מאז ועד היום

נהלל, מושב העובדים הראשון בארץ, הממוקם בעמק יזרעאל, נוסד בשנת 1921 בח' באלול תרפ"א. מייסדי נהלל, אנשי העלייה השנייה, היו מנאמני השפה העברית, והם קבעו את יום חג העלייה על הקרקע על פי התאריך העברי – ח’ אלול תרפ”א (11 בספטמבר 1921).

בין הגורמים שהפכו את נהלל לאחד מסמלי ההתיישבות היהודית המתחדשת היו מיקומו הגיאוגרפי - אזור ביצות מוכה יתושים נושאי מחלת הקדחת וריק מהתיישבות יהודית; הצורה הפיזית של היישוב – מעגל מושלם, שסביבו נבנו המשקים החקלאיים והשדות; החקלאות והעבודה כערך עליון – לאורך השנים היווה המושב דוגמה לחקלאות פורחת ואף הצמיח מתוכו שרי חקלאות ואישים בכירים בתנועת המושבים ובמפלגת העבודה דאז; וכמובן אנשי הצבא, הביטחון, התרבות, האמנות והרוח שנולדו וגדלו בו, בהם משפחת דיין, יהונתן גפן, שאול מופז, מאיר שלו ועוד.

חיים ויצמן בנהלל (צילום: ארכיון נהלל)חיים ויצמן בנהלל (צילום: ארכיון נהלל)


“נהלל היה מושב מוביל כבר מראשית דרכו, הן ברעיון האידיאולוגי, והן מצד הדמויות המרכזיות שבו, שעיצבו את כיווני הדרך של צורת החיים המושבית”, מספר עפר אבידוב, בן נהלל, מורה דרך מוסמך ומנהל אתר הסליק בנהלל. “בית העם של מושב נהלל, שנבנה בשנת 1930, היווה מוקד תרבות ומרכז לכינוסים. בתחום החינוך נבנה בית הספר החקלאי והסמינר למורים. בעקבות מושב נהלל נוסדו בארץ כ־450 מושבים.

במהלך שנות ה־30 של המאה הקודמת עבר המושב אירועים ביטחוניים קשים. שלושה מאנשי נהלל נרצחו בפעולות טרור ערבי. בעקבות אירועים אלה הפך המושב למרכז לפעילות ביטחונית טרם הקמת המדינה. כ־60 בני ובנות נהלל שירתו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. במלחמת העצמאות לחמו עשרות בני נהלל, רבים מהם בתפקידי פיקוד. 40 בני נהלל נפלו במלחמות השונות ובאירועי ביטחון”.

המחנה בגבעת הכיבוש נהלל (צילום: ארכיון נהלל)המחנה בגבעת הכיבוש נהלל (צילום: ארכיון נהלל)


“אנחנו לא יישוב רגיל”, מוסיפה תם עייק־אבירן, בת נהלל ויו”ר הוועד המקומי בנהלל. “ערך ההתנדבות אצלנו הוא עליון. יש לנו מאות מתנדבים בכל מה שקשור למושב: חינוך, קהילה, ועד, אגודה חקלאית, נוער, חגים, רווחה, קורונה. בכל בית יש מינימום מתנדב אחד או יותר. הערך הזה קיים עוד מימי ההתיישבות, כשדוד בן־גוריון ביקש מהחבר’ה במושב לרדת לסייע ביישובי לכיש וללמד אותם איך לקיים קהילה וחקלאות. ערך העזרה והערבות ההדדית עבורנו הוא אבן יסוד, ואנחנו חיים על פיו גם היום לא כקלישאה. החל מבעיה בריאותית של חקלאי למשל, כשכולם נרתמים לסייע במשק, ועד הקורונה. אין פה אף משפחה שמרגישה לבד.

