לדוד ריסין ולאשתו ערבה קרה לפני חמש שנים הנורא מכל. ליבי, בתם החמישית, שהייתה אז בת חצי שנה בלבד, אובחנה כסובלת מסרטן כליות אגרסיבי. "הרופאים לא האמינו שהיא תשרוד", הוא מספר היום, חמש שנים אחרי מאבק שגרם לו ללמוד לעומק את התנהגות מחלות הסרטן ולפתח פטנט עולמי ייחודי שעשוי להציל מיליוני אנשים.

לריסין, שעבד במשרד הביטחון עד שליבי חלתה, אין שום קשר להייטק או ליזמוּת סטארט־אפ, ובכל זאת הוא אחראי לאחד הפטנטים שייתכן כי ישנו את פני עולם הרפואה. "כשליבי חלתה עזבתי את עבודתי והקדשתי את כל כולי לטיפול בה", הוא מספר. במשך תקופה, כדי להתפרנס, הוא עבד כעורך דין לרשלנות רפואית, אבל ידע בתוך תוכו שאת המערכה הזאת הוא מסיים כמנצח.

אם נתחיל מהסוף, מדובר בבדיקת שתן פשוטה הנותנת אינדיקציה מדויקת לנוכחות תאי סרטן בגוף, גם אם הם בגודל מזערי ולא ניתן לזהותם בשום מכשיר הדמיה. הבדיקה פותחה יחד עם גנג'ם קלפנה, פרופסורית מאוניברסיטת אלברט איינשטיין לרפואה בניו יורק; ד"ר איילת בן ברק, רופאה בכירה לשעבר במערך ההמטולוגי ברמב"ם והאונקולוגית של ליבי; והמדעניות שירה ברק וגלית ליסאי.

הבדיקה יכולה לחולל מהפכה אדירה בטיפול במחלת הסרטן. "כשבאתי לבחון את ההיתכנות של הבדיקה שפיתחתי פניתי לחברת רישום הפטנטים הכי גדולה שיש, Reinhold & Cohn, רציתי שהמשוכה תהיה גבוהה, גם כדי לקבל ביטחון עבורי וגם כדי לבדוק אם עולם המדיקל חושב שהבדיקה הזאת היא משהו פורץ דרך", הוא משחזר. בימים אלה ממש ריסין והצוות של "ליבי דיאגנוסטיק" קיבלו את אישור רשם הפטנטים, והם כרגע עסוקים בגיוס הון לקראת ייצור ערכות הבדיקה.

מדענים מחפשים במשך שנים רבות פטנטים לשיפור איכות החיים של חולים, והנה אתה מגיע משום מקום ובפרק זמן יחסית קצר יוצא עם פטנט. איך זה קרה?
"זה לא בדיוק זמן קצר, זה לקח כמה שנים. אבל אם את שואלת על נקודת המפנה שלי שמשכה אותי לחפש את הפטנט הזה, היא הייתה ברגע שליבי גססה לי ממש בין הידיים. ידעתי שאני חייב להציל אותה. ההבנה הייתה שגם אחרי שחולה סרטן מחלים יש סיכוי מאוד גדול שהמחלה תחזור, ואם היא חוזרת סביר להניח שזה ברוב המקרים בצורה קטלנית יותר שאף גורמת למוות.

"אם תסתכלי על רוב חולי הסרטן, הם שורדים את הסבב הראשון של הטיפולים בהצלחה. רוב החולים שמתים נפטרים אחרי שהמחלה חזרה והתגלתה כבר בשלב של הגרורות, כך שידעתי שחייבים למצוא בדיקה שתתריע היכן שבדיקות אחרות לא".

ולמרות כל הבדיקות הקיימות בשוק, אי אפשר לדעת מראש מתי המחלה חוזרת?
"הסרטן חוזר בזמן שהבדיקה במכשירי ההדמיה הקיימים מראה לך שאת נקייה. זאת אומרת, מכשירי ההדמיה הקיימים לא זיהו את התאים הקטנים ביותר, משמע ייתכן שנשארו תאים סרטניים בגוף, הם צברו תאוצה, למדו את הכימותרפיה, התגברו עליה ועשו אבולוציה של מוטציות. המשמעות היא שכרגע הרפואה לא נותנת לך מענה מלא לטיפול בסרטן מצד אחד, ומנגד, כשהסרטן חוזר כבר אין איך להציל אותך. מכשירי ההדמיה הקיימים נותנים בעצם שתי תוצאות: אין סרטן, או סרטן שכבר פיתח גרורות".

בתו של דוד ריסין (צילום: פרטי)בתו של דוד ריסין (צילום: פרטי)

זיהוי אנזימי

ריסין, שחי "מבדיקה לבדיקה" עם בתו, ידע שהסיכוי שלה להינצל אם הסרטן יתקוף אותה שנית הוא נמוך מאוד. הוא הבין שיש צורך במידע מודיעיני מקדים לאותה חזרתיות, ככל שתהיה, כדי שהאונקולוגים יוכלו לטפל בסרטן בטרם יתפרץ ויהפוך גרורתי.

"בתקופת המחלה של ליבי פתחתי כמעט כל ספר ואתר אינטרנט אפשרי", הוא מספר, "ועוד לפני שבכלל חשבתי על סטארט־אפ הבדיקה, רציתי ללמוד ולהבין מהם שלבי ההתפתחות של הסרטן ואם ניתן לזהות אותו בשלבים מוקדמים מאוד שיאפשרו לנטרל אותו".

ריסין גילה במחקר עצמי שערך, ללא כל ידע מוקדם, שתרופות ביולוגיות שניתנות לחולי סרטן אינן מטפלות בגרורות אלא במחוללי הסרטן.
"אם יש לך כבר גרורות בחזרתיות של המחלה זה לא ממש משנה אם תטפל במחולליה, כי אין מה שיעצור את הגרורות מלבד כימותרפיה, שלא תמיד תעזור בשלב הזה", הוא מסביר. "אם תתפוס את החזרתיות בשלבים הראשונים, זאת אומרת עוד בשלב האנזימי ההתחלתי, אותן תרופות ביולוגיות הופכות להיות סופר יעילות. הבנתי שאם קיים זיהוי אנזימי שאומר בוודאות של 100% שיש חזרתיות של המחלה, אותה תרופה ביולוגית יכולה לנטרל אותה, ואז הסרטן הופך להיות מחלה כרונית ואתה פשוט מדכא את המחולל".

מתי הבנת שאף שאתה נטול רקע עסקי או רפואי, עליך להמציא משהו שסביר שרבים חשבו עליו?
"הבנתי שגילוי מוקדם ורגיש הוא המפתח, ולמדתי את כל נושא הבדיקות באופן עצמאי. הוצאתי כל מידע שיכולתי מכל מקום בעולם, כולל רשם הפטנטים. הבעיה היא שלאונקולוגים אין פנאי לחקור את התחום כיוון שהם עובדים במחלקות וצריכים להציל חיים. מצד שני, חוקרים באוניברסיטאות ובבתי החולים בעיקר מקבלים מימון מחברות התרופות והם הרבה פעמים מנותקים מהשטח. גיליתי שפשוט אין בדיקה כזאת".

אתה סבור שהצלילה אל תוך חומרים שהיו מוגדרים כ"סינית" הייתה חלק ממנגנון הישרדותי שבא בעקבות ההתמודדות עם המחלה של ליבי?
"לחלוטין כן. ליבי פשוטו כמשמעו גססה לי בידיים. וגם היה שלב שאיבדתי אמון במערכת הרפואית. באיזשהו שלב רצינו לעשות לה טיפול לשימור פוריות. אומנם היא הייתה רק בת חצי שנה, אבל הבנתי שזו פרוצדורה אפשרית ואף חלק מהניתוח עצמו להוצאת הגידול. גם ידעתי שאם היא שורדת יהיה קשה עוד יותר לספר לה שהיא לא תהיה אמא. בבית החולים התנגדו וניסו להניא אותי מהמהלך בכל מיני תירוצים. הם לא האמינו שהיא תשרוד, אבל נלחמתי והיום יש לה שחלה קפואה והיא תהיה אמא".

וחוסר האמון הזה גרם לך להבין שאם אין אני לי, מי לי? היה רגע בתהליך המחקר שאתה או אשתך אמרתם "מי אנחנו שנמציא מדע"?
"אשתי פחות, אבל אני לפעמים הייתי מתעורר בלילה ואומר לעצמי 'רגע, זה גדול עליי'. וזה רגע קשה. את ליבי כבר קיבלתי בחזרה, היא מחלימה, אז אולי תרפה? מה אתה מדען עכשיו? וכל מיני שאלות של חוסר ביטחון.

"ואז יום אחד ראיתי בפייסבוק מודעה של מעוף טק על אקסלרטור לסטארט־אפים בשלבים התחלתיים. לא יודע למה, אבל הגשתי הצעה בתור 'שלח לחמך' - והם חזרו אליי. הם לימדו אותי מהבייסיק איך לפתח סטארט־אפ, שילבתי את כל מה שידעתי ולמדתי על הפטנט, ומיד חבר אליי צוות הנשים לשיתוף פעולה. אבל אחרי שמצאנו את הנוסחה לפטנט לא עשיתי עם זה כלום במשך שנה רק מהפחד שזה באמת גדול עליי".
אבל עשית את זה.

