אחת המשבצות החשובות שיוכרעו בפריימריז הקרובים במפלגת העבודה, ביום שלישי השבוע, קשורה לבחירתו של נציג משמעותי למגזר הערבי. במסגרת רשימת המפלגה לכנסת ה־ 20 קיימים שני מקומות משוריינים לנציג של המגזר הערבי־דרוזי: מקומות 17 ו־ 26 . שישה מתמודדים על משבצת נציג המגזר הערבי בפריימריז של מפלגת העבודה: סלמאן טרודי וסאלח סעד הדרוזים, איברהים אבו סבייח הבדואי, וח"כ ראלב מג'אדלה (העבודה), העיתונאי זוהיר בהלול ועו"ד נזאר אעלימי, בני המגזר הערבי. באופן טבעי, למועמדים הערבים יש סיכוי גדול יותר בקרב בני המגזר הערבי, אבל למי מהם יצביע הציבור שיגיע לקלפי? זו השאלה הגדולה.
 

הקרב על הקול הערבי רק מתעצם על רקע ההתמהמהות בהרכבת רשימה ערבית מאוחדת. במפלגת העבודה טוענים שלאחר שהמפלגה חזרה להיות מועמדת ריאלית לשלטון, מסתמנת בציבור הערבי התעוררות וקיימת מגמה להצביע למפלגת העבודה כדי להחליף את השלטון. "הרחוב והציבור הישראלי חושבים שהבחירות הקרובות הן החשובות ביותר שהיו, קל וחומר לערבים", אומר הפרשן הערבי הבכיר, איברהים אבו עטיה, ל"מעריב המגזין". עשר השנים האחרונות לא היו זוהרות במישור החברתי והכלכלי, והגיע הזמן שנבחר באנשים שמטפלים בערביי ישראל. הח"כים הערבים מחפשים את הפתרונות לפלסטינים, והציבור צמא לפרצופים חדשים שפועלים עבור התשתיות והחברה. לפני דו־קיום צריך לדבר על קיום", הוא אומר.
 

"הח"כים הערבים מחפשים רייטינג", מוסיף סעיד בדרן, יועץ תקשורת ופעיל חברתי. "האם מישהו מטפל באלימות אצלנו? כל שבוע יש רצח. הם לא מטפלים בזה, וזה משהו שדווקא נציגי המגזר במפלגת העבודה, למשל, כן עושים".


"הבית בסכנה"

על הנייר, לערביי ישראל ישנו כוח אלקטורלי של  24 מנדטים. אלא שאחוזי ההצבעה הנמוכים – פחות מ־ 50 אחוז בבחירות לכנסת ה־ 19 - מעמידים את הכוח הריאלי על כ־ 12 ־ 13 מנדטים. עשרה מנדטים בבחירות בדרך כלל הולכים למפלגות הערביות, ועוד 2־ 3 מנדטים מוקדשים לנציגי המגזר במפלגות אחרות. בפריימריז הקרובים בעבודה צפויים להשתתף כ־ 6,000 מתפקדים מקרב ערביי ישראל.


מתוך השישה, שלושת המועמדים המובילים בפריימריז הם מג'אדלה (61), חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה בכנסות ה־ 16 וה־ 19 שעשה היסטוריה כשכיהן כשר המדע, התרבות והספורט ובכך הפך לשר הערבי הראשון; העיתונאי ושדרן הספורט בהלול (64), שחצה את הקווים לקראת מערכת הבחירות הנוכחית; ועו"ד אעלימי (46) שנחשב מועמד אלמוני בקרב הציבור היהודי, אבל הנו כוכב עולה במגזר הערבי. על פי סקר של אתר BITTNA , שנערך בקרב כ־31,000 גולשים בתחילת ינואר, המתמודד עאלימי זוכה ל־ 54.1% תמיכה, מג'דאלה ל־ 18.9% ובהלול ל־ 10.8% . אחריהם משתרכים אבו סבייח שזוכה ל־ 8.1% , סעד עם 5.4% וטרודי עם 2.7% .


כל אחד מהמועמדים סבור שהוא זה שיצליח למשוך יותר קולות מהמגזר הערבי למפלגת העבודה בבחירות הקרובות. מג'אדלה הוא הוותיק מכולם. הוא נולד ב־ 5 באפריל 1953 , גדל והתחנך בבאקה אל־גרבייה, והוא פעיל פוליטי ותיק ששימש קודם להיבחרו לכנסת מזכיר הנוער העובד והלומד בבאקה אל־גרבייה, מזכיר מועצת הפועלים האזורית וראש אגף החינוך, ההשכלה והספורט בהסתדרות הכללית.
 

