"להיות דמות משמעותית". יובל שפירא (51), תושב הרצליה, נשוי פלוס שניים: מה תלמד? "אני הולך ללמד מתמטיקה וגם לחנך, קפצתי לעומק הבריכה הקרה. הצטרפתי לתיכונט בתל אביב ואלמד ארבע כיתות - שתי כיתות ז' ושתי כיתות ח', שאחת מהן אני גם אחנך".


איך הגעת להוראה?
"בהשכלתי אני מהנדס אלקטרוניקה, סיימתי את הטכניון ויש לי תואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב. עבדתי בתחום ההייטק במשך 12 שנים בשלל תפקידים שונים, ובעשר השנים האחרונות היה לי גן ילדים. להחזיק את הגן הפך להיות עסק לא פשוט ואשתי, שיודעת שמתמטיקה זה תחום שאני חזק בו, דחפה אותי לעבור מסלול הסבה להוראה במכללת לוינסקי במסגרת התוכנית 'דלתא' של קרן טראמפ. הטריגר לעבור להוראה בא ממנה, היא זיהתה את זה. תמיד רציתי ללמד בבית ספר ולא ידעתי איך להיכנס לתחום, והוראת המתמטיקה זו נקודת הכניסה הכי נוחה".
 

יש לך מחשבות על מעמד המורים כיום?
"אני אדיש לנושא הזה, זה לא מעניין אותי. בכל שנה יש איומים על השבתה לפני ההתחלה, מאז שאני תלמיד. אני עוד זוכר שכשהייתי תלמיד בכיתה ז' הייתה שביתת מורים לשלושה חודשים, ומאוד נהנינו מהשנה הזו. אני חושב שמעמד המורה נמצא בהתחזקות. מי שהולך לחינוך כדי לעשות כסף לא נמצא במקום הנכון. כשהייתי בהייטק תמיד חשבתי מה אני אזכור מכל הדברים שעשיתי כשאהיה זקן. חוץ מהמשפחה יש את החיים המקצועיים - האם אני רוצה לזכור פגישות מעונבות וכל מיני באגים שישבתי ותיקנתי, או נפשות של אנשים שהייתי בשלב מסוים בחייהם דמות משמעותית עבורם?". 
 

מהן התוכניות ליום הראשון?
"אני טיפוס די ספונטני, מובן שאחשוב ואכין כמה דברים, אבל אני מאמין שארגיש את הכיתה שלי בזמן אמת ואפעל לפי ההרגשה. הסבירו לי בתור מורה חדש שבשלב ראשון אתה צריך להשתלט על הכיתה, אז את שלב החיוכים נדחה לאחר כך. הם 40 ילדים ואני אחד ואף אחד לא שאל אותם אם הם רוצים ללמוד מתמטיקה, זו סיטואציה לחוצה וצריך לפצח אותה. יהיה קשה, אין ספק".
 

מהן תחושותיך לקראת 1 בספטמבר?
"בוודאי שאני מפחד. אני חושב מה יקרה אם אני אייבש אותם, לא אעניין אותם. אתה נזכר בזה שכשאתה היית תלמיד היו מורים מדהימים וגם מורים לא מוצלחים. בזמן ההכשרה עשינו התנסות והעברתי ארבעה שיעורים בכל פעם בכיתה אחרת, ועקומת הלמידה שלי הייתה מאוד מהירה וזה רק בארבעה שיעורים, כך שיהיה בסדר, אני אופטימי".
 

מהן השאיפות שלך כמורה?
"מורה טוב הוא מורה שמהווה דוגמה אישית, לשם אני מכוון. אם אני מסתכל על עניין המתמטיקה, זה מקצוע עם הרבה פוביות והרבה לחצים, אבל המטרה שלי היא שעד כמה שאפשר התלמידים יאהבו את המקצוע ולא יחששו ממנו, שיראו את היופי שבו. אני רוצה שיחד נבנה אקלים מכבד, עם הרבה עזרה הדדית, הרבה חמלה. ילדים היום מאוד תחרותיים, ואני רוצה שבבועה הקטנה בבית הספר הם לא יהיו שם אלא במקום אחר, קצת יותר רוחני, סוציאלי, שידאגו אחד לשני". 
  גל

מי מהווה עבורך מודל חיקוי?
"יאנוש קורצ'אק בנה בבית היתומים מבנה חברתי מדהים. קראתי כמה ספרים שלו והוא אומר שאחרי שלמדת וקראת ספרים והקשבת לכל המחנכים - זרוק את הכל לפח, כי כשאתה פוגש את הילד, זה אתה והוא אחד מול אחד, ושום ספר לא יעזור לך".


היכן תהיה בעוד שנה?
"אהיה מחנך של כיתה ט' ומורה למתמטיקה בתיכונט".

