נתונים מדאיגים: כל כחודשיים נרצח בישראל ילד על ידי בן משפחה, לרוב הורה, כך עולה מנתונים שפרסמה היום (שלישי) המועצה לשלום הילד. על פי הסטטיסטיקה העגומה, בין 2010 ל-2017 נרצחו לא פחות מ-44 ילדים בתוך המשפחה. "חלק ממקרי רצח ילדים על ידי בן משפחה אינם ניתנים לחיזוי מראש אולם בחלק מהמקרים המשפחות מוכרות לרשויות השונות עוד טרם ארע המקרה בגין התעללות, הזנחה או רקע נפשי", אומרת עו"ד ורד וינדמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד. 
 

"חקיקה שתסדיר העברת מידע בין רשויות מטפלות ושינוי תרבות ארגונית כך שהרשויות תעבודנה בשיתוף פעולה, כפי שקבעה ועדת וינטר, הם צו השעה", הוסיפה וינדמן, "שמונה שנים ארוכות חלפו מאז שהוגשו המסקנות והצעות לפעולה שעשויות היו להציל חיים אולם עד עתה הן טרם יושמו". 
 

בעקבות אירוע הרצח של אביתר גדסי בן השלוש בידי אביו אילן אמש, נערכה הבוקר מערכת החינוך של רעננה במתכונת חירום. הורי התלמידים הלומדים בבית-הספר בו לומדת אחותו של הנרצח קיבלו אתמול בערב הנחיות כיצד להתמודד עם המקרה, בית הספר קיים מפגשי הנחיה ומעגלי-שיח לצוות ההוראה ולהורים, וצוותי השירות הפסיכולוגי החינוכי הגיעו לגן ולבית הספר על מנת לסייע לצוות ולילדים בהתמודדות.

 

זירת הרצח וההתאבדות, אמש. צילום: דוברות המשטרהזירת הרצח וההתאבדות, אמש. צילום: דוברות המשטרה

 

מעיריית רעננה נמסר: "הלם גדול ואבל כבד ירד על עיריית רעננה, העיר והקהילה. מרגע היוודע המקרה נערכו האגף לשירותים חברתיים, צוותי מנהל החינוך בעיריית רעננה, השירות הפסיכולוגי-חינוכי ונציגי משרד החינוך במתכונת חירום ופועלים הן בתמיכה ובסיוע למשפחה והן בהיערכות ליום הלימודים כדי לתת את המענה החינוכי המתאים לתלמידי העיר". עוד מסרה העירייה כי ראש העירייה מעורב בסיוע למשפחה וכי המשפחה לא הייתה מוכרת לשירותי הרווחה.

"אחריות בפני החברה כולה"


ד"ר כרמית כץ מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב, מסבירה כי יש להבין מקרים אלו כתופעת קצה של התעללות והזנחה של ילדים. בניגוד לתפיסה רווחת, היא טוענת, מדובר בתופעה שקיימת בכל הקבוצות התרבותיות ובכל המעמדות החברתיים, והמפתח להתמודדות עמה מצוי בהשקעה ממשלתית גדולה יותר במערכות החינוך, הבריאות והרווחה. "מחקרים מראים בצורה ברורה שילדים בגיל הרך נתונים לפגיעות על-ידי הוריהם הרבה יותר מילדים בוגרים יותר, ויש להדגיש שניתן למנוע ולהפחית את התופעה על-ידי ערנות לאיתותים מוקדמים וזיהוי סימנים של סיכון. אבל דווקא בגיל הזה הילדים מופקרים - ילדים עד גיל 3 לא נמצאים במסגרות חינוכיות אשר מפוקחות על ידי משרד החינוך. מערכת החינוך היא גורם מרכזי באיתור סימנים והערכת סיכונים לאלימות בתוך המשפחה ובהפניה למערכת הרווחה, אבל במדינת ישראל אין גורם מאתר כזה דווקא לילדים בגיל שבו הם חשופים יותר מכל לפגיעות הכי קשות וקטסטרופליות".

"הדרך היחידה בה ניתן להגן על ילדים היא להבין שילדים הם הילדים של כולנו - כרגע ילדים בגיל הרך הופכים להיות של כולנו רק כשהם נרצחים והכאב מתנוסס על גבי העיתון. מרגע שנקח החלטה כחברה וכמדינה ששמה במוקד את בטחון ילדיה, נבין שחייבות להיות מערכות אוניברסליות שכל הילדים נמצאים בהם - אי אפשר להגן על ילדים מבלי להשקיע במערכות החינוך, הבריאות והרווחה".
 

בנוסף לכך הדגישה ד"ר כץ את הצורך להפנות את המבט אל מעבר לסיטואציה המשפחתית שמובילה לרצח. "אני חושבת שחשוב להסתכל לא רק על האקלים המשפחתי שמוביל למקרים כאלה, אלא גם על האחריות החברתית. אנחנו חיים בעידן של ניכור חברתי, וההתמודדות של הורים עם מצוקות חברתיות וכלכליות, עם בדידות ועם קונפליקטים בתוך חיי נישואין, הופכת את ההורות למשברית. זה מציב אחריות גדולה בפני החברה כולה".