מהמחקר עולה כי המודעות למחלות הדמנציה בחברה הערבית נמוכה, קיים מחסור בכלי אבחון עם תרגום מתוקף לשפה הערבית (נכון להיום אנשי המקצוע כגון מרפאים בעיסוק מתרגמים בעצמם לשפה הערבית את כלי האבחון שבו הם משתמשים), קיים מחסור בגריאטרים דוברי ערבית בעיקר בפריפריה, קיים מחסור גם במסגרות חברתיות שמתאימות לאנשים עם דמנציה במגזר הערבי ולפיכך ישנם בני משפחה מטפלים שמצויים בבידוד חברתי וחווים עומס טיפול כבד מאוד.
ד"ר לרון מתמחה בהתמודדות עם דמנציה והיא מצביעה על כמה פעולות שיכולות לשפר את ההתמודדות עם הדמנציה בחברה הערבית: "להכשיר את אנשי המקצוע בחברה הערבית לטיפול בדמנציה. לבצע פעילויות הסברה לציבור הרחב בחברה הערבית בשיתוף אנשי דת ו'גורמי מפתח' נוספים. לבנות כלי אבחון מותאם תרבותית. להרחיב את היצע תוכניות הפנאי לאנשים עם דמנציה ולהכשיר בני משפחה מטפלים ולתמוך בהם ולעודד ההתנדבות בישובים ערבים ולהגביר את המעורבות הקהילתית". לרון תציג את ממצאיה בכנס השנתי של מכון ברוקדייל שיערך מחר.