"להצליח להיות מורה". רויטל מרק (45), תושבת כפר אורנים, נשואה פלוס שלוש 

מה תלמדי?
 "מתמטיקה בתיכון עירוני ה' במודיעין כיתות ח' עד י"א".


איך הגעת להוראה?
"אני באה מהייטק, אחרי 25 שנה בתחום. זה היה לי בראש בשלוש שנים האחרונות, ובאוגוסט בשנה שעברה הודעתי שאני עוזבת ושבועיים אחר כך נרשמתי ללימודי הוראה במכללת לוינסקי. מאוד הופתעו, אבל העזיבה לא הייתה כדי ללכת להוראה, זה שילוב של דברים. תמיד הוראה הייתה אופציה שחיכתה להזדמנות שלה, ואחרי שהודעתי על העזיבה בכלל לא חיפשתי עבודה, לא הסתכלתי בלוחות דרושים וישר הלכתי להירשם ללימודים, כדי שלא יהיו פיתויים". 
 

יש לך מחשבות על מעמד המורים כיום?
"כן, המשכורת יותר נמוכה והתנאים פחות טובים. אבל יש גם דברים שנראה לי שבהייטק הגיעו למיצוי ושאני מאמינה ומרגישה שיהיו בהוראה, כמו סביבת עבודה יותר תומכת, סביבה שבה אתה יותר מעניק מעצמך למען מישהו אחר ולא למען ערך כלכלי של החברה, מקום שבו האני העצמי שלך תופס מקום יותר דומיננטי. אז עם כל החסרונות, ויש חסרונות במעבר להוראה, כרגע זה מתגמד לעומת הנתינה או הערך שלך בתוך בית הספר, בתוך הכיתה שלך בפני הנוער שאתה עובד איתו”.
 

מהן התוכניות ליום הראשון?
"בהתחלה חשבתי אם לעשות משהו שהוא נורא מתוכנן ומבוים אבל כרגע, ככל שזה מתקרב, הנטייה שלי היא לא לעשות משהו כזה ולהיכנס עם עצמי ולהתנהל באופן רגיל כמו שאני, בלי איזו הצגה. פשוט להיות, להכיר את החבר'ה, לספר להם מי אני ולהתחיל להתגלגל".
 

מהן תחושותייך לקראת 1 בספטמבר?
"אני עמוסה בהתרגשות ויש לזה הרבה סיבות - את עושה משהו שלא עשית אף פעם. גיל 45 זה מאוד מיוחד, אני אקום לעבודה שאני לא יודעת כלום עליה, לא פיתחתי בה כישורים או יכולות, אני מתחילה מנקודת ההתחלה, זה משהו שמאוד מסעיר אותי - איך זה הולך להיות? אני אהיה טובה בזה? הכל חדש. הסגנון של האנשים שאתה נמצא מולם שונה לגמרי מההייטק ואני צריכה להתאקלם לסיטואציה הזו, לפתח שפה חדשה ויכולות חדשות לגמרי, וזה מרגש אותי בטירוף. אני מחכה לעבוד עם הנוער, אני אוהבת את השיחות שלהם, את הקלילות, את נושאי העניין, את הפרגון, ואני משתוקקת לפתח איתם את מערכת היחסים הזו".
 

מהן השאיפות שלך כמורה?
"אין לי שאיפות ניהול, זה לא שם. השאיפה שלי היא שתהיה לי מערכת יחסים מיוחדת עם התלמידים, עם כל הניסיון שלי בחיים, בהתנהלות, בהתמודדות, בכישלונות, בהצלחות, בכל מה שעברתי - שאהיה מישהי שהם יוכלו לקחת ממנה ולקבל כמה שיותר כלים לחיים העצמאיים. גיל תיכון זה הגיל שרציתי, לפני שהם מתחילים את הדרך שלהם, להיות הדמות שנמצאת שם ויכולה לתרום להם". 
 

מי מהווה עבורך מודל חיקוי?
"אין לי דמות כזו. הדבר היחיד שאני רוצה לחקות בא מההייטק: גם כשאתה מנהל, יש לך צוות ואתה בונה מערכת יחסים עם הצוות שלך ובונה סוג של משפחה קטנה, ואתה מקדם ודוחף אותה קדימה ותומך בה. הדמות שלי היא הניסיון שלי בתחום הזה, הייתי רוצה להעביר כל מה שהצלחתי להעביר כמנהלת של צוותים לשם, פשוט להיות אני".
 

היכן תהיי בעוד שנה?
"אני מקווה שיהיו לי חברים בבית הספר, הכוונה לתלמידים, שתהיה לי הרבה אהדה ושאני אבוא וארגיש שהמשפחה שלי שם - אני והתלמידים שלי. אני באמת רוצה להצליח להיות מורה". 

