"לצערי, במהלך 28 שנותיי כמתנדב בזק"א נחשפתי למקרי מוות הכי קשים שיכולים להיות. הייתי בפיגועים הנוראיים ביותר, שבהם ירו בילדים ובמשפחות וטיפלנו בהם ביראת קודש. הפעם, עד שהגיעו הכוחות, היה למחבלים זמן לטבוח באכזריות בתושבים בצורה שלא ראינו עד היום. הם הרגו ועשו גם וידוא הריגה", מספר מוטי בוקצ'ין, דובר וממייסדי ארגון זק"א, על מה שראו עיניו ביישובי עוטף עזה לאחר מתקפת הטרור של חמאס.
למשימת פינוי הגופות של הנרצחים, החליטו בזק"א לשלוח את המתנדבים היותר מנוסים, אך גם הניסיון לא הכין אותם למראות הנוראיים שנגלו בפניהם. "לשטח נשלחו בהוראה שלי רק מתנדבים מבוגרים, בעלי ניסיון של כמה שנים", אומר בוקצ'ין. "לא הבאנו את המתנדבים החדשים, אנחנו לא רוצים שהם ייחשפו בבת אחת לדבר כזה. אנחנו מכניסים אותם לאט־לאט, כי זו התמודדות לא פשוטה. המתנדבים שלנו נמצאים פסיעה אחת לפני כולם כי בעצם אנחנו אלה שרואים בעיניים ומטפלים בידיים בזוועות הקשות".
"למעשה, מתחילת האירוע, מתחילת פעולת הטרור הזאת, המלחמה הזאת, המתנדבים של זק"א בעיקר התעסקו במתחם המסיבה, בכביש שבו היו כל הרכבים של הנרצחים, בשדרות ובאופקים. אלה היו האזורים שעבדנו בהם, כשאנחנו תחת צבע אדום ואש כל הזמן. ביום שני פעלנו בקיבוצים עלומים ובארי. בשעה 8:00 בבוקר נתנו לנו להיכנס לקיבוץ בארי לאחר שכבר לא היו מחבלים בשטח. עבדנו שם 12 שעות ברצף, עד השעה שמונה בערב".
מה נגלה לעיניכם כשנכנסתם לקיבוץ בארי?
"אנחנו כמתנדבי זק"א מטפלים כל השנה בכל מוות בלתי טבעי, כל מקרה של פיגוע, רצח, התאבדות או תאונת דרכים. אנחנו אזרחים שעושים זאת בהתנדבות מלאה, במסירות רבה, כי אנחנו מאמינים בזה בלב שלם. אנחנו מטפלים רק באירועים קשים, אבל בממדים כאלה - גם מבחינת הכמות האדירה של הנרצחים וגם מבחינת הצורה שרצחו אותם - לא נתקלנו. מתחילת המתקפה טיפלנו בעיקר במבוגרים. כשנכנסו לבארי זה היה הרבה יותר קשה, היו שם גם ילדים ותינוקות".
"הרוצחים פשוט לא הבחינו, פשוט ירו בכל מי שרק ראו. הם גם עשו וידוא הריגה. הם גם שרפו את הבתים של חלק מהאנשים שהם רצחו. זה פשוט משהו שלא יכול להיתפס, לא במוח האנושי ולא בנפש. אי אפשר להבין את גודל האכזריות. הם פשוט רצחו את האנשים בדם קר. המראות היו מאוד קשים. בכל אזור שהיינו בו, אם זה בכבישים, באזור המסיבה, גם בבארי, ראינו גם כמויות של גופות מחבלים, אמצעי לחימה ומטעני חבלה, טילי כתף, רימונים. הם פשוט הביאו איתם כמויות אדירות של נשק ואמל"ח, משהו מטורף. עכשיו אנחנו מחכים לאישור הצבא להיכנס לקיבוצים נוספים".
איך מראות הימים האחרונים משפיעים עליכם?
"אנחנו עכשיו עובדים, ישנים כשעתיים־שלוש בלילה, לא חושבים יותר מדי. אני עצמי קרוע לגזרים, ואני מתאר לעצמי שגם המתנדבים הנוספים. אחרי שנסיים לטפל בכל הנרצחים, נסייע נפשית למי מאנשינו שיזדקק לכך".
"חייבים להיות חזקים"
"בשבת בצהריים התחלנו לעבוד", מספר אבי דרעי, מפקד זק"א מרחב לכיש, הנמצא בארגון כ־30 שנה. "עבדנו עד חמש בבוקר, פינינו בהתחלה את כל הנרצחים שהיו בשדרות, בכבישים. במוצאי שבת ולאורך כל הלילה התחלנו לפנות נרצחים שהיו במסיבה. ביום שני הגענו לקיבוץ בארי יחד עם כוחות הצבא שנתנו לנו חיפוי מלא. אני והחבר'ה שלנו הוצאנו משם מאות גופות".
איך הרגשת כשנכנסת לקיבוץ?
"לצערנו, היינו בהרבה פיגועים. ראינו בעבר פיגועים, גם דברים שקשה לעכל אותם, אבל פה נתקלנו לא רק בזוועות שנעשו בילדים, בנשים, בגברים ובזקנים, אלא גם בכמויות אדירות, במספרים מטורפים של נרצחים. זה מאוד קשה, מאוד כואב. לצערי, אין לי משפט אחר לומר חוץ מ'כל המרחם על אכזרים, סופו שמתאכזר על רחמנים', ועל זה אנחנו משלמים עכשיו. מגיל אפס הם חיים עם הטיעון שהם רוצים לרצוח אותנו. עכשיו, לעיני כל העולם, זה מה שהם עשו".
