"מדי שבוע מגיע אל"מ (במיל') אמנון שרון (67) לבית החולים השיקומי "רעות" ומסתכל ביומנו הגדוש בפגישות שנקבעו בעבורו עם מטופלים שעברו אירוע פיזי קשה ופניהם לתהליך שיקום ממושך.
"האנשים שאני פוגש בבית החולים ומסייע להם שרויים בדכדוך", הוא מספר, "הם מרגישים שעכשיו כנכים הם כלומניקים, ושהנכות שלהם מהווה נטל על המשפחה. אני מנסה לשנות את התפיסה הקלוקלת הזו ולהביא את המטופלים למצב שבו הם רוצים ושואפים לחיים טובים יותר במצב החדש שבו הם נתונים".
6 באוקטובר 1973. אמנון שרון, מפקד פלוגת טנקים במילואים, נקרא למלחמה. ב-7 באוקטובר הוא מגיע לרמת הגולן עם פלוגה של שבעה טנקים ומיד נתקל באש תופת של חטיבת טנקים סוריים. שבעה טנקים ישראליים מול חטיבה שלמה. חמישה חיילים נהרגים, השאר נפצעים. שרון נפצע קשה, וכעבור זמן מה הוא מתעורר כשהוא מוקף בחיילים סורים.
חמישה חודשים היה שרון לבדו בצינוק, ולאחר שלושה חודשים הועבר לצינוק עם שבויים נוספים. "הבנתי מהר מאוד שבשביל לשרוד בשבי עלי לפתח מציאות דמיונית שתלווה אותי", הוא מספר, "למשל, מדי יום קיבלתי קלמנטינה רקובה לאכול. בכל פעם שמרתי את הקליפות. דמיינתי שנוזל הקליפה הוא חומר חיטוי וטפטפתי בפצעים הפתוחים שנוצרו לי בכל פעם לאחר האינקוויזיציה".
לפני מספר שנים עבר שרון תאונת דרכים קשה שהובילה לסגירת המפעל שהקים ולפשיטת רגל. לפני 14 חודשים עבר אירוע מוחי שגרם לשיתוק צד שמאל של גופו. הוא אושפז בבית החולים תל השומר, ומשם הועבר לבית החולים השיקומי "רעות" בתל אביב, שם קיבל את פניו מנהל החטיבה לשיקום, פרופ' אבי עורי, אף הוא פדוי שבי ממלחמת יום הכיפורים וחברו לעמותת "ערים בלילה". "בימים אלה ליוותה אותי אותה ההרגשה שהייתה לי בתקופת השבי", מספר שרון. "הרגשתי שאני חייב לחזור לעצמי והתחלתי שוב בטכניקת הדמיון. בניתי לעצמי סיפור דמיוני, שאני מצליח לשקם עצמי פיזית ויוצא מבית החולים בריצה".
זה עבד, וברגע ששרון יצא מהאשפוז, החל להתנדב שם באופן קבוע פעם בשבוע. "התובנה העיקרית שלי מהשבי היא שכל אדם יכול לצאת מכל צרה, בין שזה בתהליך אטי וממושך ובין שזה במהירות", הוא אומר, "הזמן אינו פונקציה אלא רק המטרה. הדברים הרעים שפוקדים אותנו נדבקים אלינו לבד, מעצמם. לעומת זאת, את הדברים הטובים עלינו לחפש ויש להתאמץ בעבורם. החוכמה היא להוציא מהדבר הרע לפחות משהו טוב אחד. את המטרה הזו ניתן להשיג באמצעות הדמיון, ובסופו של יום מתגלה שהחלום יכול להפוך למציאות".
איך זה עובד? "לדוגמה, לאחר ארבעה חודשים בצינוק זרקו עלי מזרן קרוע, מסריח ומטונף. עם קבלת המזרן פיתחתי לעצמי סיפור דמיוני נוסף - אני מקים מפעל למזרנים ומיטות. נכנסתי לפרטים של חישובי מחירים, משכורות, בניית שלד המפעל ועוד. כשהשתחררתי מהצבא בדרגת אל"מ הקמתי עם בני מפעל למיטות ומזרנים. הדמיון הפך למציאות".
ליאור מדמון בן ה-25, שהגיע לבית החולים לפני שלושה חודשים, מספר על התרומה האדירה של שרון לשיקומו: "הגעתי לפה אחרי שעגלה של טרקטור במשקל שני טונות נפלה לי על רגל שמאל. אמנון פגש אותי יום אחד ליד מיטתי במחלקה השיקומית והבחין שאני במצב רוח קשה. התחלנו לדבר, ומהר מאוד זה הפך לפגישות קבועות. אמנון העניק לי כלים מנטליים וטכניקות מחשבתיות שיישם בתקופתו בשבי. את הטכניקות האלה אני מיישם בתהליך השיקום שלי. כל פעם אני מציב לעצמי רף נוסף ועובר אותו, וזה בעיקר בזכות אמנון".
"בניית הסיפור הדמיוני חייבת להיות משהו ריאלי בעבורך, משהו שניתן להגשים אותו", מסביר שרון, "אל תלך למקומות שאתה לא מתחבר אליהם. שנית, בכל אדם טמונים אינסטינקטים הישרדותיים. אם אתה מצליח לעשות צעד אחד במהלך השיקום ופתאום אתה מוצא את עצמך עומד ליפול ואין לך במה להיתמך, תפעיל את האינסטינקט ההישרדותי שלך ופול לפזצט"א. אל תאמר: 'אני מקווה', תאמר 'אני מאמין'. כשאתה אומר 'אני מאמין שאצליח', אתה מתחיל ממקום אופטימי, ואין לי ספק שבעזרת האמונה הזו תצליח להתגבר על כל מכשול מנטלי".