בבית חולים הדסה עין כרם בירושלים נחשב ד”ר עבד חלאילה אחד המנתחים הכירורגים הבכירים והטובים ביותר. חלאילה טיפל בשנים האחרונות בהרבה מאוד פצועי הסכסוך הישראלי־פלסטיני בבירה, ובהם גם פצועים משכונת מגוריו ג’בל מוכאבר שבמזרח העיר. אולם כשהוא מתייצב בנתב”ג בדרכו לייצג את בית החולים בכנס חשוב בחו”ל - אז כבר יהיה מי שידאג להזכיר לו שהוא ערבי.

“זה קורה בכל מגע שיש לי עם מערכת הביטחון, ובשדה התעופה”, מסביר המנתח המוערך, “כשאני יוצא לחו”ל אני למעשה מייצג את מדינת ישראל. זה נותן הרגשה אבסורדית, בעיקר כשזה קורה מול הילדים שלי. הם תמיד אומרים לי שאינם מבינים למה לא מראים את כל הדברים הטובים שאבא שלהם ואזרחים ערבים אחרים שחיים במדינה הזאת עושים. אין לי תשובה בשבילם”.
 

בתחילת השבוע מצא עצמו שוב ד”ר חלאילה בלב האקטואליה, לאחר שביצע עם עמיתו ד”ר הדר מרחב, מנהל יחידת ההשתלות בהדסה, ניתוח לצורך תרומת איברים משוטר מג”ב, סמ”ר בנימין יעקובוביץ’ ז”ל (19) מקריית אתא, שנפצע אנושות בפיגוע הדריסה ביום רביעי שעבר בצומת חלחול ליד חברון. בעקבות קבלת הידיעה על דבר מותו של הלוחם הצעיר הסכימה משפחתו לתרום את הכבד ואת אחת הכליות לגבר כבן 50, שזכה לחיים חדשים. "אני מצדיע למשפחה שלו שתרמה את אבריו לטובת אבא לילדים במצב סופני, שהיה צריך כליה וכבד”.


טוב לך בהדסה.

“הלוואי שכל החיים שלי יהיו כמו בעבודה. בהדסה אני מקבל יחס של בן אדם. אנחנו צוות אחד. אין אפליה ואין יחס שונה, גם לא מהחולים. ניתחתי לפני כן פצוע אנוש מפיגוע אחר, ועד היום אני בקשר עם המשפחה שלו. מבחינתם, פגע בו מישהו מהעם שלי, ובכל זאת - ולמרות האובדן - האנשים הללו רואים אותי כרופא וכאדם. בבית החולים כל הרוחות מתאחדות. אני מקווה שזה יקרה גם מחוץ לבתי החולים. אין דרך אחרת אלא ללמוד לחיות יחד”. 


אתה רואה בעצמך פלסטיני?

“אני באמת לא לגמרי יודע. בקורות החיים שלי אני אזרח ישראל. במאמרים שאני מפרסם מעולם לא הצגתי עצמי כפלסטיני אלא תמיד כישראלי. אני חי כאן בכבוד ומגדל פה את המשפחה שלי. אני רואה בעצמי ערבי־ישראלי, אבל בכל מקרה מה שחשוב בעיני זה שכל אחד יעשה הכי טוב בחיים שלו ויעזור לאחרים”.