מבקר המדינה, השופט (בדימוס) יוסף שפירא, מותח ביקורת על הממשלה, שאינה פועלת בעניין הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, אך גם מפנה אצבע מאשימה כלפי האוכלוסייה הבדואית עצמה. המבקר כותב כי שבע שנים אחרי שהגישה ועדת גולדברג את המלצותיה הורע המצב: אין מענה כוללני לצורכי הדיור של האוכלוסייה הבדואית בפזורה, אוכלוסייה ההולכת וגדלה; פעולות שבוצעו להסדרת תביעות בעלות ולהסדרת מגורים של תושבי הפזורה ביישובים מוכרים הניבו תוצאות דלות - 1% בלבד (6000 מתוך 590 אלף דונם) מהשטח, עליו יש תביעות בעלות הוסדר באמצעות הסכמי פשרה בין המדינה ובין התובעים. עוד כ-2% מהשטח הוסדר באמצעות הליכים משפטיים של תביעות נוגדות. שיעור זניח של תושבים מן הפזורה עבר להתגורר בתחומי היישובים המוכרים.


מבקר המדינה קובע, כי הסדרת התיישבות הבדואים בנגב היא צורך ואתגר אסטרטגי. הדבר נחוץ הן לבדואים, שרמת חייהם ירודה, והן למדינה, המעוניינת לפתח את הנגב ולהבטיח שיסופקו לכל הפחות צורכיהם הבסיסיים של כל תושביו. הדבר נחוץ גם כדי ליישב את המחלוקות שבין המדינה ובין תובעי בעלות בדואים בנוגע לקרקעות; מחלוקות המולידות תסכול ומתח בין התושבים למדינה.
 

המבקר מציין, כי המצב הנוכחי עלול לעודד תופעות של פשיעה ועבריינות שלהן השפעה שלילית על כל תושבי הנגב. עוד עלול הדבר להגביר תחושות של ניכור ונתק בין חלק מאזרחים אלה ובין המדינה על מוסדותיה.


מבקר המדינה מוסיף עוד, כי יותר מעשור אחרי שהכירה המדינה ביישובים בדואים הנמצאים כיום בתחומי המועצות האזוריות נווה מדבר ואל-קסום, פיתוח התשתיות ביישובים אלה לוקה מאוד בחסר: לא פותחו כבישים בתוך היישובים, הבתים אינם מחוברים לחשמל, נקודות מים הוצבו ברוב היישובים, אך מקצת
התושבים בלבד יכולים להתחבר אליהן; רק באחד היישובים - הישוב תראבין א-סאנע - יש תשתית ביוב, כנדרש.


מהביקורת עולה, כי מתוך כ-161 מיליון שקלים לתכנון ופיתוח לשנת 2013 נוצלו 32% בלבד וב-2014 נוצלו 41% מתקציב של 136 מיליון שקלים: "בפערים בין רמת החיים של תושבי הנגב הבדואים לרמת החיים הכללית במדינה יש כדי להעצים אצלם תחושות של קיפוח", מסכם המבקר. "חלון ההזדמנויות להסדרת סוגיית ההתיישבות הולך ונסגר, ומשבר האמון בין החברה הבדואית בנגב ובין המדינה מחריף ככל שעובר הזמן".