כמעט כל תגובה שנשמעת בימים אלו מקרב גורמים בקהילה היהודית בארצות הברית על הממשלה החדשה בישראל – מתחילה במשפט: “אנחנו אוהבים את ישראל. היא יקרה וחשובה לנו ביותר”. אלא שאחרי המשפט הזה מגיעים דברי ביקורת ותרעומת על הרכב הממשלה, עמדותיהם של שריה ועברם הציבורי. אפילו בכירים יהודים, שידועים בנועם הליכותיהם וביחסם החם, מדברים על הממשלה החדשה בתחושת מרירות.
בשבועות האחרונים, כשפורסמו הפרטים הראשונים על ההסכמים הקואליציוניים הנרקמים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לאיתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ’ ויצחק גולדקנופף, אברהם פוקסמן, ששימש 28 שנה מנכ”ל ארגון הליגה נגד השמצה, פרסם מודעה בעיתונות האמריקאית, וכן ב“ג’רוזלם פוסט”, שבה נכתב: “אם סמוטריץ’ ובן גביר יקבלו את שלהם, ישראל תפסיד אותי ותאבד את יהודי אמריקה”. כידוע, בן גביר וסמוטריץ’ אכן קיבלו את שלהם. בתגובה, פוקסמן לא שתק ופרסם מודעה שנייה בעיתונות שבה נכתב: “אם ישראל תפסיק להיות מדינה דמוקרטית, לא אוכל לתמוך בה”.
פוקסמן זועם במיוחד על הכוונה לבטל את סעיף הנכד בחוק השבות. “אם הם משנים את חוק השבות ואת מערכת המשפט המצוינת של ישראל, כל זה ישפיע באופן דרמטי על היחסים עם יהודי אמריקה”, אומר פוקסמן, בן 82. “אם ישראל תיהפך למדינה דתית פונדמנטליסטית, למדינה תיאוקרטית לאומנית, היא תנותק מ־70% מיהודי העולם, שלא יתאימו להגדרה החדשה של מיהו יהודי. לפי הגדרת סמוטריץ’ ואבי מעוז מיהו יהודי, אני עצמי לא אהיה מוגדר כיהודי”.
תגובתו של פוקסמן, שכיום נמצא בגמלאות, היא תגובתם של הרוב הגדול והמכריע בקרב אלה המזוהים ומוכרים כבכירי הקהילה היהודית בארצות הברית. רובם מעדיפים להתבטא בעילום שם, אך הם מביעים חרדה לתדמיתה של מדינת ישראל בעולם. “בושה וחרפה מה שקורה בממשלה בישראל”, אומר לי רב אורתודוקסי בניו יורק.
עורף למסורת
“הממשלה החדשה היא מעין חלום רע ועלבון לעקרונות הציונות”, אומר אריק יופה, שכיהן שנים רבות כנשיא התנועה הרפורמית. “הממשלה הזו היא סכנה ואיום לעצם הקיום של מדינה יהודית. בנימין נתניהו, במטרה להציל את עצמו מהאישומים הפליליים נגדו, מפנה עורף למסורת הליברלית. הדת היהודית הפכה בישראל לקיצונית, מוקדשת לקידום והשגת מטרות של ‘מנהיגים דתיים’, ואין לה שום עניין ביעדים ציוניים ובמדינה”.
יופה גם מותח ביקורת על מנהיגים ובכירים בקהילה בארצות הברית שלדבריו, “השמיעו קולם נגד הממשלה בישראל, אבל לא מספיק. אחדים מהם חושבים שיש לתת לחברי הממשלה סיכוי ולשפוט אותם לפי מעשיהם ולא לפי הרטוריקה שלהם. אבל זו שגיאה וזה אבסורד. הממשלה החדשה לא ראויה לכך שנעניק לה סיכוי. אם ביבי חושב שיהודי אמריקה מוכנים ‘לחכות ולראות’, הוא טועה. חייבים להתעמת עם הממשלה הזאת כל יום ובכל דרך”.
אחדים מהבכירים בקהילה היהודית מודעים לתגובות בקרב ישראלים נגד הביקורת שלהם על הממשלה. “כן, אני יודע שבישראל לועגים לביקורת שלנו וטוענים שאין ליהודי אמריקה הזכות לפסול ממשלה בירושלים”, אומר עסקן קהילתי ותיק בברוקלין. “אבל זאת גישה מוטעית. ישראלים לא מבינים את הדאגה האמיתית של יהודים באמריקה למעמדה ולתדמיתה של ישראל”.
