“כאשר חולים לא מבינים או זוכרים עד הסוף את המידע שקיבלו טרם הניתוח, זה כמובן מקשה עליהם לבצע בחירות בהתאם להעדפות ולערכים שלהם”, אומרת פרופ’ מירון־שץ. “יכול להיות שבמקרה הנוכחי ההשפעה של המידע הייתה עוד קטנה יחסית, מכיוון שיש רק שני סוגי צנתור ולרופאים הייתה העדפה ברורה לאחד מהם. ועדיין, אם ההסכמה מדעת אמורה להביא לכך שאנשים יבינו במה מדובר, הרי שחשפנו כשל רציני שעלול להוביל חולים להחלטות שאינן טובות או נכונות להם". לדבריה, “החלק המדהים מבחינתי היה שביעות הרצון הגבוהה של החולים מהשיתוף שלהם בתהליך קבלת ההחלטות סביב הניתוח - זאת למרות המידע המועט שזכרו”.