“ברמה הערכית מחנכים אותנו מגיל אפס לחיות יחד בקהילתיות”, היא מוסיפה. “אנחנו נותנים כבוד מיוחד לדור השני ולוותיקים. לא רק שומרים עליהם אלא רואים בהם משפחה, ומחנכים את ילדינו לכבד ולשלב אותם בפעילות. לגדול בנהלל פירושו להיות מעורב. לא לעמוד בצד. אחד הדברים שמייחדים אותנו הוא חקלאות מצוינת. יש אצלנו הרבה כבוד לחקלאים, מה שכמעט לא רואים יותר בארץ. כמעט כל הבנים והבנות חוזרים הביתה, וכבר גדלנו לעוד עיגול בהרחבה חדשה. המושב שוקק ילדים ומצוי בפריחה.

תעודה של חנה סנש (צילום: ארכיון נהלל)תעודה של חנה סנש (צילום: ארכיון נהלל)

“את חגיגות ה־100 העצומות שתכננו, נאלצנו לדחות בשל הקורונה. אבל לא ויתרנו, נעזרנו בהרבה יצירתיות והצלחנו לחגוג באופן מרגש ומאחד: ביקשנו מכל המשפחות לצאת בשעה שבע מסביב לעיגול, וליד כל בית חיכו שולחן עם מפה לבנה ויין. הייתה אינטימיות משפחתית, וכך גם שמרנו על הוותיקים שלנו”.

"התגנבנו בלילה לכל המשקים, לקחנו את המפתחות והחבאנו אותם” - ח”כ רם בן ברק (יש עתיד)

"נהלל בשבילי זה כמעט הכל: זה הגן של רותי, ויוסקה המורה לטבע, זה מועדון הנוער, המרתף מתחת לבית העם. נהלל מסמל ילדות מאושרת שבה אני מוקף באנשים שאת כולם אני אוהב. זהו מקום שעיצב את הדמות שלי, את הערכים שלי ואת מי שאני היום. אני לא יכול לחשוב על לגור במקום אחר חוץ מאשר בנהלל.

רם בן ברק  (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)רם בן ברק (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


"יש לי אין סוף זיכרונות ילדות משמעותיים מהמושב, אבל הסיפור האופייני ביותר התרחש ב־1 באפריל, שהוא גם יום הולדתי וגם יום הבדיחות העולמי. דודי יאיר ואני, שהיינו תמיד צמודים, החלטנו לגנוב את כל המפתחות וכל מפסקי הזרם של כל הטרקטורים בנהלל. התגנבנו בלילה לכל המשקים, לקחנו את המפתחות ומפסקי הזרם והחבאנו אותם. בבוקר, כשכל החקלאים התעוררו לעבודה, אף אחד לא הצליח להתניע את הטרקטור והייתה מהומה מאוד גדולה. כל המושב עסק ב'חפש את המטמון'.

"החיפוש התחיל בלוח המודעות של נהלל. הטעות שלנו הייתה שלא לקחנו את המפתחות ומפסקי הזרם מההורים שלנו, ולכן בתוך זמן קצר התברר לכולם מי הגנבים ובבושת פנים היינו צריכים להחזיר את המפתחות. למזלנו, כל מפתח סומן בשם בעל הטרקטור, כך שמלאכת ההחזרה הייתה קלה. זו רק דוגמה קטנה לחיים בנהלל.

"הייחוד של נהלל הוא שעד היום נשמרו בו האופי החקלאי וגם המרקם האנושי, הערבות ההדדית, חיי הקהילה, צעירים שחוזרים - יש כאן הרגשה של משפחתיות. כולם מכירים את כולם, ויש תחושה של משפחה אחת גדולה וחזקה. אני מאחל לנו שנמשיך לשמור על כך לעוד הרבה שנים יפות.