גם יופה לא מתרגש מהביקורת בקרב ישראלים על התערבותם של יהודים באמריקה בענייניה הפנימיים של ישראל. “אם לישראלים לא אכפת מדאגתם של יהודי התפוצות, הישראלים האלו אינם ציונים. עבורם ישראל היא מדינת הישראלים, אבל עבור הציונים ישראל היא מדינת העם היהודי”, הוא אומר. “אם לישראלים אין עניין במה שיהודים נאמנים ברחבי העולם חושבים על ישראל ומה דעתם על ממשלה בישראל, אלו הם בעיניי ישראלים שחדלו להיות ציונים. אני מתכונן להישאר ציוני בין שבישראל ירצו את זה ובין שלאו ובין שאכפת לישראל מיהודי אמריקה ובין שלאו. הייתי ציוני פעיל כל חיי, עבדתי בעד מדינת ישראל כל יום ואני לא זקוק להסכמה של ישראלים לכך”.
יופה ועמיתיו טוענים שישראלים אינם מבינים מספיק את ההשפעה הפוליטית שיש ליהודים בארצות הברית. “ליהודים באמריקה יש השפעה שקטה ולא מבוטלת בפוליטיקה האמריקאית, במיוחד בנושאים שנוגעים לאינטרסים של ישראל”, אומר ראש ארגון יהודי בניו יורק. “עובדה שטראמפ, בשני נאומים שנשא באחרונה, תקף את יהודי אמריקה שלא הצביעו בעדו בבחירות לנשיאות. הצבעה של יהודים בעדו לא הייתה מביאה לו את הנשיאות. אבל הוא יודע שתמיכה של יהודים היא סימן להערכה וכבוד למועמד”.
עדיין נוטרים
מה שמעצים את תחושות חוסר האמון של בכירים בקהילה היהודית בממשלה החדשה הוא העובדה שחלק משמות בכירי הממשלה הם אלמוניים יחסית עבורם, למשל אלי כהן, שמונה כשר החוץ; אבי מעוז, יו”ר מפלגת נעם שמונה כסגן שר במשרד ראש הממשלה; אורית סטרוק שמונתה לשרה להתיישבות; או ח”כ שמחה רוטמן. מי ששמו מוזכר בלי הרף הוא יו”ר עוצמה יהודית, איתמר בן גביר, שמונה לשר לביטחון לאומי ומזוהה בקהילה כיורשו של מאיר כהנא – דמות שמעוררת עד היום תחושות קשות בקרב בכירים ותיקים.
ומה באשר לראש הממשלה נתניהו? בקרב הרוב הליברלי בקהילה, ההלצה הנפוצה היא שאם נתניהו היה רץ לתפקיד ציבורי בקהילה, הוא לא היה עובר את אחוז החסימה. הם עדיין נוטרים לו טינה על כך שבמסגרת הביקורים הרשמיים שערך בשנים האחרונות בוושינגטון ובניו יורק, הוא לא יזם מפגש עם מנהיגים יהודים – נוהג שראשי ממשלה קודמים קיימו באופן מוקפד בעת שהותם בניו יורק. לתפיסת בכירי הקהילה, במקום להראות גילויי קרבה ליהודים ולמנהיגיהם, נתניהו בוחר להתעלם מהם. בכירים יהודים גם שומרים לנתניהו טינה בגין הידידות שטיפח עם הנשיא לשעבר טראמפ.
גם העיתוי של כינון הממשלה החדשה בישראל מזין את הביקורת נגדה. בשנתיים האחרונות התמודדה ארצות הברית עם התפרצות מגיפת הקורונה וחילופי הנשיאים בבית הלבן. במקביל, המשבר ביחסים בין מדינת ישראל לקהילה היהודית בארצות הברית עלה לשיח הציבורי בישראל. קמו ארגונים וחוגים שיזמו כינוסים מיוחדים שעסקו במשבר ביחסים. הנתק בין ישראל ויהדות ארצות הברית קיבל תשומת לב. בקהילה מבינים כעת שעם ממשלה ימנית ודתית כמו זו, הסיכוי ליוזמה רצינית לשיקום היחסים בין ישראל והקהילה - קלוש ביותר.
"הקהילה היהודית באמריקה מצפה לשורה של משברים בין ישראל ליהדות העולם", אומר הרב עמי הירש, מנהיג בית הכנסת הרפורמי הגדול והמרכזי במנהטן. "אנחנו מקווים שהשותפים לקואליציה יתנהגו באחריות ויבקשו לבנות יחסים בין ישראל ויהודי העולם במקום להחמיר את היחסים. אבל אנחנו לא אופטימיים. אם השותפות לקואליציה יפעלו ויתפקדו לפי ההסכמים ביניהן, אנחנו מצפים גם למתיחות גוברת בין ישראל והממשל האמריקאי".
"אני לא יכול לרדת לסוף דעתם של אלה המתיימרים להיות דתיים, אך מתנהגים באופן כה הרסני כלפי יהודים אחים. הרי אחד הצווים המרכזיים של היהדות הוא מצוות אהבת ישראל – כל יהודי הוא ערב ליהודי. מהיכן באים היהודים השחצנים ורודפי הכבוד? בוודאי שלא מהתורה ומהמסורת".