לכובע שלהם שלל פינות

תקופת הקורונה ואי־הוודאות הכלכלית הובילו לפריחה בתופעת הסלאשרים, אנשי ה“גם וגם", שהמציאו את עצמם מחדש באמצע החיים וכיום הם מחזיקים בכמה טייטלים, מתפרנסים ביומיום ממקצועות שונים זה מזה לחלוטין ולא מפסיקים לפתח תחומי עניין ולהפוך אותם לקריירה חדשה. “היום אני יודעת שגם אם יקרה עוד משהו נורא, אני אצליח לתמרן בתוך המציאות ולהפוך את התמונה", אומרת אחת מהם

גרפיקאית שהיא גם קונדיטורית וסופרת, איש דיגיטל שהוא גם מורה ליוגה, ודיילת שהיא גם בעלת בית קפה ומשתלה. אלו הם רק חלק מהמקצועות של ה“סלאשרים”, אנשים שמחזיקים בשלל טייטלים. למען האמת, גם כותבת כתבה זו היא אחת מהם. בתקופת הקורונה הפכה התופעה הזו לנפוצה יותר לנוכח העובדה שעקב המגבלות והמשבר הכלכלי, רבים נאלצו למצוא אפיקי פרנסה חדשים.

עדי קרני, 42, מכפר ורבורג, היא גרפיקאית, מאיירת, קונדיטורית וסופרת. במשך שנים היא ניהלה את המטבח של מקס ברנר, ואז עברה לתחום הגרפיקה והאיור. במרץ 2020, במהלך הסגר הראשון, הולידו אילוצי הקורונה את התואר החדש שלה: סופרת. “ישבתי בבית, היה לי משעמם, הילדים היו איתי, ובמקביל הייתה ירידה של כ־95% בהיקף העבודה בבת אחת”, היא מספרת.

“ואז נזכרתי ברעיון שעלה כשלימדתי את הילד אותיות בגן חובה. האות פ’ הייתה לו מסובכת, וחיפשתי דרך מקורית להראות לו דינמיקה של תנועה. מצאנו את תנועת הפיל שישן בתוך האות פ’. כך נולד הרעיון לספר ‘פילי פלאים’, ספר קריאה לילדים, המציג את אותיות הא”ב בעזרת מנח הגוף שלהם. מדובר בלמידה ויזואלית חווייתית שקל למוח לעבד ולזכור”.

עד מהרה יצאה קרני בגיוס המונים לספר, שהגיע בתוך זמן קצר מאוד ליעדו, וכיום הוא נמכר ברחבי הארץ. כסלאשרית, היא כבר מסמנת את המיזם הבא – משחק זיכרון ופאזל חווייתי. “הקורונה גרמה לי להבין שזה הזמן שלי לייצר משהו עבורי", היא אומרת.

"הסלאשריות שלי היא ברמה כזו שאין לי יכולת לעשות דבר אחד. הדואליות הזו מוטבעת בי, זה בוער בי. יש לי קצב מחשבה ודיבור מהירים, והראש קופץ להמון מקומות. זה נורא מעייף לפעמים, אבל זו עייפות טובה של עשייה, ולא של תשישות. מצד אחד לנהל עסק בן 16 שנים, ומצד נוסף, להיכנס לתחום חדש שאני לא מכירה ומתפתח תוך כדי. הכל תמיד קורה תוך כדי. זה אחד הדברים שמאפיינים אנשים עם כמה כובעים.

אני מאמינה שלא משנה כמה קריירות עברתי בסופו של יום, המסע הזה שווה ואני עדיין מגשימה בו. אני בעד שינויים כל הזמן. אם אני לא אגרה את המוח יצירתית, הוא יירדם. וגם הגוף. החלום שלי זה לצאת כל הזמן מהתבניות ששמו אותי בהן. אני מאמינה שמי שרוצה לשנות את המציאות חייב כל הזמן לחדש ולשנות ולאתגר את עצמו”.

אנשים מסוגה של קרני מכונים כאמור סלאשרים, אנשי ה"גם וגם”, "ממקבלים" או "מולטי־פנקשנל". מקור המילה “סלאשרים” הוא במילה האנגלית “סלאש”, שפירושה לוכסן, שמשמעותו היא “או” או “גם”. לרוב מדובר באנשים סקרנים, חקרנים, יצירתיים, שחלקם מאבדים עניין בקלות או משתעממים מהר, ויודעים לזהות הזדמנות ולהיאחז בה. אבל מעל לכל, יש להם את היכולת להתמקצע בכמה תחומים ולנהל בו זמנית כמה קריירות, והם גם נוהגים לדבר על זה בקבוצת הפייסבוק של הקהילה “אנשי הגם וגם”.