"יש משמעות להיותך בן המקום. מגיעות עם זה אחריות ותכלית. נהלל הוא בכל זאת המושב הראשון בארץ שהוביל את תחילת ההתיישבות ורעיון הערבות ההדדית והוציא מתוכו מנהיגים כמו משה דיין, אריה נחמקין ועוד; מנהיגים משמעותיים בציבוריות הישראלית. זה סוג של אחריות. הלב שלי מחובר לנהלל בקשר הדוק. אני חי במושב עם אשתי וילדיי שקשורים למקום, ואני מקווה שיום אחד כולם יגורו כאן. לאחר שהשתחררתי מהמוסד, כיהנתי כשנתיים כיו"ר הוועד המקומי ועשיתי סיורים כחלק מהקהילה לכל דבר ועניין.

"פנינו אל העתיד. אני מקווה שנהלל, למרות הגידול שהוא חווה בשנים האחרונות, ידע לשמור על האופי הקהילתי שבעיניי הוא המפתח לחיים הטובים, המלאים והמשמעותיים שיש לכל אחד מתושבי המושב. שנדע לחגוג ביחד את הערבות ההדדית ששימרנו במשך מאה שנה ונצליח לקיים אותה גם ב־100 השנים הבאות".

רם בן ברק, 63, נולד וגדל בנהלל ומתגורר בו כיום עם משפחתו

"לא הבנתי את המעמד של נהלל עד שהגעתי בגיל 18 ללהקת הנח"ל" - הזמרת והשחקנית שולה חן

“נהלל בשבילי הוא מקום שטוב לגדול בו. זהו מקום הולדתי שעיצב את ילדותי בכל כך הרבה מובנים. עזבתי את נהלל בגיל 18, אבל הוא לא עזב אותי. אני מרבה לבקר שם משפחה וחברים, ששומרים על קשר מתקופת הילדות. רק לאחרונה נכחתי בתערוכה לרגל 100 שנה למושב; תערוכת מופת שהעלתה בי רגשות וזיכרונות.

שולה חן (צילום: שלומי יוסף)שולה חן (צילום: שלומי יוסף)


"נהלל זה קשרים עמוקים. מכיתה א’ עד הצבא גדלנו עם אותם ילדים. מבלים יחד בתנועת נוער, תנועת המושבים, קוטפים פטריות בשבתות, ולפעמים גם סייפנים סביב. עוד לא היה אז ‘ואלס להגנת הצומח’, והחיים היו טובים ורגועים. החקלאות הייתה ערך עליון. גידלנו ועשינו בעצמנו את הכל. מעולם לא היה מחסור באוכל כי המון היה מיוצר במושב. אבי וסבי גידלו תרנגולות ומטעי פרי נהדרים, ואנחנו הילדים עבדנו שם בשבתות ואחר הצהריים.

"התחלתי את הקריירה שלי בנהלל. התחלתי להופיע בחגיגות המסורתיות של המושב במסיבות, בחגים, ביום העצמאות וכו’, וכמובן בחג השבועות שהיה ונשאר סמל להתיישבות העובדת. לאחר האירוע, כולם נשארו לשבת יחד על הדשא, לשוחח וליהנות מהקהילה. אבי ניגן באקורדיון ושימח אותנו בצלילים נפלאים. היה במושב צלם אחד, שתיעד את כל חיינו. שמו היה שימיק, ואי אפשר היה לתפוס אותו ללא מצלמה ביד.

שולה חן בנהלל (צילום: עפר אבידוב)שולה חן בנהלל (צילום: עפר אבידוב)


"זכורה לי קהילתיות במיטבה. נהלל תמיד שפע תושבים ידוענים. אנחנו היינו שכנים של משפחת דיין, וכילדים התרגשנו מהפמליות שהגיעו לביתם. עמדנו בחלון וראינו אילו אנשים מפורסמים באים אליהם. לא היה שום דיסטנס, והם היו כמו כל החברים במושב. גם יהונתן גפן גר בשכנות, ואמו אביבה הייתה חברתה הטובה ביותר של אמי. יהונתן התחיל לכתוב לדעתי במחברת עוד כשהיינו ילדים. לימים צמחו במושב עוד המון אנשי תרבות, אמנות וביטחון.

