בית המשפט העליון הורה היום (שני) לראש הממשלה בנימין נתניהו לחשוף את מועדי שיחותיו עם בעלי העיתון "ישראל היום", שלדון אדלסון, ועם עורכו הראשי לשעבר, עמוס רגב. ההחלטה באה בעקבות עתירה של העיתונאי רביב דרוקר. השופט אורי שהם כתב כי "אני סבור, כי גם אם קיימת פגיעה מסוימת בפרטיות, הנעוצה בחשיפת המידע המבוקש, הרי שבאיזון הראוי גובר משקלו של העניין הציבורי בגילוי המידע". 



השופט מני מזוז כתב: "יש להבחין בין סוגים שונים של מידע על שיחות. אינו דומה מידע על אודות שיחות פרטיות של נושא משרה ברשות ציבורית למידע על אודות שיחותיו בתפקיד, שהאחרונות אינן כלל בגדר 'ענייניו הפרטיים של אדם' וחשיפתן אינה בגדר פגיעה בפרטיות". השופט מזוז הוסיף כי "אני מתקשה לראות את משקלו של האינטרס לפרטיות של אדלסון ורגב הגובר במקרה זה על האינטרס הציבורי המשמעותי בחשיפת המידע, הלא רגיש, בסוגיה המעסיקה את הציבור באופן מתמשך ואינטנסיבי כאמור מזה שנים לא מעטות".

כמו כן נקבע שהמשיבים, ראש הממשלה, רגב, אדלסון והממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד רה"מ יישאו בהוצאות המערערים בסכום של 20 אלף ש"ח.



דרוקר הגיב להחלטת בית המשפט העליון במילה אחת?: "ניצחנו".


עו"ד נירית בלייר, מנכ"לית התנועה לחופש המידע, אמרה: "החלטת בית המשפט מבהירה כי לא ניתן עוד להתחבא בחדרי חדרים בטענות של פרטיות כדי לחמוק מביקורת ציבורית. פרטיות בסופו של יום, נועדה להגן עלינו האזרחים, ולא על השלטון ובעלי ההון והעיתון. פסק הדין שניתן היום והמורה על חשיפת מועדי השיחות בין ראש הממשלה לבין רגב ואדלסון מבסס את זכות הציבור לבקר באופן יעיל את פעולות השלטון באמצעות המידע המצוי בידי השלטון, אך שייך לאזרחי המדינה וחייב להימסר לידינו. האינטרס הציבורי גובר על פרטיות בכל הנוגע לאופן בו מנוהלת המדינה תוך שימוש בכספי ציבור והשפעה על התודעה הציבורית באמצעות קשרי חברות ועסקים. קשרים שעד עתה נעשה כל מאמץ להשאירם באפילה מוחלטת".

העתירה הוגשה בספטמבר לפני כשנתיים, לאחר שבתחילת 2015 דרוקר, המשמש פרשן משפטי בערוץ 10, הגיש בקשה לממונה על חופש המידע במשרד ראש הממשלה, לקבל את תיעוד מועדי שיחות הטלפון שנערכו בין נתניהו לשלדון אדלסון, בעליו של החינמון "ישראל היום", ועמוס רגב, עורכו הראשי לעבר. הבקשה נדחתה, בטענה כי השניים "הם חברים אישיים של ראש הממשלה, ששיחותיו עמם הן שיחות פרטיות שאינן קשורות לעבודתו המיניסטריאלית של ראש הממשלה".



דרוקר פנה לבית המשפט המחוזי בירושלים. בעתירה טען דרוקר, כי חשיפת תיעוד מועדי השיחות בין ראש הממשלה לבין בעלי העיתון ועורכו הראשי, תאפשר לציבור לבחון לאשורה את שאלת קיומה של זיקה בין ראש הממשלה לבין עיתון "ישראל היום". המשיבים טענו כי יחסי אדם עם חברו נופלים לגדר "ענייניו הפרטיים" והבהירו כי במסגרת תיעוד שיחותיו של ראש הממשלה לא נעשית כל הבחנה בין שיחות פרטיות לבין שיחות שנעשו במסגרת עבודתו המיניסטריאלית.



שלדון אדלסון. צילום: רויטרסשלדון אדלסון. צילום: רויטרס



בהחלטתו כתב השופט כי "כאשר מדובר באיש ציבור, כדוגמת ראש הממשלה, יתכן וגם מידע הנוגע למעגליו החברתיים חורג מגדר עניינים 'פרטיים'. הדברים אף מקבלים משנה תוקף במקרה זה הואיל וראש הממשלה גם מכהן כשר התקשורת והמידע המבוקש אודותיו הוא מועדי השיחות שהוא ניהל עם אנשי תקשורת מובהקים".



השופט דוד מינץ קיבל את העתירה, בכפוף לשמיעת עמדתם של רגב ואדלסון. השניים פנו לבית המשפט המחוזי וביקשו לבטל את פסק הדין, בטענה כי לא היו צד לעתירה. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתם והם ערערו לבית המשפט העליון. בפברואר 2016, בית המשפט העליון השיב את התיק לבית המשפט המחוזי והורה לו לשמוע את עמדתם של רגב ואדלסון.



ביולי 2016 בית המשפט המחוזי דחה את טענת הפרטיות של ראש הממשלה, אבל קיבל את טענת אדלסון ורגב כי כאנשים פרטיים עומדת להם הזכות לפרטיות ולכן דחה את העתירה. דרוקר הגיש ערעור לבית המשפט העליון על ההחלטה. במאי האחרון התקיים דיון בפני השופטים ניל הנדל, אורי שהם ומני מזוז.