שופט בית המשפט העליון בדימוס גבריאל בך הלך היום (שישי) לעולמו בגיל 94. בך עלה ב-1940 עם משפחתו לארץ ישראל וכשלוש שנים לאחר מכן הצטרף לארגון ההגנה. את לימודי המשפטים החל באוניברסיטה העברית וסיים אותם בהצטיינות בשנת 1950 בלונדון. לאחר מכן, נותר באנגליה והתמחה במשרדו של דוד ויצמן, עורך דין וחבר הפרלמנט הבריטי.
בך החל את דרכו בפרקליטות המדינה ב-1953 ועבד בתפקידים שונים במשרד. ב-1960 היה סגן פרקליט המדינה וכחמש שנים לאחר מכן קודם למשנה לפרקליט המדינה. ב-1969 מונה לפרקליט המדינה. בזמן כהונתו בפרקליטות היה אמון בין היתר על הכנת וביצוע התביעה במשפט אייכמן.
בריאיון למעריב ב-2017 סיפר: "השר יוסף ביקש שאהיה האחראי על החקירה זמן קצר אחרי ששמעתי ברדיו את בן־גוריון מודיע שהמדינה תעמיד את אייכמן לדין. שב"ס רוקן את בית הסוהר ביגור מכל האסירים, והמתקן הוסב למתקן החקירה של אייכמן. בכל בוקר לקחו אותי ליגור. הייתי הקשר היחיד שהיה לאייכמן עם העולם החיצון. אני זה שהודעתי לו על זכותו לעורך דין ויצרתי עבורו קשר עם מי שהיה הסנגור שלו במשפט, רוברט סרווציוס".
בינואר 1982 החליטה הוועדה לבחירת שופטים על מינויו כשופט בבית המשפט העליון. בך כיהן 15 שנים כשופט בבית המשפט העליון. הוא נחשב לשופט ליברל, במיוחד בכל הנוגע לחופש הביטוי, לדיני איסוף ראיות ולזכויות הנשים. בהמשך כיהן גם בתפקיד יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-11.
בשנת 2003 עמד בך בראש הוועדה לבחירת היועץ המשפטי לממשלה שהמליצה על שלושה מועמדים, בהם מני מזוז, שזכה בתפקיד. בשנת 2005 עמד בראש הוועדה שבחרה את היועץ המשפטי של הכנסת ובשנת 2005 עמד בראש הוועדה שבחרה את היועץ המשפטי של הכנסת. בשנת 2005 זכה באות אביר איכות השלטון למפעל חיים.
מארגון יוצאי מרכז אירופה, בו היה חבר עשרות שנים וכיהן כיו"ר בית דין של כבוד נמסר: "אנו מרכינים ראש על לכתו של שופט בית המשפט העליון לשעבר, גבריאל בך, שרק ביוני אשתקד זכה לאות יקיר הארגון. בך היווה מקור של גאווה והשראה בקרב הקהילה היקית בזכות פועלו הרב ותרומתו הייחודית לקהילה, למשפט, למוסדות המדינה, ולחברה. העולם יחסר את מידת השלווה והצדק שהוא נשא עמו לכל מקום בו הלך".