הנתון המאכזב ביותר בדוח העוני השנה, ולא בכדי הוא כמעט מוצנע בדוח שמרחיב על ה"צעדים שננקטו לטובת האזרחים הוותיקים", הוא חלקם של האזרחים הוותיקים בעוגת העוני בישראל ובהתאמה גם בקרב אוכלוסיית הקשישים. על פי הדוח, תחולת העוני של משפחות עם ראש משק בית קשיש עלתה מ-20.8% ב-2016 ל-21.8% ב-2017. תחולת העוני של קשישים בכלל, עלתה גם היא בשנה שעברה לאחר ירידה רצופה של שלוש שנים, והיא עומדת על 17.2% מכלל הקשישים בישראל שחיים מתחת לקו העוני הרשמי. עומק העוני וחומרת העוני בקרב קשישים "נותרו יציבים", משמע מצבם של הקשישים העניים פשוט אינו משתפר.
העוני בקרב אנשים המשתכרים מעבודה ולא נתמכים רק בקצבאות הביטוח הלאומי גם הוא נקודה שחורה בדוח. למרות ניסיונותיו של הביטוח הלאומי להצביע על מגמת ירידה במספר העניים העובדים לראשונה מאז 2013, הרי שבצד זאת מציינים עורכי הדוח כי "המדדים לעומק העוני ולחומרתו בקרב אוכלוסיה זו מצביעים על הרעה במצבן של משפחות עניות עובדות – בפרט בקרב המשפחות שבהן שני מפרנסים ויותר".
הביטוח הלאומי נאבק ביחד עם שר הרווחה חיים כץ מול משרד האוצר בימים אלה על עצם עתידו הפיננסי, ובעצם על עתידה של רשת הביטחון הסוציאלי של כולנו. הקדמת הבחירות לכנסת ה-21 אולי דחתה מעט את המשבר בגינו מנסה הביטוח הלאומי להתנתק מעטיני קופת המדינה, אבל זה לא מה שמפריע למוסד לביטוח לאומי להודות שגם הקצבאות שהוא משלם כבר היום לא תמיד מספיקות כדי לחלץ אנשים מהעוני. דוגמא מובהקת לכך היא העוני בקרב אנשים בגיל העבודה שאינם מסוגלים לעבוד, כמו נכים. הממשלה מתפארת בארבעה מיליארד שקלים ש"ניתנו לנכים", כשלמעשה רק מחצית הסכום הועבר עד כה לקצבאות הנכים ב-2018, וחלקו נבלע בתוספות שהנכים הקשים בלאו הכי קיבלו גם לפני שקצבת הנכות הועלתה בכ-500 שקלים בלבד.
כך, ב-2017 עלתה תחולת העוני של האוכלוסייה שאינה עובדת בגילאי העבודה (טרום גילאי פרישה/זכאות לקצבת זקנה) מ-69% ללא פחות מ-76% מהישראלים בגילאים אלו. כלומר, שלוש מכל ארבע משפחות שאינן עובדות בגיל העבודה - חיות בעוני. "הפער בין ממדי העוני של קבוצת אוכלוסייה זו לבין ממדי העוני של האוכלוסייה הכללית גדל מאחר שציבור זה לא הצליח להשתלב בשוק העבודה. הקצבאות המיועדות למצבי חיים כאלה הופכות נמוכות יותר ויותר, ביחס לרמת החיים הכללית, ושיעורי המיצוי שלה בדרך כלל נמוכים" נכתב בדוח.
אחת מנקודות האור היחידות בדוח מצביעה דווקא על השתלבותם של החרדים והערבים בשוק העבודה. בקרב כלל המשפחות במגזר הערבי בישראל, אחוז המשפחות העניות ירד מ-49.2% ל-47.1%. בקרב כלל המשפחות החרדיות נרשמה ירידה מ-45.1% ל-43.1%. לצד הירידה בתחולת העוני באוכלוסייה הערבית, עלו באופן ניכר המדדים לעומק העוני ולחומרת העוני באוכלוסייה זו. כלומר, יש פחות עניים במגזר הערבי, אבל אלו שנותרו מאחור נעשו רק יותר עניים.