"להיות עצמי". גל בנג'ו (27), תושב קיבוץ בית אורן, בזוגיות

מה תלמד?
"אהיה מורה לתקשורת בבית ספר טשרניחובסקי בנתניה ואלמד כיתות ז'־ט'. תקשורת בעידן שלנו מאוד חשובה, אני יותר מדבר על תקשורת בין־ אישית, משהו שאני מאוד מאמין בו בחינוך ובכלל. היא נותנת לך אפשרות לדבר עם הילדים, גם תקשורת המונים - רשתות חברתיות ותקשורת בין־אישית, מי אני ומה אני רוצה לעשות בחיים האלה".
 

איך הגעת להוראה?
"אני בא ממקום של אנטי־בית ספר. בילדות חוויתי קשיים כילד לקוי למידה אצל כמה מורות ששמו את אי־היכולות שלי במרכז. זה פגע בי חברתית ואישית ומאוד לא אהבתי את בית הספר. זה בא ממקום הפוך: אני רוצה לתקן, לחוות תיקון ולעשות משהו שלי לא היה. לכן התחלתי לעסוק בחינוך מגיל צעיר. בתיכון עשיתי שנת שירות במסלול נח"ל. הייתה לי התלבטות אם בכלל ללמוד או ללמוד חינוך, כי זה משהו שאני אוהב. לבסוף למדתי בחוג לתקשורת במכללה האקדמית לחינוך ולהוראה אורנים. הכובע השני שלי זה הומור, תחום נוסף שלמדתי, והיום אני ליצן רפואי, משתמש בהומור שלי בחינוך ומפעיל סדנאות הומור".

יש לך מחשבות על מעמד המורים כיום?
"אין ספק שזה מטריד אותי מאוד ובעתיד ארצה לשנות. כרגע אני שם לעצמי את המציאות, יש רצון לשנות כי אני חדש ואני מאמין שזה יכול לקרות, ולכן יש לי עוד עסק שייתן לי את הבסיס הכלכלי, כי אין ספק שמהבחינה הכלכלית חששתי. זה היה שיקול רציני לבחור אם לעשות את הסטאז', מפני שאין הכנסה שמבחינתי מכבדת את המקצוע. כרגע אני בזוגיות עם בן זוג ובלי ילדים. כשנרצה להביא ילדים זו תהיה בעיה מבחינת ההוצאות הכלכליות".

מהן התוכניות ליום הראשון? "זה משהו חדש, ואני יודע שדברים חדשים מלחיצים. הציפייה שלי מתונה. אני מביא את עצמי, יודע שזו ההתחלה, יש את הבחינה של מי זה, מה זה, אבל אני סומך על עצמי ויודע שזה יהיה טוב גם אם לחוויה ההתחלתית יקח קצת זמן להתניע".
 

מהן תחושותיך לקראת 1 בספטמבר?
"חששות תמיד יש, זה חלק מהעניין, אם לא היו, לא הייתי הולך, אבל חשוב לדעת לאן אתה רוצה לנתב אותם. החשש הוא שדברים חדשים מתחילים, איך יקבלו אותי, איך אגיע בעצמי, אם אצליח להביא את מה שאני רוצה, אבל בגדול גם יש לי רגיעה שדי מפתיעה אותי. יש לי תחושה טובה ואני אלך איתה".

מהן השאיפות שלך כמורה?
"להיות עצמי זה חד וחלק. אני חושב שמורה הוא מודל חיקוי, וברגע שאתה שלם עם עצמך ובדרך שבחרת, כבר עשית את הרוב. אני חושב שגם יחסים - מאוד חשובים לי יחסי אנוש ותקשורת בין־אישית. נכון שאני לא אהיה המחנך, אבל עדיין אהיה דמות שהם רואים, ומבחינתי דרך התקשורת הבין־אישית אפשר להגיע להמון דברים, זה כלי להגיע אליהם". 
 

מי מהווה עבורך מודל חיקוי?
"אמא שלי - בזכותה אני בעצם מי שאני היום. אם היא לא הייתה מרימה אותי בכל הדברים הקשים שחוויתי בילדות, לא נראה לי שהייתי מגיע לאן שאני היום. ילד צריך מבוגר שיאמין בו וזו הייתה אמא שלי, ואני מעריך ומודה על זה כל יום".
 

היכן תהיה בעוד שנה?
"אני משער שאשב באיזה בית עם בן הזוג שלי, ואחייך על השנה הזו שהתפתחתי בה מקצועית ואישית וגם למדתי המון. אני חי את הרגע וזה יהיה רגע אחר, ואני משער שאבין דברים אחרת. אני מאמין שאהיה במערכת החינוך בדרך זו או אחרת, השאלה איך זה יהיה – כמורה או כמדריך. הייתי רכז נוער הרבה שנים, וגם הבלתי פורמלי זה חינוך לכל דבר".

