אי אפשר להגיד שמשרד החינוך אינו קשוב להורים. הרי הוא נענה למחאותיהם ומיהר לדחות בעוד שנה את יישום חוק חינוך חובה מגיל 3. בכך ניסו להרגיע את המחאה שהתעוררה באחרונה על העומס בגני הילדים של בני ה-3 ו-4, שנפתחו לאחר המחאה החברתית.



אם זה לא היה על הגב של הילדים שלנו, זו הייתה יכולה להיות שורה משעשעת בתוכנית סאטירה. זה הפתרון שלכם? לא להכריח לשלוח לגן? לאפשר להירשם למסגרות חלופיות, יקרות עד אימה?



המענה של משרד החינוך לבעיות בגני הטרום-טרום חובה והטרום חובה הוא שערורייתי. לפני ההחלטה לדחות את יישום החוק, גייסו במשרד בנות שירות לאומי ושיגרו אותן לגני הילדים כדי להיות איש סגל שלישי בגן. ללא הכשרה, ללא בדיקת התאמה לתפקיד חינוכי, כמתן אקמול לחולה סרטן. ברור למה זה הפתרון של המשרד, כי זו מחאת ההורים - להוסיף סייעת שלישית.



ההורים כבר יודעים שיש כל כך מעט שניתן לצפות ממערכת החינוך עד שאינם מבקשים את השינויים שבאמת נדרשים בגנים הללו. למשרד החינוך זה נוח, כי מה פתאום לחולל שינוי מהותי אם אפשר לסתום להורים ולעיתונות את הפה לעוד כמה חודשים, והופ, קפצו גם המפלגות, השתיים-שלוש שבכלל מואילות להתייחס לתחום החינוך, וגם הן מבטיחות להוסיף סייעת שלישית.



התנהלות זו מעידה על חוסר הבנה וחוסר אכפתיות מוחלט לבעיה, שאינה מתחילה ונגמרת רק ביחס שבין מספר הילדים למספר אנשי ההוראה. רבים מהגנים האלה, שנבנו כתגובת בזק למחאה החברתית, אינם מתאימים מבחינה פיזית לצורכי הילדים. לא בכולם שירותים מתאימים. ברבים אין מקום מתאים לרחוץ ילד ש״ברח לו״ או שלא נגמל מחיתולים, אין מקום הולם לאפשר לילדים לישון צהריים, והארוחות מוגשות יותר מדי מאוחר.



גננות מוחות. צילום:פלאש 90



עייפים, רעבים, לפעמים מתבוססים בצרכים של עצמם, מנסים 35 ילדים להיאבק על תשומת הלב של אחת משתי נשות צוות חסרות אונים שלא מספיקות להיענות לצורכיהם. שלא לדבר על זה שאין שם רגע פנוי לחינוך אמיתי.



כבר לפני שש שנים קבעה ועדת מומחים כי בגיל כזה קבוצת הילדים צריכה להיות קטנה במחצית. ואם כל זה לא הספיק לכם, אז גם החינם הזה הוא לא כזה זול. הגנים המסובסדים אינם כוללים צהרון. כמה הורים מסיימים את יום העבודה מספיק מוקדם כדי לאסוף את הילד באחת בצהריים? אז כדי שישמרו עליו עוד כמה שעות, ההורים נדרשים לשלם יותר מאלף שקל בחודש.



מערכת הבחירות לא הסתיימה, אבל לא נראה שמישהו מתכוון להתייחס יותר מדי לגני הילדים או לשאר הכשלים בחינוך. היחידים שיכולים לעשות משהו הם הבוחרים. ההורים. זה הזמן להשמיע קול, הרי אי אפשר יהיה לומר אחר כך: לא ידענו. 
 
• הכותבת היא עורכת התוכנית "מה בוער" בגלי צה"ל