חמש רקטות נורו היום (שלישי) לעבר העיר שדרות ועוטף עזה, אזעקת צבע אדום הופעלה. ארבע רקטות יורטו והחמישית נפלה באתר בנייה בעיר. בעקבות הנפילה, מחסן של בית בעיר נפגע ועלה באש. כוחות כבאות וגורמים נוספים שפעלו במקום השתלטו על השריפה. צה"ל תקף את מקורות הירי. לשמחת כולנו, אין נפגעים בגוף. עם זאת, הירי העלה את המתח בקרב התושבים בעיר שדרות ואלה שיתפו את "מעריב" + בתחושותיהם.
חג קשה בכבישים: אישה וילד נהרגו בתאונת דרכים בעמק זבולון
"כמו גרמניה בשנות ה-30": נאסרה כניסה של פרופ' ישראלי לאונ' קולומביה
אורן פרץ מרדכי, בת 45, אם לארבעה, תושבת שדרות ובעלת עסק טוענת שלא הופתעה מהירי: "חיכינו לו מהרגע שנכנס החג". לאורן נמאס: "כבר כמה שנים, ובייחוד השנה, החגים הם לא חגים וכנראה שכלום לא השתנה. ממשלת ישראל הפקירה אותנו ב-7/10 וממשיכה להפקיר אותנו גם היום. כואב לי על המשפחות שנהרסו, אולי לשווא, במלחמה הכל כך כואבת הזאת".
לימור אפללו, בת 52, נשואה+3, בעלת קליניקה לקוסמטיקה פרא-רפואית, מתוחה: "כמשפחה עם פוסט טראומה שחוותה במשך השנים הקודמות בשדרות פעמיים פגיעת קאסמים בביתנו באופן ישיר שבנו למרות ועל אף כך בסוף פברואר לעירנו שדרות, מתוך תקווה ואמונה שבאמת המצב הביטחוני ישתנה לטובה". לימור מאוכזבת שלא כך המצב.
"אנחנו חיים לאורך כל היום והלילה בחשש מפני ירי הטילים לעברנו", היא מציינת ומוסיפה: "יש ירי טילים על שדרות לא מעט , הפגזות כבדות של צה״ל וגם ירי ממסוקי קרב, בכדי להרחיק מחבלים מהאזור הסטרילי הביטחוני". בדומה לאורן, גם ללימור טענות קשות: "הופקרנו במשך 23 שנים ועדיין התחושות בפועל קשות מאוד". עוד אמרה בכאב: "קיימת בקרבנו ההבנה שארגוני הטרור לא מורתעים ולא מוחלשים!" היא מוסיפה: "שדרות הינה קו ראשון כעת בעוטף עזה" ולכן היא שואלת: "מי ייתן לנו את הביטחון שלא נתעורר שוב לבוקר של הרג טבח ופחד כמו שחווינו ב- 7.10?".
אלון טייכר, סטודנט שפונה מהעיר ועדיין לא חזר אליה באופן קבוע, ציין: "אני באופן אישי מרגיש שתחושת הביטחון שלי נפגעה לחלוטין. אני לא מאמין שחזרה לשדרות כרגע היא הדבר הנכון בשבילי, בטח שלא מבחינה רגשית". אלון מספר שהתפנה לבית הוריו מאז אוקטובר ומאז למעט לא חזר לביתו, מלבד פעם אחת, שגם היא הייתה למשך מספר דקות ספורות. "אני אוהב את שדרות", הוא אומר ומוסיף בצער: "בגלל שאני סטודנט בספיר, אני נוסע למכללה אחת לשבוע.
אבל כרגע, אני לא רוצה ולדעתי גם לא מסוגל, להיכנס לשדרות. משהו עדיין לא מרגיש לי בטוח ונכון". אלון מציין שהוא לחלוטין מבין את מי שחזר: "זה הבית שלנו, חשוב לגור שם ולשקם את העיר והאזור אחרי המתקפה הנוראית, אבל אני לחלוטין מבין גם את מי שבחר שלא לחזור".
אמנון כהן , בן 28, גם הוא תושב שדרות שמבטא את תחושותיו הקשות: "אין בית, גם אם הלכנו ונלחמנו עליו, המציאות היא כרגע שאין בית, שמפחיד לחזור, על אף שאנחנו שונאים כל רגע בלהיות מפונים". אמנון אומר ש"אנחנו כבר לא יכולים לספור את הדקות עד שנחזור הביתה, אבל אין דרך לחזור מבלי להכיל ירי וזה מתיש בטירוף". אמנון חושב שבנסיבות, האמונה בשיקום העוטף אחרי המלחמה, מצטיירת כלא ריאלית. "הדיסוננס עצום, מצד אחד לחזור לאזור ולשקט שיש בו ואחרי כמה דקות לשמוע פיצוץ עצום, שמרעיד את הנשמה וגורם לנו שוב להבין שאנחנו לא בטוחים בבית שלנו".
אור אביטן תושב שדרות מתוסכל גם הוא ושואל: "מה נשתנה הלילה הזה?". אור משיב לעצמו: "לא הרבה מסתבר". הוא מסביר: "אחרי שמרבית התושבים חזרו הביתה לשדרות ודווקא בזמן חג 'החירות', קיבלנו שוב תזכורת 'שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו'. אור טוען כי "אנחנו עדיין לא לגמרי בני חורין. לפי איך שהתמונה נראית עכשיו, אולי מלחמת חרבות ברזל קרובה לסיומה, אבל מלחמת ההתשה רק עכשיו מתחילה".