מה חולים זוכרים מהמידע שקיבלו לפני צנתור לב בהסכמה? לא הרבה, מסתבר. כך עולה ממחקר חדש שבוצע על ידי פרופ’ טליה מירון־שץ, ראש המכון לחקר קבלת החלטות רפואיות בקריה האקדמית אונו בשיתוף עם חוקרים מארה”ב.
 
מדובר במחקר שבדק מאה חולים שעברו ניתוח צנתור לב ולפניו קיבלו מידע לגבי התהליך בהסכמה מדעת. כאשר ניגשו אל אותם חולים אחרי הניתוח, כמעט כולם זכרו איזה ניתוח עברו, והרוב זכרו למה הוא מיועד. אולם רק כשליש מהם ידעו לפרט בלי לטעות מה הם יתרונות הצנתור שעברו לעומת החלופה שהוצעה להם, 15% בלבד ידעו לומר מה הם החסרונות של הצנתור שעברו, לעומת האלטרנטיבה, בעוד 85% לא ידעו. 
 

מרבית החולים הנבדקים עברו את תהליך הצנתור דרך הזרוע, אבל הייתה להם ברירה לעבור אותו דרך המפשעה. למרות המשמעות של רצון החולה והבחירות שהוא עושה, מסתבר שזה לא בא לידי ביטוי כנדרש. למעשה, יום אחרי הניתוח, 99% מאותם החולים זכרו איזה ניתוח עברו והרוב (84%) זכרו למה הוא מיועד. אולם 16% לא בדיוק ידעו מה הצנתור אמור לעשות. 
 
“כאשר חולים לא מבינים או זוכרים עד הסוף את המידע שקיבלו טרם הניתוח, זה כמובן מקשה עליהם לבצע בחירות בהתאם להעדפות ולערכים שלהם”, אומרת פרופ’ מירון־שץ. “יכול להיות שבמקרה הנוכחי ההשפעה של המידע הייתה עוד קטנה יחסית, מכיוון שיש רק שני סוגי צנתור ולרופאים הייתה העדפה ברורה לאחד מהם. ועדיין, אם ההסכמה מדעת אמורה להביא לכך שאנשים יבינו במה מדובר, הרי שחשפנו כשל רציני שעלול להוביל חולים להחלטות שאינן טובות או נכונות להם". לדבריה, “החלק המדהים מבחינתי היה שביעות הרצון הגבוהה של החולים מהשיתוף שלהם בתהליך קבלת ההחלטות סביב הניתוח - זאת למרות המידע המועט שזכרו”.