"אני לא מפסיקה לבכות, אני כל כך טיפשה שהורדתי את האפליקציה הזאת!", כתבה לאחרונה בת 15, שהורידה את אפליקציית בליינדספוט למשלוח הודעות אנונימיות, באתר הייעוץ הישראלי AskPeople. "ראיתי מלא פרסומות על האפליקציה ופשוט הסתקרנתי, ועוד לפני שבכלל הבנתי מה זה, החלטתי להוריד ולראות על מה כולם מדברים. הורדתי והתכתבתי ולא פגעתי באף אחד. באמת שלא! והיום לפני כמה שעות מישהו שלח לי הודעה וכתב לי שהראל (שם בדוי), מישהו שהיה חבר שלי חודשיים, אמר לכולם שאני הילדה הכי מסריחה בשכבה!".


הנערה הזאת אינה לבד. ישנם לא מעט מקרים נוספים של צעירים שסיפרו כי הספיקו להיפגע מהאפליקציה הזאת בזמן פעילותה הקצר. כך למשל, בת 14 קיבלה ארבע הודעות ברצף: "את שמנה", "את מסריחה", "אף פעם לא יהיה לך חבר", "עדיף שתמותי"; בת 13 קיבלה הודעות בנוסח "אנחנו יודעות מי את", "אנחנו יודעות איפה את", "נפגע בך". ובן 13 קיבל איומים של ממש, ובהם "נקרע אותך".


בחודש שחלף מאז עלייתה של בליינדספוט - האפליקציה שמאפשרת לשלוח הודעות אנונימיות לאנשי קשר, שמאחוריה עומדים דור רפאלי, אחיה של הדוגמנית בר רפאלי, וקבוצת "שלנו" של היזם עודד קובו, בנו של איש העסקים בבו קובו - הספיקה פלטפורמת המסרים לספוג ביקורת כבדה. "בליינדספוט היא אפליקציית מסרים אנונימית שנועדה לשיחות 'אמיתיות' עם אנשים שאתה מכיר", נכתב בהודעת יחסי הציבור של האפליקציה. "הצבעים הבוהקים והעיצוב הפשוט שלה משקפים את העובדה שהיא נבנתה בשביל הכיף". 


לאנשים רבים האפליקציה הזאת הזכירה את סיקרט, האפליקציה הפופולרית והשנויה במחלוקת שאפשרה לשתף סטטוסים אנונימיים, אך הפכה עד מהרה לזירת הסתה והפצת שמועות ורכילות. באפריל 2015 הודיע מייסד סיקרט על סגירתה לאחר 16 חודשים של פעילות בטענה שהיא כבר אינה מייצגת את החזון שהיה לו כשהקים אותה.


בינתיים, בליינדספוט מוסיפה לספוג אש ברשת ומחוצה לה. כך למשל, העיתונאי ומגיש התוכנית "הצינור" גיא לרר פרסם פוסט נוקב שקורא להפסיק את השימוש בה וקרא לדור רפאלי לסגור את האפליקציה "לפני שילד יתאבד"; עיתונאי "הארץ" חיים לוינסון פרסם את מספר הטלפון הנייד של דור רפאלי וקרא לגולשים לשלוח לו הודעות אנונימיות; וח"כ מירב בן־ארי (כולנו) שיגרה מכתב למנכ"לי גוגל ישראל ואפל ישראל וביקשה להסיר את האפליקציה מחנות האפליקציות של אפל. במכתב התשובה שלהם לח"כ בן־ארי הסבירו בגוגל כי לאחר שבדקו, הגיעו למסקנה שאין הפרה של הכללים ויש מגוון רחב של סיבות מדוע משתמש מעדיף להישאר אנונימי. "אנו מאמינים שהדרך היעילה להתמודד עם שימוש לרעה באפליקציות ושירותי רשת היא באמצעות העצמת משתמשים וקידום אוריינות דיגיטלית", כתבו.

שלחה מכתב למנכ"לי גוגל ואפל. ח"כ בן ארישלחה מכתב למנכ"לי גוגל ואפל. ח"כ בן ארי


שלשום אף נערך דיון סוער על האפליקציה בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, ביוזמת ח"כ מיכל רוזין (מרצ). "מדובר על כל ילד שני שעלול להפוך לקורבן", אמרה ח"כ רוזין בוועדה. "המחאה הציבורית שלנו דורשת להסיר את האפליקציה הזאת, שהיא תאוות בצע ולא יותר מכך".


