ועכשיו גם בצרפת: כך מנהלת קטאר את העניינים גם מחוץ למזרח התיכון

כיום כולם מקטרים על קטאר. החל בתפקידה של הנסיכות הקטנה והעשירה במפרץ הפרסי בעידוד הטרור האסלאמי בסוריה, בעיראק ובעזה, ועד להאשמות בקניית המונדיאל שהיא אמורה לארח, אם לא יחול מפנה דרמטי, ב-2022. אבל במערב מעדיפים להתעלם מנוכחותה המסיבית של קטאר בכלכלת המדינות המובילות בעולם, מהמיליארדים שהשקיעה כדי להשתלט על תעשיות מפתח, מבני ציבור, מלונות פאר, קבוצות כדורגל מיתולוגיות ואמצעי תקשורת מרכזיים. 

הדוד מקטאר - העכבר הקטן ששאג לצד המתחרה הסונית הווהאבית, השכנה רבת העוצמה סעודיה - תמיד היה שם עם ארנק שלוף בעת צרה. ומכיוון שלא מדובר בגוף צדקה, עם העזרה באה העוצמה. שני העיתונאים, התחקירנים הצרפתים ונסה רטינייה ופייר פאאן, שהוציאו בימים אלה ספר עב כרס שנקרא "צרפת תחת השפעה" ועוסק בקשרי קטאר עם צרפת, אינם מהססים לקבוע שמ-2007 הפכה הרפובליקה הצרפתית הגאה משועבדת לנסיכות הקטנה ולמנהיגיה, כלכלית אך גם אסטרטגית, בתחום מדיניות הפנים, יחסי החוץ והביטחון הלאומי. 

קטאר השפיעה על קבלת ההחלטות של הנשיא ניקולא סרקוזי, ויורשו פרנסואה הולנד שהחליף אותו לפני יותר משנתיים מתקשה בניסיונותיו להשתחרר מהירושה המעיקה. האליטות הצרפתיות לא היססו לפעול נגד האינטרס הלאומי בגלל התלות שלהן בכסף של קטאר, טוענים המחברים, וכדי לאפשר לקטאר ולהן עצמן להרוויח - לא חששו משחיתות. 

צרפת היא אומנם רק היעד השני בעולם מבחינת היקף ההשקעות של קטאר, אחרי בריטניה. ההשקעה הממלכתית של קטאר בצרפת נאמדת ב-25 מיליארד דולר, ועוד חמישה מיליארד דולר של השקעות פרטיות. אבל הקשר ההדוק בין הון ושלטון בצרפת, ועוד יותר האופי האינטימי שלבשו יחסי הצמרת הצרפתית עם שליטי קטאר, במסגרת המסורת ה"רומנטית" של קשרי הפוליטיקה הצרפתית עם המזרח, הביאו לכך שהשפעת ה"שותפות" על צרפת גדולה פי כמה.

האינטימיות הזאת באה לידי ביטוי, למשל, בגילוי המצוטט בספר על ידי שני מקורות בכירים, אלג'ירי ולבנוני, מפיו של האיש שהיה שליטה הכל יכול של קטאר, השייח חמד בן חליפה אל-תאני (שלפני כשנה ויתר על כיסאו לטובת בנו תמים). ב-2008 התגרש הנשיא סרקוזי מרעייתו ססיליה ונשא אחרי זמן קצר לאישה את הזמרת והדוגמנית לשעבר קרלה ברוני. ססיליה דרשה מסרקוזי שלושה מיליון יורו. "הגירושים עלו לו ביוקר", העיר בן שיחו של השייח. "הם עלו לי ביוקר", ענה שליט קטאר, "אני שילמתי את הכסף". וכך החל "ירח הדבש" של צרפת וקטאר במימון הגירושים של נשיא צרפת כדי לאפשר לו ירח דבש פרטי חדש.  

"אוטונומיה מוסלמית"  

היחסים בין צרפת ובין חמד בן חליפה, שתפס את השלטון לאחר שהדיח את אביו, התהדקו בתקופת מלחמת המפרץ השנייה, כשעמדתה של צרפת נגד הפעולה בראשותה של ארה"ב העניקה לקטאר את האפשרות להתנער מדימויה כגרורה של ארה"ב. במסגרת התחרות עם השכן הסעודי, החלה קטאר להמר על צרפת. הנשיא ז'אק שיראק שמח להזדמנות לתקן את "שגיאות העבר" ואת ידידותו עם אביו המודח של השליט. קטאר רכשה טנקים צרפתיים, אבל הפגינה עניין גדול יותר ב'"שיתוף פעולה" על אדמת צרפת.