בבחירות לכנסת ה־ 19 הוצב מג'אדלה במקום ה־ 17 ברשימת העבודה לכנסת ונותר בחוץ. בעקבות התפטרותו של ח"כ בנימין בן אליעזר וויתורו של דני עטר על מקומו, מג'אדלה נכנס לכנסת ה־ 19 בשלושת חודשיה האחרונים. בפריימריז הקודמים זכה מג'אדלה לתמיכה משמעותית של כ־ 7,000 מ"מפקד הארגזים" של עמיר פרץ, אך בבחירות האלה הצטמק כוחו של פרץ (שבינתיים עבר למפלגת התנועה וחזר) לכ־ 2,500 מצביעים.


"דווקא הרשימה הערבית המאוחדת תגביר את אחוז ההצבעה", אומר מג׳אדלה, "ובאופן עקיף זה יעזור גם למפלגת העבודה וידרבן את המצביעים שלנו להצביע. תראה בבחירות הקודמות, ללא משאבים רבים, שילשנו את הכוח שלנו במגזר הערבי. המטה הערבי ברשותי הביא  17,200 בוחרים למפלגת העבודה, וגם את המספר הזה אפשר להכפיל.


"החברה הערבית היא חלק מהחברה הישראלית", מוסיף מג'אדלה. "אני מקדם את הנושאים שחשובים למגזר כל הזמן. כל מה שעשיתי לאורך הקריירה שלי זה למען החברה הישראלית, והחברה הערבית שהיא חלק מזה. החברה הערבית זקוקה לטיפול מעמיק כדי לצמצם פערים ולהביא בשורה לאזרחי ישראל הערבים שכמעט 50% מהם מתחת לקו העוני, וזה לא יכול להימשך. אם השכן שלך עני, אז הבית שלך בסכנה. כאשר ממשלת ישראל תיטיב עם האוכלוסייה הערבית שלה, יהיה טוב למדינה כולה".


לא לדבר על שלום


בהלול, עיתונאי נוסף במערכת הבחירות הזו שמצטרף לפוליטיקה יחד עם שרון גל וינון מגל, נולד בשנת 1950 בחיפה. בילדותו עברה משפחתו לעכו, שם גדל בבית יתומים שניהלה אמו. בדצמבר  2014 הצטרף למפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה־ 20 . "מאז 1981 פונות אלי מפלגות שונות ולא הסכמתי", אומר בהלול. "אחרי צוק איתן מצאתי את עצמי מנסה לתווך בין ערבים ליהודים במדינה והחלטתי לעשות את זה לא מהנקודה של המסקר. לא רציתי להתמודד במפלגה ערבית, שאני כמובן מכבד, אלא להיות בעמדת קבלת החלטות שבה ניתן באמת לשנות את מה שנחל מאז קום המדינה כישלון חרוץ - סוגיית הדו־קיום והסוגיה החברתית".


"אני חושב שרבים שלא מצביעים בבחירות ונמנים עם המגזר הערבי הם כאלה שמעוניינים בהשתלבות שהם לא קיבלו מתוקף אפליה במשך שנים", הוא מוסיף. "הם לא מזדהים עם המפלגות הערביות וההדרה הרציונלית והלא רציונלית שלהן. אלו קולות שאני מסוגל להביא למפלגת העבודה. אני בהחלט מסוגל להביא למפלגה יותר ממנדט אחד".


בהלול, איש תקשורת מוכר, הספיק בעברו לחולל מהומה בעקבות כמה התבטאויות שלו. כך למשל במהלך מבצע צוק איתן התבטא בהלול לאתר mynet: "לכם יש סבל, וגם לנו יש סבל. מוזר ואף מזעזע מסע ההסתות נגדנו. זו דמוניזציה לשמה, אפילו סימן של אפרטהייד, לדרוש מהעם להחרים ולהקצות מחמת מיאוס ציבור שלם, לדחוק אותו אל הקיר. זו התנהלות נפשעת, בלתי אנושית בעליל".
 

גם בראיון ל"גלובס" באוקטובר 2014 השמיע בהלול דברים דומים. "דוחקים את הציבור הערבי כל הזמן אל הקיר, ואף אחד לא תובע את עלבוננו", טען אז. "דוחקים בנו להפר את כללי המשחק". בשנת 2010 עורר בהלול סערה כאשר איחל ברדיו "א־שמס" לסאמר אל־חאג', אחת ממארגנות המשט הלבנוני לעזה: "שאללה ישמור אותך, שאללה יעניק לך הצלחה, שאללה יעניק לך ולכל הנשים הללו שהזכרת אותן הצלחה". כשאל־ חאג' ענתה לו שהיא חולמת לבקר בבית לחם ובנצרת, ענה לה בהלול: "זה יהיה כבוד גדול מאוד בשבילנו".
 