"לא ממש הבנתי את המעמד של נהלל עד שהגעתי בגיל 18 ללהקת הנח”ל. שם הבנתי שאני מגיעה ממקום מכובד ובעל חשיבות. כולם אמרו לי: ‘וואו, את בת נהלל’. זה היה סמל סטטוס. אין ספק שהייתה גאוות יחידה.

"אז מה מיוחד במקום הזה? מה הדנ”א שלו? לדעתי, קודם כל צורתו המעוגלת שתרמה לגיבוש ולאחדות, והאנשים עצמם שעשו את המקום ובנו אותו. וכמובן כל האנשים המוכשרים שגדלו בו. בעיניי, לנהלל יש הילה. לרגל מאה שנות עלייה לקרקע, אני מאחלת למושב ולתושביו כיום להמשיך במסורת הטובה של ארץ ישראל היפה, להמשיך בגאון ולזכור את המורשת”.

שולה חן, 74, נולדה וגדלה בנהלל

“יום אחד, בעודי מנקה את הרפת, הפרות נכנסו, ואני נמחצתי אל הקיר“ - הזמרת רבקה זהר

“נהלל היה ביתי לכמה שנים. כמהתי לחיים של קיבוץ. של ביחד. שמעתי שיש פנימייה בנהלל, ביקשתי מאבא ואמא ללכת אליה, והם לא הסכימו. בכיתי ובכיתי. לאבי היה ידיד שאחיו גר בנהלל. זה גרם להוריי להסכים לבסוף, ונסענו. פגשתי במורה לחקלאות שקיבל את פניי כבת משפחה ובחן אותי במשך כעשר דקות. התקבלתי. אושר גדול. 

“אלו היו שנים של אחד עם השני, טיולי לילה וישיבה על הדשא אל תוך השעות הקטנות. ובית הקולנוע, ושקט, והרוח הזו הנושבת בין העצים במתחם שנקרא נהלל. כיום הזמנים השתנו, ויחד עם זאת אפשר עוד לנשום את הילת העבר, את רוח מייסדי הארץ הזו שהיא ‘בנאות דשא ירביצני’. חשוב שלא נשכח. שנשאיר אחרינו מורשת, אמונה ונחישות. שנהיה טובים.

רבקה זוהר (צילום: משה שי, פלאש 90)רבקה זוהר (צילום: משה שי, פלאש 90)


“העולם שלנו אז הצטמצם למעגל של נהלל. עולם ומלואו. עבודה בגן הירק ועם הפרות. יום אחד, בעודי מנקה את הרפת, הן נכנסו, ואני עמדתי בדרכן, נמחצתי אל הקיר ונשמתי נעתקה. הרפתן גער ברחלה הפרה והרחיק אותה.

"אני זוכרת אותי עובדת גם עם הדבורים. נאמר לנו לא לרוץ בבהלה במקרה שפוגעים בכוורת. ואני פגעתי, ונחיל דבורים היה מעליי, מאחוריי ומכל סביבותיי. נעקצתי בעין. בשלב מסוים קיבלתי אחריות על בית הבנות. הייתי מנקה ושרה, שרה ומנקה. וזורמים הימים של אין דאגה ואין מטריד. החדווה הזו מלווה אותי עד היום, ושורשיה עמוקים, מרווים ומצילים. ועתידו של המושב? כעתיד המדינה. כעתיד כל פינה והר וגבעה ומושב ועיר וים וחול ושמיים”.