למתנגדים נוספו גם רבים מאנשי איגוד האינטרנט הישראלי, מורים, הורים וגם ילדים. בה בעת הוגשה תובענה ייצוגית נגד מפעילי בליינדספוט על ידי עו"ד נופר טל, יו"ר פורום תובענות ייצוגיות בלשכת עורכי הדין במחוז תל אביב והמרכז, ועו"ד רועי ביטון, סגן יו"ר מחוז תל אביב והמרכז. טל וביטון טוענים, בין היתר, כי האפליקציה מהווה הטרדה ופגיעה באוטונומיה ואינה עומדת בתנאי חוק התקשורת; ההודעות המתקבלות הן בעלות אופי שיווקי שמטרתן לעודד את הורדת היישום, ולכן החוק מחייב מנגנון נגיש של הסרה מרשימת התפוצה ומניעת קבלת הודעות נוספות; כל אדם חשוף לקבלת הודעות אנונימיות רבות ללא כל אפשרות למנוע את קבלתן, ונפגעת האוטונומיה וזכות הבחירה של אדם. לטענתם, הפרת חובות אלו מהווה עוולה נזיקית המזכה בפיצוי.

טענה נוספת היא השפעה בלתי הוגנת על הצרכנים, קטינים ברובם המכריע, בהתאם לחוק הגנת הצרכן האוסר על השפעה בלתי הוגנת על הצרכן על ידי שימוש בשפה שהוא אינו יודע במידה מספקת כדי להבין את מהות העסקה. זאת לנוכח העובדה שתנאי השימוש ותנאי הפרטיות באפליקציה כתובים באריכות בשפה האנגלית. בתביעה מצוין שרבים מהמשתמשים הם בני נוער בני 10־16, המאשרים בלחיצת כפתור כי גילם מעל 16 וכי כל התכנים וכל הנזקים שייגרמו עקב השימוש על אחריותם.

"הקו האדום זז"


בליינדספוט, כאמור, אינה זרה בנוף הווירטואלי שכבר ידע אפליקציות אנונימיות שנויות במחלוקת. בנוסף לסיקרט האמריקאית, הייתה האפליקציה PostSecret, שאפשרה לאנשים לפרסם סודות על גבי גלויות אנונימיות ונסגרה לאחר שנה בשל תוכן פוגעני שפורסם בה; ואפליקציית Yik Yak מאפשרת לפרסם סטטוס באופן אנונימי לאנשים שנמצאים בסביבה הקרובה הפיזית שלך. בעקבות הביקורת שנמתחה עליה ומקרים של בריונות רשת, האפליקציה הזאת נאסרה לשימוש בכמה מוסדות חינוך בארצות הברית; וישנה גם אפליקציית Whisper, המאפשרת פרסום אנונימי של טקסט על תמונה ומתהדרת ב־20 מיליון משתמשים פעילים. ויש גם ייצוג מקומי: אפליקציית Frank הירושלמית, שמאפשרת למשתמש לדעת מה חבריו חושבים עליו באמת בשלל תחומי החיים: דייטינג, משפחה ואפילו בתחום המקצועי.


המהומה הנוכחית מעלה שאלות לגבי סוגיית האנונימיות בעולם הווירטואלי והיכולת להילחם בה. "מדובר בשדה קרב חדש", אומר ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד. "טעות לקרוא לזה עולם וירטואלי, כי לא מדובר במדע בדיוני. מדובר בעולם האמיתי היום. חשוב להגיד: מה שלא היית עושה בגילוי פנים ושם, אתה צריך להקפיד לא לעשות גם בסלולר ובאינטרנט. כללי ההתנהגות צריכים להיות זהים לחלוטין". 

"זה לא עולם וירטואלי, אלא אמיתי". קדמן. צילום: קובי גדעון, פלאש 90"זה לא עולם וירטואלי, אלא אמיתי". קדמן. צילום: קובי גדעון, פלאש 90


לדבריו, התלונות על הטרדות ברשת ובסלולר לא מפסיקות להגיע למועצה. "אנחנו יודעים שהקווים האדומים זזים בצורה משמעותית כאשר אתה חש שאתה יכול להתחבא מאחורי האנונימיות שלך - לא רק אצל ילדים, גם אצל מבוגרים", אומר ד"ר קדמן.