״כשאני מדבר על תסמיני אפרטהייד אני מדבר על אירועים כמו זה שבו אמר ראש עיריית אשקלון שצריך להפסיק את עבודת הערבים באשקלון", מגיב בהלול כעת. "זו הפרדה גזעית. זה דבר אסור ולכן התבטאתי כפי שהתבטאתי. אסור שזה יקרה במדינה, כשיהודים בעצמם חוו את המזוויע ביותר באירועי ההיסטוריה המודרנית, זה נוגד את ערכי המדינה".
 

ביחס לאיחוליו לאחת מנשות המשט הלבנוני, אמר זוהיר: "צריך לספר את הגרסה האמיתית, בפעם המיליון, ולא את זו המנותקת שהציגו אז. אני ראיינתי מישהי שסיפרה שהיא רוצה לבוא מלבנון לעזה, עם נשים נוספות, כדי לחלק תרופות לילדים חולי סרטן. ככה היא הציגה את עצמה לפני ובמהלך השידור. בשום שלב בראיון היא לא דיברה על משט אלים לעזה, אלא על ביקור 'רגיל', ביקור אנושי. ביחס לזה, כפי שהבנתי את זה אז, חשבתי שנכון לברך אותה. לא ידעתי שמדובר במשט. משט שאגב לא יצא מעולם לפועל".
 

המועמד השלישי המוביל בקרב המגזר הערבי הינו אעלימי, אב לשישה ונשוי לג'יהאן, בתו של סגן שר החוץ והבריאות לשעבר ח"כ נואף מסאלחה. הוא בן 47 , בעל משרד עורכי דין בחדרה וחבר מפלגת העבודה זה 20 שנה. הסיסמה שלו היא: "הקול האחר – חדש, שפוי ושקול". לטענתו של אעלימי, הנושאים החברתיים־כלכליים מעניינים את הציבור הערבי הרבה יותר מהנושאים הלאומניים.


"חייבים לטפל בבעיות האמיתיות של היומיום ולהשאיר את הטיפול בסכסוך הישראלי־פלסטיני להנהגות של שני הצדדים", אומר אעלימי. "למגזר הער־ בי אין מי שיטפל בבעיות שמציקות לו באמת: יוקר המחיה, הדיור, החינוך, מערכת הבריאות והפשיעה. חלק מחברי הכנסת הערבים עסוקים בייצוג של הפלסטינים ביו"ש ובעזה ומפרים את ההסכם עם הבוחרים ששלחו אותם לכנסת, כי הם לא באמת עוזרים להם. במקום להביא לקירוב לבבות, חלקם אף עוסקים בהתססה ובליבוי שנאה".
 

גם אעלימי סבור שהוא יכול להחזיר את המפלגה לימי הזוהר שלה במגזר. "אני מסוגל להביא לאיחוד השורות בין יהודים וערבים במפלגת העבודה כמו בימים של יצחק רבין ז"ל. זה היה 'תור הזהב' של המגזר הערבי מבחינת ההשקעה הכלכלית־חברתית של הממשלה, ואני רוצה להחזיר את התקופה הזו. זה מה שמדבר לערביי ישראל, ובגלל זה אני מאמין שאני אוכל לסחוף שני מנדטים ממצביעי המפלגות הערביות ושאר המפלגות למפלגת העבודה וכן

להביא תושבים שכלל לא התכוונו להצביע".
 

"'הקול האחר' שאני משמיע במגזר הערבי מדבר על טיפול בבעיות המציקות גם לציבור היהודי כמו יוקר המחיה, חינוך ורווחה", מוסיף אעלימי. "אלה המ־ סרים שאני מעביר לציבור שלי. אני מסביר להם שהצבעה למפלגות הערביות לא תחליף את נתניהו. אבל הצבעה למפלגת העבודה – כן. והדברים נופלים על אוזניים קשובות. יום אחרי שאבחר במשבצת המגזר במפלגת העבודה, אכנס לעבוד עם כל האנשים שלי במלוא המרץ על מנת להביא עשרות אלפי קולות מהמגזר למפלגת העבודה".
 

"התחרות במגזר זה היא בין נזאר לראלב", מסביר יועץ התקשורת בדרן, "אבל בגלל שהמגזר מודרני יותר, כיום הוא יבחר במישהו צעיר. הם רוצים שקט ומישהו שמתעסק במצב הסוציו־אקונומי. ראלב איש טוב, אבל הוא מהתקופה הישנה. כשהוא היה בביקור אצל אבו מאזן, הוא דיבר על שלום. הגיע הזמן שנתעסק בבעיות פנים".