“מאז הילדות תמיד לקחתי על עצמי יותר מנושא אחד להתרכז בו בחיים”, מספרת שלי בשור, בת 34 מתל אביב. “רציתי להיות 100% בשני דברים לפחות. זה קשור לאופי שלי לדעתי ולא בהכרח לבחירה שעשיתי. דווקא כשעבדתי במשרד שהיה מותאם לי באופן מושלם ומאתגר עם אנשים בגילי, הרגשתי שאני לא ממצה את היכולות שלי ועזבתי”.

בשור למדה אדריכלות, אך כיום היא דיילת אוויר באל על הנמצאת בחל”ת ושותפה בבית הקפה “מייקרס”, שהפך למשתלה לנוכח אילוצי הקורונה. ההופעות שהתקיימו בו לפני המגיפה עברו לרשת כמופעי לייב. “זה מודל שהציל אותנו בקורונה”, היא מודה.

“עד הקורונה הייתי דיילת ורכזת קהילה בבית הקפה, וכשהיא החלה, הפכתי למומחית לצמחים ומומחית באינסטגרם. העיסוק שלי ממש השתנה. כשהחל הסגר יצאנו במכירת חיסול של הצמחים בבית הקפה, ופתאום היה ביקוש מטורף. הבנו שאנשים רוצים להכניס צבע וצמחייה בין כותלי הבית ואנרגיות טובות, ונשארנו עם משתלה בשליחויות כפוקוס מרכזי. התחלתי לבצע מכירה גם באינסטגרם ובפייסבוק, שהיו גם הם תחום חדש לגמרי עבורי, וזה עובד נהדר כעת. בתפיסה שלי, גם אם אני מרוויחה פחות, מתרחש פה שינוי קהילתי, וזו תחילתה של מהפכה ירוקה”.

תלמידים נצחיים

מה שמאפשר את פריחתם של הסלאשרים הוא, בין היתר, אופיו של העולם החדש, שתומך בעבודה מרחוק, במוביליות ובפריצת גבולות פיזיים ומנטליים. עבור הסלאשרים לא גובה השכר הוא שמשנה, אלא תחושות המשמעות, הסיפוק, העניין, האתגר והגיוון. הם רוצים לטעום נתח גדול יותר ממה שהעולם מציע ומתקשים להיות חד־ממדיים.

יותם זיו, בן 31 מרשפון, מגדיר את עצמו כ”פוליאמורי בתעסוקה”: הוא איש שיווק בדיגיטל, מדריך יוגה, ומלמד תלמידים מחוננים איך לבנות פודקאסטים. שני המקצועות האחרונים נוספו בתקופת הקורונה. “תמיד מדגדג לי עוד משהו ועוד תחום”, מודה זיו. “היה לי קשה מאוד לעבוד מראשון עד חמישי באותו תפקיד. הייתי בתפקידים כאלה בעבר, אבל לא החזקתי יותר מכמה חודשים. אני אדם שמזהה טרנדים מראש, ויש בי רעב למצוא דברים חדשים. אני גם משתעמם מהר”.

העולם לא תמיד פשוט עבור אנשי ה“גם וגם”. לרוב, החברה תופסת אותם כלא יציבים או לא מיומנים מספיק, ומוטלת עליהם חובת ההוכחה.
“בהתחלה חוויתי הרבה תסכול”, מודה זיו.

“ראיתי את כל החברים שלי יציבים, מקורקעים ומחוברים, ואני לא. החברה מסתכלת עלינו כשוחים במים הרדודים ולא מעמיקים בכלום. אבל לי טוב עם עצמי ועם העיסוקים שלי, ואני לומד עוד ועוד. במהלך התואר הראשון ראיתי הרצאה ב־TED על מולטי־פנקשן, וזה שחרר אצלי הרבה דברים. יש לי יצר הרפתקנות וסקרנות. אנחנו, הסלאשרים, תלמידים נצחיים. אין לי עיסוק מועדף, הכל מאתגר אותי, והעיסוקים השונים משלימים אחד את השני. נראה לי שלהיות סלאשר קשור לסוג של הפרעת קשב”.