"אלמד מהכוויות". מלי ברוך (28), תושבת באר יעקב, רווקה 


מה תלמדי?
"אני מתחילה ללמד בבית הספר 'ראשית', עירוני ח', בדרום תל אביב, שלושה מקצועות: ספרות, היסטוריה ואזרחות, בכיתות ז'־י"ב. אני רוצה להתנסות בכמה שיותר גילים וגם אגיש לבגרות. קצת מאתגר".
 

איך הגעת להוראה?
"הגעתי מהמון סיבות. זה משהו שדיבר אליי מגיל צעיר. הייתה לי המון מוטיבציה בכיתה, הייתי מסבירה לתלמידים שפחות מבינים, הייתה לי אוריינטציה לימודית גבוהה. בתור מישהי שעלתה לארץ, האנשים שבאמת הסתכלתי עליהם היו המורים. ההורים התקשו עם הסביבה והשפה וחיפשתי מודל, אז המורים היו מודל בשבילי והשפיעו עלי. ראיתי כמה כוח יש להם, הם יכולים מאוד להשפיע לחיוב ולשלילה על חיי התלמידים, ולמזל תמיד אצלי אלה היו השפעות חיוביות. הבנתי שדרך הלימודים אוכל להתקדם ולהצליח. השכלה זה המפתח בשבילי, לשם תמיד שאפתי. היום אני בוגרת תוכנית 'פלח' להכשרת יוצאי אתיופיה בתפקידי הוראה של מכללת סמינר הקיבוצים. בסופו של דבר, זה הייעוד שלי". 
 

יש לך מחשבות על מעמד המורים כיום?
"הרבה ממעמד המורה שאומרים שהוא נמוך ביחס לעבר, קשור קודם כל ביחס הכללי למורים. בחברה תופסים אותם בצורה שהיא לא מכובדת מספיק. ברגע שאתה לא מתוגמל מספיק אז יש פחות יוקרה, גם מבחינת היחס של ההורים שמתייצבים לצד הילדים ותוקפים את המורים. מורים גם הרבה פעמים לא מקבלים גיבוי מהמערכת, מרגישים שהם ניצבים לבד מול המון חזיתות. מפני שעוד לא התנסתי בזה בצורה אינטנסיבית, יש לי עוד תקווה שאוכל לשנות, גם תחת המגבלות האלו". 
 

מהן התוכניות ליום הראשון?
"אעשה פעילויות של היכרות. יש לי ניסיון כי עשינו התנסות, ויש לי המון התרגשות לקראת מה שיהיה, בכל זאת זה משהו חדש. יש לי התרגשות טובה כי אני חושבת שיהיה לי טוב. אני יודעת שהאזור של ללמד תלמידים זה אזור עם ביטחון".
 

מהן תחושותייך לקראת 1 בספטמבר?
"יש לי המון חששות, אפילו עכשיו, תוך כדי ההכנה. החששות העיקריים הם מהאזורים שאני פחות מכירה - ההתנהלות בתוך בית הספר, איך אמצא את המקום שלי. כמו בכל מקום חדש, להבין איך זה פועל, לדעת למי לגשת, ליצור קשרים עם המורים הוותיקים, עם המנהל. מובן שיש חששות מבעיות משמעת של תלמידים. זו תהיה שנה שאלמד בה המון, כי אני מאמינה מאוד בלמידה מניסיון, וכמה שאקבל כוויות - אני אלמד מזה". 
 

מהן השאיפות שלך כמורה?
 "השאיפות שלי בתור מורה הן קודם כל ליצור לתלמידים תחושה שהם יכולים לסמוך עליי. בהישגים הלימודים אני מקווה שאצליח לגרום להם ללמוד. אני חושבת שאם מורה מצליח ללמד תלמיד, זה מורה טוב. אני רוצה מאוד ללמד אותם על דברים שהם לא רק לימודים - ערכים, דברים חברתיים. בעיקר מפני שאני יוצאת אתיופיה, אז העניין של רגישות לשונה ולאחר ויחס שוויוני הם דברים שאני מאוד מאמינה בהם".
 

מי מהווה עבורך מודל חיקוי?
"יש המון דמויות שאני מעריכה, אבל כרגע עולה לי בראש מרטין לותר קינג, אדם שתרם את עצמו לקידום עוול, לשינוי משמעותי באנושות. הוא מסוג האנשים מעוררי ההשראה בעיניי, אדם שאני מאוד מעריכה".

היכן תהיה בעוד שנה?
"אני באמת לא יודעת. בשנים האחרונות אני מפתיעה את עצמי. אני חושבת שההשכלה היא הדרך לפתרון של הרבה דברים. ידע הוא כוח, זה משפט שמורה אמרה לי בכיתה ז', ולקחתי את זה בשתי ידיים".