צרפת מצדה הייתה מוכנה לעצום עין מול כמה תופעות שסיכנו אותה בסופו של דבר; לאחת מהן קוראים אל-ג'זירה. רשת הטלוויזיה העולמית הפגינה לכאורה מודרניות ופתיחות ופתחה, למשל, את שידוריה גם לאישים ישראלים, אך גורמי ביטחון בכירים מצביעים היום על ששימשה כצינור תקשורת בין גורמי טרור אסלאמי (הראשון בהם בן לאדן) לעולם הרחב, ובמהלך האביב הערבי עשתה יחסי ציבור לגורמים האסלאמיסטים שהשתלטו על המהפכות. 

לתופעה האחרת קוראים יוסוף אל-קרדאווי. המטיף האסלאמי הקיצוני הבכיר, יליד מצרים המקורב למשפחה הנסיכותית וסמכות רוחנית עליונה של האחים המוסלמים, היה תמיד האיש שהותר לו לייצג בדיוק את ההפך ממה ששידרה בעולם המשפחה הנסיכותית. הוא המכשיר הפוליטי והגורם המאזן שפונה אל החוגים הקיצוניים ואל אידיאולוגיה אפלה. בשידוריו באל-ג'זירה הוא מפרש את האסלאם בדרכו, מעודד את דיכוי הנשים ומתיר את רצח ההומוסקסואלים. האנטישמיות שלו היא מהמפורסמות. הוא מסרב לנהל דו-שיח עם היהודים, בניגוד לדתות אחרות, "אלא בעזרת חרב ורובה".

בתפקידו כנשיא המועצה האירופית למחקר אסלאמי ולהוצאת פאתוות (פסקי דין הלכתיים), הוא מתיר פיגועי התאבדות בתור מעשי קודש המותרים בקוראן. הקטינים והקטינות שבורחים היום ממשפחותיהם באירופה כדי להתנדב לשורות ארגוני הטרור בסוריה עושים זאת על סמך פאתווה של אל-קרדאווי שמסיר את אחריות ההורים לילדיהם. מעל הכל, הוא עומד בראש רשת סיוע "הומניטרי" אל-תאקווה, שהיוותה, למעשה, כיסוי להעברת כספים למימון ארגוני הטרור באפגניסטן, עיראק, סוריה וגם חמאס בעזה. 

צרפת לא היססה לאפשר לאל-קרדאווי ולמטיפים ואינטלקטואלים קיצוניים אחרים להופיע בפני המוסלמים של צרפת, למשל באירוע השנתי הגדול של כינוס מועצת הקהילות המוסלמיות. ההיתר הזה בוטל על ידי הנשיא סרקוזי רק ב-2012, לאחר הטבח שערך המחבל מוחמד מראח בילדי בית הספר היהודי בטולוז. מנהיגים מוסלמים צרפתים השתתפו ברשת אל-תאקווה וגם נהנו מכספי הקופה. 

קטאר לא הסתירה את רצונה להחליף את סעודיה כמממנת האסלאם בצרפת. עד לשנות ה-90 היו הסעודים המשקיעים העיקריים בבניית מסגדים, כולל המסגד הגדול של פריז, ובמימון מוסדות קהילתיים. צרפת וסרקוזי היו מוכנים להעניק לקטאר את המעמד שביקשה, עד כדי מסירת הזיכיון לקטאר לבנות מפעלים ועסקים בפרברים המתוחים ליד פריז, שבהם ערכו המוסלמים אינתיפאדה ולהקים שם אוטונומיה כלכלית מוסלמית. 

אבל לא רק צרפת נשבתה בקסמה של קטאר. גם ישראל עברה ירח דבש מתמשך עם הנסיכות הקסומה. לדברי רטינייה ופאאן, אפילו על חשבון בעלות ברית מסורתיות בעולם הערבי. הם מצטטים מפיו של האמיר חמד בן חליפה, שוב באוזני בן שיח לבנוני, כי "יום אחד הישראלים באו לכאן והשמיעו לי הקלטה שנעשתה בבית מלון בז'נווה. שמעו בה את ראשי השירותים המצריים והסעודיים רוקמים קשר נגדי. אני מוגן על ידי הלובי האמריקאי-ישראלי". 