"עד כמה שעלו לי הרבה סימני שאלה לגבי היכולות שלי בתחום, אני יודע שבגלל העבר שלי במשרד הביטחון יש לי יכולת זיהוי בעיות גבוהה מאוד, ויכולת לאסוף סביבי את האנשים הטובים ביותר. את הבעיה מצאתי ופתרתי בעצמי, ואז הצטרף הצוות שעזר להביא את הטכנולוגיה לידי מימוש, צוות נשים מופלאות שלא הייתי יכול לעשות דבר בלעדיהן. היום נותר רק להביא עוד השקעות כדי לגרום לזה להתקדם לכדי מימוש".

דוד ריסין ומשפחתו (צילום: פרטי)דוד ריסין ומשפחתו (צילום: פרטי)

הצלת חיים קודמת לאקזיט

לאחרונה ריסין גילה שגם הוא חלה בסרטן, וכמו ליבי, גם הוא נאלץ לעבור ניתוח להוצאת הכליה השמאלית. "הסרטן שלי אומנם לא דומה לסרטן שהיה לליבי, אבל אפשר לומר שיש פה איזה משהו קוסמי", הוא אומר. "כשקיבלתי את הסרטן חייתי עם זה בהשלמה. אני זוכר שכשליבי החלימה ביקשתי מאלוהים, ואני לא בן אדם מאמין, שאם הסרטן שלה צריך לחזור שיחזור אליי. באיזשהו מקום זה קרה. לא יודע איך להתייחס לזה".

ליבי היום בת 5 וחצי. מה שלומה ואיך אתם מתמודדים כמשפחה עם הסיפור הזה?
"ליבי די זיהתה את הפוטנציאל של הסיפור שלה. היא אומרת לכל בן אדם שני שהיה לה סרטן ו'תראו, יש לי צלקת' - ומקבלת תשומת לב. היא מתגאה בזה. אפילו הילדים בבית מדברים על סרטן כאילו הכל בסדר. השתדלנו להפוך את האירוע לידידותי עבור הילדים.

"זנחנו את הילדים אצל הסבא והסבתא בזמן הטיפולים, והם ללא ספק עברו חוויה טראומטית. אחר כך היינו צריכים לטפל בכל אחד בנפרד. הדברים הללו השפיעו מאוד ואנחנו מדברים על זה כל הזמן. היום כולנו בסדר, אנחנו משפחה נורמטיבית עם אלמנטים טיפה ייחודיים".

בניגוד לסטארט־אפים אחרים, אני מבינה שאתה לא מחפש אקזיט.
"אני לא לוקח שכר קודם כל, וגם אף אחד מהשותפים שלי לא מושך שכר. כל ההשקעות והכסף הולכים נטו לפיתוח וקידום הסטארט־אפ. מי שנכנס לעניין מאמין בו בכל רמ"ח איבריו. עוד לפני שהיה לנו שקל אפילו להתקשר לרשם הפטנטים זה עלה כסף. ואז יצאתי במימון המונים וגייסתי דרכו 400 אלף שקל שקיבלתי מהציבור ללא תמורה. אני הבהרתי גם למשקיעים שפנו אליי בהתחלה שהמטרה היא לעשות טוב. האינטרס של המשקיעים הוא לעשות אקזיט.

"הרי למה אין הרבה חברות דיאגנוסטיקה בעולם, במיוחד בתחום הסרטן? כי הדיאגנוסטיקה היא אינטרס מנוגד לפארמה, בניגוד לטיפול בסרטן שזו פארמה של טריליונים. חברות הפארמה רוכשות את כל מי שעלול לפגוע באופן ישיר ברווחים שלהן, אז היזמים והמשקיעים עושים אחלה אקזיט, אבל בהמשך חברות הפארמה ממסמסות את הרעיון".

לדעתך זו הסיבה שבדיקה כזאת לא הייתה קיימת?
"עוד לפני שיצרתי את הפטנט, שמתאים אגב לכמעט כל סוגי הסרטן הקטלני, לא משנה כמה חיפשתי בעולם בדיקה שתזהה את החזרתיות עבור ליבי, לא מצאתי כזאת מסין ועד ברזיל. אין דבר כזה, פשוט לא קיים, ומהחוסר הזה נכנסתי בתווך. הבהרתי לכל השותפות שאנחנו קודם כל מצילים אנשים ורק בעדיפות שנייה עושים כסף. הבטחתי גם לתומכים שלי בהד סטארט, גם לעצמי, וגם לשותפות שלי שבדיקה של 'ליבי דיאגנוסטיק' תהיה מוצר מסחרי, בשאיפה דרך בתי חולים וקופות חולים, שתהיה נגישה לכולם ושאנשים יוכלו לקבל אותה".