למרות זאת, מספר העניים באזורים בהם ריכוז אוכלוסיה ערבית או חרדית גבוה ממשיך להיות גבוה. כך למשל, מחוז ירושלים הוא העני ביותר וירד רק במעט ב-2017, כאשר 54.7% מילדי העיר ירושלים הם עניים. המחוז העני ביותר אחרי ירושלים הוא מחוז הצפון ואחריו מחוז חיפה, שבשניהם נרשמת ירידה במספר העניים. דווקא מרכז הארץ הוא ש"מקלקל את הסטטיסטיקה" ובו ממדי העוני דווקא עלו. מספר המשפחות העניות במרכז גדל ב-12% בתוך שנה אחת. העיר תל אביב ממשיכה להיות בועה כלכלית-חברתית בתוך המציאות הכאוטית שסביבה, הנותנת למושג "פריפריה חברתית" משמעות נוספת.
הדוח השנה מתייחס לראשונה גם למעמד הביניים, מתוך הבנה שמעמד ביניים חזק תורם ליציבות הכלכלה והחברה כולה. כמחצית מהאוכלוסייה, 53%, היא בעלת הכנסה בינונית, כאשר ברוב המדינות המפותחות עומד מעמד הביניים על בין מחצית לשני שלישים מהאוכלוסייה. לעומתם, 38% מאזרחי ישראל שרויים בעוני או בסיכון לעוני, והם המעמדות הנמוכים, או מעמד הביניים הנמוך. רק כ-9% מהישראלים נמצאים במעמד בינוני גבוה או גבוה.
פרופ' דניאל גוטליב, סמנכ"ל המוסד לביטוח לאומי למחקר ותכנון, אמר כי "ההתפתחות המבורכת של ירידה ב-0.5% במספר העניים תוך שמונה שנים, עדיין לא הספיקה כדי לשפר את מצבנו בהשוואה בין-לאומית, שכן ישראל נשארה בראש הטבלה של שיעורי העוני בקרב נפשות ובמקום לא מחמיא בקרב מדדי העוני של ילדים. לצד שיפורים אלה, חלה ב-2017 גם הרעה במצב החברתי-כלכלי: העובדה שקצבאות הביטוח הלאומי אינן גדלות יחד עם העליה ברמת החיים, אלא מוגדלות על פי התייקרות מדד המחירים לצרכן, יוצרת פער בין הגידול ברמת החיים הכללית לבין רמת החיים של האנשים שזקוקים לתמיכה ולקצבאות. פער זה מתבטא בסופו של דבר בעלייה בחומרת העוני ובעומקו".
לדבריו, "העובדה שהשיפור במצב החברתי התמקד בעיקר בעליית שיעור התעסוקה והשכר, מדגישה את החולשה הטמונה בתהליך כזה עבור אנשים שלא מצליחים להשתלב בשוק העבודה, או עבור אנשים שלא מצופים להיות משולבים בו: אנשים עם קשיי השתלבות בתעסוקה עקב מוגבלויות שונות, בעלי משפחות גדולות, שהשכר שהם מקבלים לא מסוגל לכסות את הוצאותיהם הבסיסיות, ואזרחים ותיקים מעוטי הכנסה. אלו הנפגעים העיקריים כתוצאה מהיעדר עדכון הולם של קצבאות הקיום והקצבאות האוניברסליות לזקן ולילד".
עוד הוסיף, כי "התבצרותה של ישראל כמדינה הענייה במערב לא מחויבת המציאות, והיום, לקראת הבחירות הקרובות, יש הזדמנות לציבור בישראל להשפיע על מפלגות מכלל הקשת הפוליטית, לשנות את סדר העדיפויות ולהציב את הטיפול בעוני ובפערים החברתיים כיעד לאומי".
התרעות פיקוד העורף