היום, לפי כל הסימנים, היחסים עם סעודיה שוב התחממו. ישראל סירבה בתוקף להצעת התיווך של קטאר להפסקת אש בעזה, שהועברה, אגב, באמצעות צרפת, והעדיפה את זו של מצרים. קטאר, אגב, התקשתה בדרך כלל לספק את הסחורה אצל חמאס. כך היה בניסיונות לשחרורו של גלעד שליט, למרות הבטחותיה לנשיא סרקוזי. התיווך שהצליח היה, בסופו של דבר, גרמני ומצרי. ובכל זאת, קטאר הרבתה לשחק בקלף של קיום יחסים טובים עם כל השחקנים והציעה את עצמה כ"בעלת מפתח" לפתרון הבעיות. 

צבת לוחצת 

השירותים האמריקאיים גילו שאנשי אל-קאעידה בכירים שהו בקטאר, אבל סרקוזי והשירותים שלו העדיפו להפוך את קטאר לציר מרכזי ביחסים עם העולם הערבי. כך הוא חידש על פי עצת קטאר באופן דרמטי את היחסים עם סוריה, שנותקו למעשה על ידי קודמו שיראק אחרי רצח ידידו, ראש ממשלת לבנון רפיק חרירי. שיראק כעס, אבל נשיא סוריה בשאר אסד הוזמן לפסגת "איחוד הים התיכון" שכינס סרקוזי בפריז ביולי 2008, לצד ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט. היום, לעומת זאת, סרקוזי הוא חסיד מובהק של התערבות צבאית בסוריה נגד אסד. 

בצרפת עצמה מגלה קטאר תיאבון בלתי מרוסן בתחום הנדל"ן. הממשל הצרפתי העביר חקיקה מיוחדת נגד מיסוי כפול. הקטארים יכולים לשלם מס בארצם, שבה לא קיים מס ערך מוסף. המלונות הגדולים בפריז ובקאן בריביירה הצרפתית, ובניינים היסטוריים בשווי של כחמישה מיליארד יורו, נופלים בזה אחר זה בידי ההון הקטארי.

אחד הבניינים הסמליים ביותר בפריז - מלון למברט ההיסטרי באיל סן לואי - נמכר תמורת 80 מיליון יורו לעבדאללה אל-תאני, אחד מאחיו של האמיר, על ידי לא אחר מאשר הברון גי דה רוטשילד. מדובר באתר היסטורי מוגן, אבל הנסיך הקטארי הוסיף לו בחופשיות מעליות וחניון. מכירה סמלית הרבה יותר היא של מרכז הוועידות לשעבר של משרד החוץ הצרפתי, לא רחוק משער הניצחון, שהפך למלון היקר ביותר בפריז בבעלות קטארית, כמובן. 

אחרי הנדל"ן הגיע תור התעשייה. קטאר רכשה אחוזים נכבדים מחברות ייצוגיות ואסטרטגיות של צרפת כמו ואוליה וטוטאל, וויונדי בתחום האנרגיה. לפי הדוגמאות בספר, יש לקטאר השפעה מכרעת על פעילות חברות אלה המהוות זרוע מרכזית של האסטרטגיה והביטחון הלאומי. 

כמו כן, קטאר פתחה ערוץ ספורט טלוויזיוני בי-אין-ספורט, שמחסל לאט אבל בטוח את המתחרה המקומי קנאל פלוס. לבסוף חדרה קטאר גם לספורט עצמו, עם רכישת קבוצת פריז סן ז'רמן ב-2011 תמורת 70 מיליון יורו. 

בן השיח של יורשו של סרקוזי, פרנסואה הולנד, הוא האמיר החדש תמים בן חמד אל-תאני שנמצא במידה רבה בתקופת הרצה בזירה הבינלאומית (ההישג העיקרי שלו לפני שירש את הכס היה קניית פריז סן ז'רמן). הוא גם נאלץ להתמודד עם ההאשמות על קשרים הדוקים מדי עם הטרור המוסלמי שהיו חלק מהאסטרטגיה של אביו. 

הולנד עצמו הזהיר את קטאר פן "מפעליה ההומניטריים" בסוריה ובמאלי "ייפלו בידי האסלאמיסטים". אבל הוא מתקשה, ולא תמיד מתאמץ, להיחלץ מן הצבת הקטארית. אחת הבעיות הדחופות הייתה תוכנית ההשתלטות של קטאר על הפרברים הרגישים של פריז. תחילה סוכם על השקעה קטארית בקרן של 500 מיליון יורו. אבל אחרי מחאות סוכם על שותפות בסך 200 מיליון יורו מכל צד. בינתיים שום דבר לא זז, אבל הפרברים המוסלמיים של פריז עדיין בצרפת. ובשני הצדדים יש מי שמצטערים על כך.