"אפליקציות כאלו היו ויהיו כי הן עונות על צורך שלנו כבני אדם להתחפש", טוענת ד"ר מיכל דולב־כהן, מרצה וחוקרת בתחום הפסיכולוגיה של האינטרנט ממכללת אורנים. "נשף המסכות בוונציה לא הומצא אתמול וגם לא פורים. יש לאדם צורך להסיר עכבות, וקל לו לעשות את זה באנונימיות. לאינטרנט יש אפקט של הסרת עכבות, כך שהמשתמש מתנהג בהתאם לקווי אישיותו באותו רגע נתון, אך באופן מועצם או מוחצן יותר".


רבים מהמתנגדים לאפליקציות האנונימיות חשים שהדרך הנכונה ביותר להילחם בהן אינה דרך חקיקה, אלא דווקא בעזרת מחאה ציבורית. "חקיקה היא מיותרת", אומרת אורנה היילינגר מאיגוד האינטרנט הישראלי. "היום זה בליינדספוט, מחר יהיה משהו אחר. הרי לא נצליח להביס את הטכנולוגיה, וממילא אי אפשר לאכוף את זה. שימי מגבלה לנער צעיר, הוא ישלח מישהו אחר לקנות לו סיגריות. הם מאוד טכנולוגיים".


"כל הנושא של בריונות ברשת לא מתווך נכון לילדים ולא מופנם כהלכה", אומרת גם ד"ר דולב־כהן. "אנחנו צריכים לעבוד על החינוך ועל תיווך המרחב המקוון ולא על הורדת אפליקציה כזו או אחרת. אנחנו מתמקדים בלסגור את האפליקציה כי זה מרגיע את החרדות שלנו ולא באמת מצריך מאיתנו שינוי מהותי כמו חינוך".

"דחף שכדאי לנטרל"


אז איך בכל זאת ניתן להתמודד עם ההשלכות השליליות שעלולות להיות לאפליקציות כאלו על משתמשיהן בכלל, ועל בני נוער בפרט? "התחושה העיקרית שלי היא שילדים מרגישים מאוימים ומפוחדים", אומר יונתן דוכן מ"הכפתור האדום", מיזם חברתי המאפשר לכל משתמש להוריד בחינם תוסף לדפדפן האינטרנט, שמהווה מעין לחצן מצוקה למעשי בריונות וירטואליים. "הדבר היחיד שמורים יכולים לעשות הוא להעלות את המודעות לנושא. אני מנסה להעביר את המסר שהסקרנות, שהיא המניע לפתיחת הודעות אנונימיות, היא דחף שכדאי לנטרל".


"ניתן למנוע את השימוש באפליקציות כאלה באמצעות חינוך, דעת הקהל, המשטרה והטכנולוגיות המתקדמות שיש בעולם", טוען ד"ר קדמן. "ניתן לשים יד גם על דברים אנונימיים. זה נעשה במשטרות שונות בעולם. אפשר לגלות מי עומד מאחורי הפרסום האנונימי, זו הרי בעיה כלל־עולמית. כשיש דעת קהל מאוד עוינת, הרבה פעמים האפליקציות האלה לא מצליחות להתקיים כי המפרסמים לא יפרסמו".

סופג ביקורת. רפאלי. צילום: רפי דלויהסופג ביקורת. רפאלי. צילום: רפי דלויה


לדברי ד"ר מירן בוניאל־נסים, מומחית לפסיכולוגיה של האינטרנט מהמכללה האקדמית כנרת, אפליקציות כאלה הן הזדמנות ללקיחת אחריות צרכנית, "כמו שאנחנו יודעים שיש צבעי מאכל מסרטנים שעדיין נמצאים על המדף", היא אומרת. "המודעות שלנו מאפשרת להחליט מה לצרוך וגם להסביר זאת לילדים כדי שיפעלו בחוכמה. אין ספק שהאפליקציה הזאת היא בעייתית, ואני בטוחה שיש אנשים שיעשו בה שימוש גרוע, אך זו הזדמנות לעורר שוב את המודעות בקרב ההורים למעורבות בנעשה אצל ילדיהם. יש להחזיר את המושכות למבוגר האחראי ולהציע מה ניתן לעשות אם חלילה קורה משהו ומה עושים אם מקבלים הודעה לא לגיטימית. האחריות לא יכולה להתגלגל רק אל היצרנים. חייבים לפעול בצורה רחבה גם מול ההורים, אנשי חינוך והילדים עצמם".