רבקה זהר, 73, התחנכה בנעוריה בבית הספר החקלאי בנהלל

“אני זוכר איך כילד בן 9, אבא שלח אותי לסגור שיבר מים בשדה בלילה” - אל”מ (במיל’) מוקי בצר, מייסדה ומפקדה הראשון של יחידת שלדג
 
“כל הסיפור של נהלל שייך לדור המייסדים שעלו לקרקע ביישוב מבודד, בין ביצות וצריפים, מוקפים יישובים ערביים. התנאים היו קשים אבל הרוח הייתה חלוצית ושל גבורה. הדורות הבאים, ואני ביניהם, ספגנו מהערכים האלה. למרות שלא דיברו הרבה, ידענו מה הם עשו בדגניה, במרחביה ובנהלל. אחר כך גם פורסמו פרטים בכתבות ובספרים. אבי שירת בהגנה, בפלמ”ח, והיה אחד המפקדים ביחידה של וינגייט. הוא לא סיפר מילה, אבל שמענו על מעשיו ברבות השנים.

“אני דור שלישי בנהלל. סבי, ישראל בצר, פעל למען ביטחון יישובי הסביבה, והערבים כיבדו אותו מאוד. כמעט כל בני המשפחה לחמו בהגנה ובפלמ”ח, לקחו חלק בארגון ‘השומר’ והשתתפו במבצעי הצלה הרואיים. הערכים והרצון להגן על המדינה הוטבעו בנו מילדות והפכו לחלק מהתכונות שלנו. הם תרמו להחלטה לשרת ביחידות הכי משפיעות ולהגן על המולדת.

מוקי בצר (צילום: צילום פרטי)מוקי בצר (צילום: צילום פרטי)


“שירתי 21 שנה ביחידות מיוחדות: סיירת צנחנים, סיירת מטכ”ל ויחידת שלדג שאותה הקמתי לאחר מלחמת יום הכיפורים. כשהשתחררתי, עסקתי בהמשך יישוב הארץ ובהקמת יישובים חדשים בגליל כמו תמרת ונווה זיו. כיום אני מכהן כראש המכינה קדם־צבאית 'מנשרים קלו', שהקמתי כחלק מהחשיבות שאני רואה בחינוך לאהבת הארץ והנחלתו לדורות הבאים.

“אני זוכר איך כילד בן 9, אבא שלח אותי לסגור שיבר מים בשדה בלילה. זכור לי איך התגברתי על הפחד בנחישות גם בלילות שבאו אחרי. כי ערכי העבודה והחקלאות היו טבועים בנו מילדות. הם היו חלק מהחינוך שקיבלנו. ספגנו את ההיסטוריה וידענו מה עלינו לעשות. הלכנו בעקבותיהם בשמירה על המדינה וההתיישבות. אין לי ספק שההשפעה של המייסדים ושל סביי והוריי היא דרמטית. יש גם מחיר כי מצפים מאיתנו. אבל לא בגלל זה תרמנו. הכל בנוי על אהבת ארץ ומולדת. אני זוכר אותי בגיל 16 מטייל בנגב ומנווט עם מפה בירושלים ובגליל. הכי משמעותי עבורנו אז היה לעבוד במשק ולטייל. לימודים פחות עניינו אותנו.

“סבי וסבתי הגיעו מרוסיה לבד. אני זוכר אותם היטב בחריש, בחליבה, בעבודות השדה. העיקרון של עבודה כערך עליון והפנמת רגשות היה ערך שירשנו מסבא וסבתא ומאבא. המתווה הערכי היה ברור לנו מינקות: להקים יישובים, לעסוק בחקלאות, לשרת בצבא ולהגן על המדינה.

“אני סבור שבכל המושבים בעמק יש אנשים ונוער נפלאים, ואני לא חושב שאצלנו בנהלל יש משהו מיוחד או אחר. מכל יישוב יצאו אנשים נפלאים, מוכשרים ומנהיגים. לימים, כאמור, ניהלתי את ההקמה של היישוב תמרת שבו אני מתגורר כיום, והיה לי חשוב לבחור במגרש שצופה על נהלל. ככה אני צופה בצבעי השדות במושב מתחלפים כל שנה מירוק לצהוב וחום וחוזר חלילה, ואני תמיד חלק מהמקום ומהעמק”.