איך אתה מתמודד נפשית עם המראות הזוועתיים הללו?
"מה שמניע אותי כרגע זה הכאב של המשפחות, הצער של המשפחות שכרגע לא יודעות מה קורה עם יקיריהם. ממש כואב לי כל הדבר הזה. זה גם מה שמניע את המתנדבים שלנו. אנחנו עוסקים בפינוי הגופות כדי שאנשים יידעו מה קרה ליקיריהם. אי־הוודאות שהמשפחות מצויות בה זה הדבר הכי גרוע שיש. זה נותן לנו את הכוח להמשיך לעשות ולפעול באסון הכבד הזה שלצערנו פקד אותנו. אין מישהו אחר שיכול לעשות את העבודה הזאת וחובתנו להיות חזקים ולעשות זאת. לצערי, יש גם ילדים שנרצחו, מצב מאוד קשה, אבל חייבים להיות חזקים כדי לעבור את זה. אני מחדיר למתנדבים שאם לא נעשה את זה, אין מי שיעשה. בינתיים כל המתנדבים חזקים ורוצים לעבוד. הם עם מוטיבציה גבוהה, מבינים את גודל האסון והאחריות. אני מתפלל שנעבור זאת בצורה הכי חזקה שאפשר".
"נולדה לי נכדה ביום ראשון בבוקר, אבל הייתי חייב לחזור לגזרה, להניע את כל העניינים", מוסיף דרעי. "רק ביום שני בשעה 23:30 בלילה הלכתי לבקר את הבת שלי, לאחל לה מזל טוב, לחבק ולהמשיך קדימה. הילדה אמרה: 'אבא, לפחות תראה משהו טוב, שיהיה לך קצת נחת'".
"חשכו עינינו"
"אנחנו, מתנדבי זק"א, נמצאים בכוננות 24/7", אומר יוסי לנדאו, קמב"ץ זק"א לכיש, המתנדב בארגון 33 שנים. "ביום שבת מוקדם בבוקר, כמו כל המדינה, התעוררנו מהאזעקה. אני תושב אשדוד, מיד פתחתי את הקשר, את ההודעות שלנו וראינו שהמצב לא פשוט, שהמדינה מותקפת בטילים, בארטילריה, שיש גם חדירות, שאנחנו לא יודעים עדיין את המצב, אבל יודעים שהמצב לא פשוט".
"בהתחלה, בשעה 13:00, הגעתי לשדרות. מיד התחברנו לכוחות שם והתחלנו לפנות קודם כל את אלה שהיו ברחובות, ראינו את גודל המצב הלא פשוט. ואז יצאנו לכביש משדרות דרומה, שהיו בו מלא גופות זרוקות לצדי הדרך. באותו שלב לא היה לנו אישור להגיע לקיבוץ רעים, כי עדיין היו חילופי אש שם. באמצע הלילה בין שבת לראשון הגענו לרעים, והתחלנו לעבוד שם. הצלחנו במשך כל היום לאסוף 162 גופות, כשאנחנו נמצאים תחת אש כמה פעמים. כשהיינו בקיבוץ רעים חשבנו שראינו את הגרוע מכל עד שהגענו לבארי".
מה הייתה התחושה שלך כשפינית גופות נרצחים בבארי?
"אף פעם לא הייתי בבארי לפני כן. היינו שם צוות גדול וחשכו עינינו. אנחנו מתנדבים, ראינו הכל בחיים, אבל את הדברים האלה, הזוועות, אני לא זוכר דבר כזה שראיתי אי־פעם. כמה מוותיקי המתנדבים חשבו אפילו ברגע הראשון לפרוש כי לא יכלו לראות את זה, אבל אמרנו שזו המשימה שלנו, שאנו חייבים להמשיך להפריד את הרגש ולעשות את העבודה שלנו. אני לא יודע איך הם עשו את זה. אני מצדיע לחיילים, למתנדבים, ליחידות המיוחדות שליוו אותנו וראו את הזוועות. אני לא חושב שכדאי אפילו להעלות את זה בכתב. הברבריות שלהם, האכזריות שלהם. לפני ההרוגים והפצועים הם פתחו שולחן כדי לאכול. ראינו גם עדויות של לקיחה לשבי, כלומר יכולנו לראות שביל של דם ארוך ללא גופה".
איך חוזרים הביתה אחרי מראות כאלה?
"לא יודע. אם אחשוב על זה עכשיו לא אוכל להמשיך את העבודה. יש עוד הרבה משימות לפנינו, ואנחנו חייבים בשביל עם ישראל לסיים את המשימות האלה. זה התפקיד שלנו. אפשר להגיד שאנחנו משוגעים, שאנחנו לא נורמלים, אבל זה מה שאנחנו יודעים וחייבים לעשות. אנחנו ממשיכים את זה ומבטיחים שלא נשאיר אף אחד שלא יגיע לקבר ישראל. אני גם רוצה לצאת בבקשה למי שקורא ומי ששומע שיתפללו עלינו ועל החיילים שיחזרו הביתה שפויים מכל המצב הזה".