תעודת ביטוח

באופן כללי, תקופת הקורונה העלתה סימני שאלה רבים בנוגע לרלוונטיות של המיומנויות של העולם הישן, ותהיות אם ישרדו בכאוס התעסוקתי החדש שעוד מצפה לנו לאחר שהמגיפה תחלוף.

 “מדענים מזהירים מפני שינויים בשוק העבודה, ומשבר הקורונה רק האיץ את התופעה”, מסבירה קרן ליטני, כלכלנית התנהגותית, חוקרת ומרצה בתחום עתיד העבודה, ומחברת הספר “עידן היוצרים”.

“מרכז טאוב מצא שכ־39% מהעבודות בישראל עלולות להיעלם כליל בשנים הקרובות. אזרחים רבים עלולים למצוא את עצמם לא רלוונטיים לשוק העבודה החדש ולהתקשות למצוא דרך לקריירה יציבה. עובדה זו היא הבסיס לתופעת הסלאשרים. מדובר באנשים צעירים בדרך כלל, שאין להם מקצוע מוגדר אחד. לרוב מדובר בעוסקים מורשים או עוסקים פטורים שמנסים להתפרנס מכל דבר כמעט. למעשה הם מייצרים את הערך הכלכלי שלהם מעיסוקים במגוון של עבודות, והם מרגישים בנוח לנוע בין עולמות תוכן שיכולים לייצר להם פרנסה”.

“שכירים ועצמאים עברו טלטלה בקורונה”, אומרת בשור. “גמישות מחשבתית ויצירתיות הן חיוניות פה, והן סוג של תעודת ביטוח. היום אני יודעת שגם אם יקרה עוד משהו נורא, אני אצליח לתמרן בתוך המציאות, להפוך את התמונה ולקבל מצב חדש”.

לנוכח הדברים הללו, מה גורם לאדם אחד לעסוק במקצוע יחיד ויציב במשך שנים רבות, ואילו לאחר לפתח קריירות מקבילות וכל הזמן לרכוש מיומנויות חדשות? “לסלאשר יש יותר מאגרים ומשאבים לשאוב מהם יכולות, ידע ומיומנויות מאשר לאדם המתמקד בעיסוק אחד”, טוענת גילי סילמן אמויאל, בת 31 מחיפה. “חייבים סקרנות, צמא לידע, עניין רחב, ובאיזשהו מקום לאבד את עצמך. אני, למשל, נשאבת כרגע לתחום הניהול ונותנת לזרימה הטבעית ולהתלהבות הילדית לנהל אותי. אם משהו מלהיב אותך, חשוב לזרום עם זה ולא להתלבט”.

אמויאל עבדה כמורה שכירה במרכזי למידה, ומאז פרוץ המגיפה הספיקה להיות ממקימי בית הספר ההיברידי ללמידה מרחוק, ללמד אנגלית בבית ספר וירטואלי, לשמש עוזרת מחקר באקדמיה, ואפילו לעשות את צעדיה הראשונים כמשוררת צעירה. “תמיד היו לי יותר תחומי עניין מאשר לאחרים בגילי, והתעניינתי גם בדברים שאני לא מבינה בהם”, היא מספרת.

“כיום יש עולם חדש שנותנים בו הזדמנות, ואין תנאי סף, וזה מפתח שוויון הזדמנויות. הרעיון הוא להוכיח את עצמך. דווקא האינטגרציה בין התחומים היא ההוכחה הטובה ביותר. החסרונות של סלאשרים הם פיזור, הקושי להחזיק אתגר באותה רמה ובאותה אינטנסיביות. לפעמים אני שואלת את עצמי מתי ייגמר לי הצמא. לפעמים אתה לא יכול להכיל את כל מה שאתה רוצה, אבל תמיד אתה פותח כיוונים חדשים, לא עומד במקום ותמיד מרוגש” .

“למי שמדגדג להיות סלאשר, אני אומר: עופו על זה ואל תסתכלו על הנורמה החברתית של לפני 30 שנה, כשאנשים עסקו רק במקצוע אחד”, מסכם זיו. “להפך, תשלבו, והדברים יתמכו אחד בשני. נכון, זה לא מתאים לכולם. צריך תשוקה, יצירתיות מחשבתית, תושייה וכמובן סקרנות, אבל זו דרך חיים מתגמלת ומאתגרת”.