מוקי בצר, 75, נולד בנהלל

“בכל שנותיי בתפקידים ציבוריים, ראיתי את עצמי כשליח של כפר הולדתי” - אריה נחמקין, לשעבר שר החקלאות וחבר כנסת מטעם המערך

“נולדתי בנהלל ב־1925 להוריי, שמעון ורחל, שהיו חלוצים מהעלייה השנייה, ממקימי מושב העובדים הראשון נהלל. שם חייתי את כל חיי - ילדותי, נעוריי, בגרותי וזקנתי. פה נישאתי לשרה כבשנה, בת כנרת המושבה, וגידלנו את שלושת ילדינו. המשכתי לעבוד ולפתח את המשק החקלאי המשפחתי.

"מראשית חיי ינקתי מחיי המושב והכפר. החיים בנהלל התאפיינו בערכי עבודה עצמית, עזרה הדדית, חיי חברה וקהילה תוססים עם תוכן ערכי ותרבותי.

אריה נחמקין (צילום: מאיר וקנין, סוכנות ג'יני)אריה נחמקין (צילום: מאיר וקנין, סוכנות ג'יני)


“מושב נהלל מסמל מבחינתי את ארץ ישראל היפה והייחודית בפשטותה והערך הסגולי שלה. יש לי הרבה זיכרונות יפים מהילדות והנעורים בנהלל. היינו פראי אדם, ילדי טבע וחופש. רכבנו על סוסים, ערכנו טיולים ברחבי הארץ ומעשי קונדס. היינו שותפים לחיי התרבות, הייתה תזמורת מקומית שניגנתי בה ואיתה רקדנו עד אור הבוקר. כבר בנעורינו לקחנו חלק בעבודות החקלאות במשק המשפחתי. נהלל בנוי בצורת מעגל, וזה סמלו המסחרי והייחודי בארץ ואפילו בעולם. צורת המעגל משפיעה על הווי החיים. יוצרת שיתוף ושוויון.

“אחד הדברים המאפיינים את נהלל מאז ועד היום הוא תרומת הצעירים למערכות הביטחון השונות. שילמנו מחיר כבד בכל מלחמות ישראל, והחלקה הצבאית בבית העלמין של המושב היא העדות לכך.

“אופיו של המקום עיצב את אישיותי במידה רבה, מהערכים שספגתי, דרך הגיוס לצבא בגיל צעיר ושירות בתפקידי פיקוד, ועד תרומה למדינה ופעילות ציבורית. בכל שנות כהונתי בתפקידים ציבוריים - כמזכיר תנועת המושבים, חבר כנסת ושר החקלאות - תמיד ראיתי את עצמי כנציג ושליח של כפר הולדתי.

"התפקיד המשמעותי ביותר שמילאתי היה ריכוז מפעל ההתנדבות של בני ההתיישבות במושבי העולים. מפעל בעל חשיבות רבה שיזם ראש הממשלה דאז, דוד בן־גוריון. הייתי איש צעיר בשנות ה־30 לחייו, והשליחות הזאת סללה את דרכי גם בהמשך.

“אלו זכות וגאווה להיות בן נהלל, וגם אחריות לייצג בכבוד את מקום הולדתך. כיום אני חי בחיק משפחתי ועדיין מתעניין ושותף לנעשה בנהלל. לצערי ירד קרנה של החקלאות בארץ וכמו כן בנהלל, ויש קושי להתפרנס מחקלאות כמו בעבר. אין להתנגד למגמות העכשוויות של הייטק, תעשייה, מחקר ומדע, וגם החקלאות בארץ היא מהמתקדמות בעולם ונקווה שכך יימשך. קשה לצפות את העתיד, אך אני מקווה שכפי שהתפתח המושב והתרחב מבחינת אוכלוסייה וחיי קהילה מראשיתו ועד היום, כך תימשך המגמה בעתיד”.

אריה נחמקין, 95, נולד וחי בנהלל כל חייו