכניס את המערכת ללחץ אלה הפערים כאמור בכל תחומי האוריינות בהישגים בין תלמידים דוברי עברית לתלמידים דוברי ערבית.

במבחן הקודם שנערך ב-2015 הישגיהם של התלמידים דוברי העברית היה גבוה מהתלמידים דוברי הערבית בכל התחומים - 87 נקודות במדעים, 116 נקודות בקריאה ו-104 נקודות במתמטיקה ובכל זאת, צניחת התלמידים הערבים בכלל התחומים מעידה על חוסר הבנה של המערכת בפיתוח ויישום תוכניות לימוד מותאמות לחברה הערבית ולא בהכרח חוסר השקעה, שכן בשנים האחרונות תקציב משרד החינוך רק הלך וגדל עד לכ-60 מיליארד שקלים וכך גם המשאבים והתוכניות הייחודיות שהופנו לחברה הערבית, למרות שעדיין תקציב תלמיד בחברה הערבית נמוך מתקציב תלמיד בחברה היהודית.

לאור גדילת הפערים במבחן הנוכחי - 144 נקודות באוריינות קריאה, 111 נקודות באוריינות מתמטיקה ו-116 נקודות באוריינות מדעים, מנכ"ל משרד החינוך כבר הודיע על הקמת צוות עבודה שיבחן את הכשלים ויפיק לקחים. "ניתוח ממצאי פיזה מצביע על פערים עקביים בין דוברי עברית לדוברי ערבית – נתון שמחייב אותנו לשנות כיוון. בהתאם להנחיית שר החינוך יוקם צוות עבודה שיגבש תוכנית מקיפה עם התייחסות דיפרנציאלית, ממוקדת ופרטנית. צוות העבודה יהפוך כל אבן, יבחן את תוכניות הלימודים, את יעילות הקצאת המשאבים, ואת האופן שבו נעשה שימוש באלפי שעות הטיפוח שניתנו".

בעמותת סיכוי הפועלת לשיוויון ושותפות בין יהודים לערבים, אומרים כי "הפערים בין יהודים וערבים במבחני הפיזה לא מפתיעים ומשקפים את הפערים העצומים בחברה ובהשקעה הממשלתית בין האזרחים היהודים והערבים. בנגב, לדוגמה, עשרות אלפי ילדים בכפרים הלא מוכרים סובלים ממחסור בתשתיות ובשרותים במקומות מגוריהם וכתוצאה מכך ל-5,000 ילדים בגילאי 5-3 אין מסגרת כלל ושליש מהנערים והנערות בגילאי תיכון לא מסיימים 12 שנות לימוד. כשההשקעה הממשלתית בילדים הערבים יותר נמוכה, איך אפשר להתפלא שרמת הלימודים תהיה נמוכה יותר גם היא?".

לטענת אנשי חינוך, אחת הסיבות שיכולות להסביר את הפערים של התלמידים מהחברה הערבית היא התפשטות תופעת האלימות בקרב בני הנוער וחוסר מעורבות הורית. מורים מספרים בעילום שם כי הם נתקלים בקשיים להעביר את תוכניות הלימודים בשל אלימות התלמידים אחד כלפי השני ואף כלפי המורים ובנוסף לכך קיים חשש לאלימות מילולית ופיזית מצד ההורים, המתערבים לא אחת בנעשה.

רנין דיב יזבכי, רכזת קהילות בטוחות של עמותת יוזמות אברהם במג'ד אל-כרום אומרת ל"מעריב" כי "לצערי המצב בכל שנה מתגבר והתופעה של אלימות וסמים מתפשטות בצורה מדאיגה. לפני כמה חודשים נתפסו 80 תלמידים משתמשים בסמים, מספר מדאיג, הם נמצאים בגמילה, עד כדי כך המצב קשה. כולם מתוחים ואין סבלנות וכשרבים אז מיד אחרי כמה מילים האלימות המילולית נהפכת לאלימות פיזית. כמה פעמים מורים ניסו להיכנס בין קטטה של תלמידים והם קיבלו מכות, זה מסכן את המורים".

בניסיון לעצור את התופעה עמותת יוזמות אברהם ועמותת "מצמיחים" החלו בהפעלת תוכנית "חינוך ללא אלימות" להכשרת מחנכים בבתי הספר הערביים להתמודדות עם אירועי אלימות ולמניעתם. מדובר בפיילוט המתקיים ב-4 יישובים: מג'ד אל-כרום, ג'סר א-זרקא, עכו, וערערה בנגב. לדברי דיאב, הבעיות מתחילות מחוסר במסגרות לבני הנוער בתוך היישובים וכן חוסר מעורבות של ההורים. "הם לא פנויים לחנך ולא מבינים את הסכנה האורבת לילדים שלהם וזה מקשה עלינו המורים בביה"ס. אנחנו יכולים ללמד לערכים, סבלנות וסובלנות אבל כל עוד ההורים לא שותפים, המצב ילך ויתדרדר".