הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר
בגילי ובמעמדי אני כבר יכול להרשות לעצמי לבחור את התיקים שאני מייצג בהם, ואווהו כמה שאני בוחר בקפידה, זה לא עניין של מי ראוי בעיני לייצוג כמו שזה עניין של את מי אני רוצה לייצג, עבור מי אני רוצה להילחם, לכן כשמיכל והוריה הגיעו אלי למשרד, עוד לפני שפצו פה כבר ידעתי שאעזור להם.
למיכל יש עיניים חומות ענקיות, עם עיגולים שחורים של מתח וחוסר שינה סביבן, ולהוריה יש איפוק מהסוג שכבר לא בנמצא, הנימוס הזה הקטלני, זה שמוליד מחלות אצל הנוהגים בו, "אתה יודע שהיא כבר משוחררת, נכון?" התחיל אביה לומר ונקטע על ידי האם "היא נראית לך פושעת? תסתכל עליה, הבת שלי לא עשתה שום דבר רע".
לא ממש מדויק לומר שלא עשתה שום דבר רע, מדויק יותר יהיה לומר שלא התכוונה לעשות משהו רע, מיכל ניסתה לשמור על בריאותה הפיזית והנפשית, כך שהיא ועוד כמה חברות ליחידה שלה, העדיפו לישון עוד מעט, רק עוד שעה, ולא להיות העיניים של המדינה.
המבוגרים יותר שחוו את הטראומה של מלחמת יום הכיפורים זוכרים אולי במעורפל את הקביעה של ועדת אגרנט בדבר הכשל של "האמצעים המיוחדים". מה שהיה מכונה בשושו "אמצעים מיוחדים" היום מוכר כאמצעי תצפית.
היה אפשר להניח שמי שמשמשים ומשמשות "העיניים של המדינה" ייהנו מתנאי שירות מצוינים, אבל כמו רוב ההנחות הן תקפות כנראה רק לחברי מועדון או לחודש של לפני החגים, בפועל החיילות והחיילים הללו שאמונים על ניטור הפעילות של האוייבים היו דחוסים בחדר קטן עם תנאים שאסירים ביטחוניים לועגים להם, אין מרחב אישי, אין מזגן, אין מיטות ראויות ויש חוסר אדיר בכח אדם.
כך יצא שמיכל ועוד קומץ חברות נאלצו למצוא את עצמן פעם בכמה משמרות "מרדימות" את אמצעי המעקב של צה"ל, פעם מתוך רעב, פעם ממצוקה של משמרת משולשת מול המסכים הקטנים והמרדימים לפעמים אפילו בשביל שעת שינה, זה לא עניין של מה בכך להפקיר עמדה, בצה"ל התייחסו לזה ממש בחומרה וכתב אישום שכולל סעיפים של חריגה מסמכות והשמדת רכוש עד כדי סיכון ביטחון המדינה הוגש. התביעה הצהירה כי תדרוש להטיל על מיכל עונש מאסר ממושך עם רישום פלילי מלא.
שאלתי את מיכל בפירוש אם אכן נטשה את עמדת התצפיתנית, ובכנות מעוררת חמלה הודתה שכן, אך הוסיפה שפשוט קרסה, שתנאי השירות היו מחפירים, שלא עצמה עין במשך ימים ברציפות, שהאוכל היה על גבול פג התוקף, שלא הצליחה לעמוד בזה, כך יצאנו אל הדרך.
לאחר שבפרקליטות הצבאית הבינו שאם יתנהל הליך הוכחות יחשפו כל הכשלים הרובצים לפתחם של המפקדים הם הסכימו לגבש הסדר טיעון מקל שכלל עונש של עבודות שירות ורישום פלילי מופחת.
ההסדר מקל מאוד עם החיילת, לאחר שבתחילה דרשה התביעה עונשי מאסר ממושכים. "ההקלה בעבירה בה היא הורשעה מהווה שינוי מעבירה של פשע לעבירה של עוון, כלומר רישום פלילי פחות חמור", ציינו השופטים.
בעקבות המקרה בדו"ח נציג קבילות החיילים היתה התייחסות נרחבת לנושא תנאי השירות של התצפיתניות בצה"ל. נקבע לאחר בדיקה מקיפה כי טענותיהן של התצפיתניות אכן מוצדקות והומלץ על רפורמה בתחום שכבר החלה להיות מיושמת בצה"ל. בצבא השקיעו מיליוני שקלים לטובת שיפור התנאים הפיזיים בהן עובדות התצפיתניות, שכללו רכישת מקררים לחמ"לים בהם הן פועלות, מזגנים, מיטות ועוד. לכל אחד מהגדודים בהם פועלות התצפיתניות הוצב רופא קבוע וניתן להן עדיפות לקבלת טיפול במרפאות המרחביות. בנוסף, אושר לצרף למערך חיילות נוספות כדי להקל בעומס.
אין ספק כי לעיתים תנאי שירות מחפירים אשר פוגעים בכבוד החייל ובגופו משבשים את שיקול הדעת.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).
הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר