הוועידה לתביעות חומריות יהודיות נגד גרמניה (ועידת התביעות) מכריזה ביום השואה השנה על השקת קמפיין דיגיטלי חדש - "סיפור השואה שלנו". הקמפיין מציג ניצולי שואה מרחבי העולם (ארה"ב, אוסטרליה, גרמניה, פולין, אוקראינה, ישראל ועוד) ובני משפחותיהם מהדור השני והשלישי, ובו, יחד, משתפים בסיפור ההישרדות הבלתי נתפס ומתחייבים להמשיך להפיץ את מורשת הזיכרון והגבורה של שורדי השואה.

הקמפיין עולה על רקע עלייה מדאיגה ברמת האנטישמיות בכל העולם, כאשר רק בינואר הוצג בסקר מדאיג שערכה ועידת התביעות בהולנד ש־12% מכלל הנשאלים סבורים שהשואה היא מיתוס או הגזמה ו־53% לא ידעו שהשואה התרחשה גם בהולנד.
בימים אלה, שבהם שורדי השואה שנותרו עמנו הם מעטים עם ממוצע תמותה של 40 שורדים ביום בישראל, הסיפורים ממקור ראשון הפכו למשאב נדיר והכרחי במלחמה במגמת האנטישמיות הגואה.
שרה ויינשטיין, שורדת שואה ילידת 1935, מספרת יחד עם נכדתה ירדן פונדק את סיפורה: "ב־1941 הוציאו אותנו לגטו, שם היינו יותר משנה. משם הוברחנו לבית מסתור של פולנים בכפר, אך לאחר כמה שבועות אנשי הכפר שמו לב שהזוג הפולני קונה יותר אוכל וחשדו שהם מסתירים יהודים.
"הם כיתרו את הבית, רצחו את בני הזוג וציוו על כולם לשכב. אמי שכבה עליי כדי לגונן עליי ונורתה למוות. לאחר מכן שרפו את הבית. לקחנו את אמא איתנו ליער וקברנו אותה. שם חיינו את שאר שנות המלחמה. ביום האחרון של המלחמה אבי נרצח, ואני ואחותי נותרנו יתומות ויצאנו מהיער".
מרים מייזס גרייבר, ילידת הונגריה, מספרת לצד נכדתה מוריה מייזס: "תחילה היינו בבית שסומן כבית יהודי והיה עלינו סגר. משם הוכנסנו לגטו בודפשט ושם התחבאנו במרתף סגור, כיוון שמדי יום הוצאו אנשים לרכבות שהיעד שלהן היה אושוויץ. אמי בתושייתה הרבה הצילה את אחותי ואותי מעלייה לרכבת. רוב משפחתנו נספתה בשואה".

רוזל נועה לייזרוביץ', ילידת גרמניה 1937, מספרת לצד נכדתה חנה לייזרוביץ': "ב־1939 ברחנו לבלגיה ומשם לצרפת. שם נתפסנו על ידי הצרפתים ונכלאנו במחנה הריכוז ווב (Voves). הוברחתי לבדי ממחנה הריכוז על ידי ארגון יהודי שדאגו להחביא אותי במקומות מסתור שונים בצרפת, בלימוז' ובמנזר. ב־1943 הוברחתי לשוויץ ושם שהיתי עד סוף המלחמה. עליתי בעליית הנוער ב־1945 לישראל והגעתי לקיבוץ ואז פגשתי את אמי ואת אחיי. אבי נספה במיידנק ב־1943".

בוועידת התביעות מסבירים כי "סיפור השואה שלנו" הוא קמפיין דיגיטלי שכולל סרטונים קצרים של ניצולי שואה ובני משפחה החולקים עדויות אישיות של רדיפה והישרדות. בסיום העדויות מתחייבים בני המשפחה "לעולם לא לשכוח", ומבטיחים שהסיפורים הללו יסופרו גם בעתיד באמצעות הדורות הבאים: "הקמפיין מדגים את החשיבות של העברת עדויות של ניצולי שואה. הסרטונים מהקמפיין הם הכלי שמבטיח שהדורות הבאים יכירו את הסיפורים האישיים ומהם יפיקו את לקחי השואה הכה חשובים".

הקמפיין ביוזמת ועידת התביעות ותמך על ידי יותר מ־50 מוסדות ומוזיאונים מרחבי העולם בהם ארגון החינוך והתרבות של האו"ם אונסק"ו, יד ושם, מוזיאון השואה של ארה"ב וארגוני שימור זיכרון השואה מבריטניה, יוון, אוסטרליה ועוד.