"אם ילד קיבל הודעה פוגעת בעילום שם, תפקידו של ההורה הוא קודם כל להיות שם עבור הילד, להיות אמפתי לעלבון, להכיל את הקושי והפגיעה", אומרת גליה אלכסנדר, מנחת הורים במכון אדלר. "מעבר להקשבה כנה, חשוב שההורה יעזור לילדו ללמוד את העולם שבו אנו חיים, יעזור לו לשפוט את המציאות. ההורה צריך להסביר לילד שזו בריונות לשמה, אקט פחדני, וזה חלק מהרוע שאנו פוגשים בעולם. חלק מהלמידה שלנו היא לדעת להתמודד איתו ולפתח עמידות כך שלא יערער אותנו. אחד התפקידים של ההורה הוא לתת לילד את התחושה ולהעביר את המסר שהוא תמיד שם עבורו, לכל דבר יש פתרון ויש אלטרנטיבות להתמודדות עם כל קושי, אבל לזכור שהעולם הוא לא תמיד גן עדן. חשוב לברר עם הילד את עמדתו לגבי האמירה הפוגענית, מה הוא באמת חושב. האמירה פוגשת את מה שאנחנו חושבים על עצמנו".


מה היית ממליצה להורה שילדו משתמש באפליקציה כזו?

"הייתי ממליצה לשוחח עם הילד ולהעביר מסר ברור ולאסור את השימוש. אין כל שימוש חיובי במסרים אנונימיים, והילד חייב להבין את עמדת ההורה הברורה והנחרצת".


ויש מי שגם רואה את הצדדים החיוביים במצב. לטענתו של צבי פוגל, ממפתחי האפליקציה Frank, למשל, עולם המסרים האנונימיים לא טומן בחובו רק סכנות, אלא גם הזדמנויות. "Frank היא דוגמה טובה לכך", אומר פוגל. "המערכת שלנו מעודדת התנהגות חיובית ומדכאת התנהגות שלילית על ידי שימוש במערכות הגנה מתקדמות כגון זיהוי אוטומטי של מילים פוגעניות וחסימתן וזיהוי משתמשים בעייתיים, ומצד אחר קידום משתמשים המספקים פידבק בונה ומשמעותי עבור החברים שלהם".


"מתוך הסקרים שאנחנו עורכים, אחד הדברים היותר מעודדים הוא שילדים לא עושים הרבה שימוש באפליקציית בליינדספוט", מסכמת היילינגר. "בני הנוער עצמם מוחים נגדה. נכון שיש שוליים ויש פגיעות, אבל הציבור התבגר". 


עו"ד אהוד ארד, המייצג את קבוצת "שלנו", מפתחת בליינדספוט, מסר בתגובה: "לטכנולוגיה, למוצר או לאנונימיות כשלעצמם אין באופן טבעי קונוטציה מוסרית של טוב או רע. מה שהופך את הדברים לטובים או רעים הוא השימוש שאנו עושים בהם. כל אחד מאיתנו יכול לאהוב או לא לאהוב דברים מסוימים, אבל זה לא הנושא העיקרי. הנושא העיקרי הוא גבולות שלטון החוק, גבולות הדמוקרטיה, גבולות חופש הביטוי, והשאלה האם אנו רוצים אנונימיות. יש מקרים שבהם אנונימיות חשובה וטובה לחופש הביטוי ולדמוקרטיה. בכל מקום שיש בו תקשורת, יש גם תקשורת אנונימית. מי שבא ואומר: 'עכשיו כשאני מוריד את בליינדספוט, אני מסמן וי על מיגור השיימינג', עושה נזק עצום וזו הסכנה הגדולה. בליינדספוט היא תופעה של אחד על אחד, לא בריונות ברשת. חופש הביטוי הוא לא חופש השיסוי, אין ויכוח על זה ואף אחד לא רוצה לתת את ידו למסרים פוגעניים. במסע הפרסום שלה, בליינדספוט גרמה להצפת התופעה והמודעות לה. בכך היא תרמה לקיום הדיון הציבורי, שעליו היא מברכת ואשר יש לברך אותה על כך. זאת, כל זמן שדיון זה מתקיים בצורה אחראית, פתוחה והוגנת".