מי דואג לבעלי המוגבלויות? אף על פי שחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות התקבל בכנסת כבר ב־1998, רק ב־2010 גיבש משרד התחבורה תוכנית רב־שנתית ליישום נגישות תחבורה ציבורית עירונית. בבדיקה מקיפה שערכה לאחרונה עמותת אור ירוק מתברר כי המציאות רחוקה מלהניח את הדעת. 
 

המתנדבים של מועדוני אור ירוק בדקו לא פחות מ־700 תחנות אוטובוסים ב־40 יישובים בארץ. הממצאים מגלים כי תחנות אוטובוס רבות אינן נגישות לנכים, ברבות מהן אין כתובת ברייל כנדרש על פי חוק, אין הצללה בתחנה, אין די כיסאות, וחסרים דפי מידע וזמני נסיעות לרווחת הציבור.
 

הנתונים יוצגו בפאנל מיוחד בשבוע הבא, שיעסוק במצב התחבורה הציבורית בישראל בכנס השנתי של עמותת אור ירוק ומידע כנסים. מהנתונים עולה בין היתר כי ב־383 תחנות אוטובוס מתוך 694 תחנות שנבדקו (כ־55%) לא היה מידע בכתב ברייל או שהכתב אינו תקין. ב־243 תחנות אוטובוס מתוך התחנות שנבדקו (35%) לא היו מדבקות מידע גדולות (צהובות) ועליהן מספרי הקווים העוברים בתחנה. ב־176 תחנות אוטובוס מתוך התחנות שנבדקו (25%) לא היה מקום לכיסא גלגלים. ב־108 תחנות אוטובוס מתוך התחנות שנבדקו (16%) לא היו ארבעה מקומות ישיבה עבור הנוסעים כנדרש על פי החוק. 
 

"כשהתחבורה הציבורית איננה נגישה לאנשים עם מוגבלויות, אנחנו למעשה מרחיקים אותם מהחברה", אומר שמואל אבואב, מנכ"ל עמותת אור ירוק בתגובה לנתונים. "פעולות יומיומיות שנראות לנו פשוטות כמו ללכת לבנק או לרופא הופכות לבלתי אפשריות עבור אנשים עם צרכים מיוחדים. כשהתחבורה הציבורית איננה נוחה, אנשים פשוט לא עושים בה שימוש ובוחרים לנסוע ברכב הפרטי. משרד התחבורה חייב להנגיש את כל התחבורה הציבורית עבור אנשים עם צרכים מיוחדים ולהפוך אותה לנוחה, זמינה ובטוחה".
 

ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "החוק קבע חובת נגישות לקווים עירוניים בלבד. מנתוני משרד התחבורה עולה כי כ־90% מתחנות האוטובוסים העירוניות בכל רחבי הארץ מונגשות כיום לאנשים עם מוגבלויות. יתרה מכך, רשויות מקומיות (האחראיות להנגשת סביבת התחנות) שטרם הנגישו את תחנות האוטובוסים שבתחומן, קיבלו צווים המחייבים אותן להנגיש את התחנות".