אופירה ברק בת ה-81, דיירת באחוזת פולג, איבדה את בנה במלחמת לבנון הראשונה והחליטה להתמודד עם השכול בעזרת אומנות. היא ציירת מחוננת ולכבוד יום הולדתה ה-80 אף הוציאה ספר רפרטואר שאיגד את כל יצירותיה לאורך השנים.
סדרת צילומים זו נעשתה בעקבות נפילתו של בנה אמיר במלחמת לבנון הראשונה. הצילומים יצאו מאוד מיוחדים ועוצמתיים. "לקחנו יריעת בד שחורה מתוחה על מסגרת, פתחים לידיים ולפנים שאופרו בלבן וצבע אדום בחזית – ותוך כדי צילום קרעתי אותו", סיפרה ברק.
אובדן בנה מתבטא בסדרת נוספת של ציורים יוצאי דופן. הקבר בציור מעורר שאלות; על הקבר מונחת אבן גדולה, אולי גופה? לא ניתן לכסות את הקבר משום שהאבן לא ארוכה מספיק ורחבה מדי – ובתוך הקבר רואים קרן אור שמעוררת שאלות... האם האור מגיע מבפנים או מבחוץ?
שושנה אקרלינג, דיירת באחוזת צהלה, כתבה שיר לאחיה שנפל ביום הכרזת העצמאות:
דמעת אחות שכולה
אחות שכולה לכאב והאבל במשפחה
אשר השכול והיגון רבצו לפתחה
ביום חגה של המדינה אחי נפל חלל
76 שנה חלפו על קברו כוסה הגולל
מדי שנה נצבת מול קבר דומם.
מוחה דמעה והלב מדמם.
בזיכרוני אנבור שנים אחפור.
לעלית דמותו של אחי הבכור.
קומתו התמירה והבגרות בה החל
תקופת לימודיו במקווה ישראל.
טוב לבו וחיי הבית שלקרבו שאב
תרומתו לחברה שבקרבה ישב.
אזכור שבתות בהן הביתה הביא
חבר בודד ואחר שממחלה הבריא
בסתר התנדב להגנה בגיל צעיר
לשמירה במולדת בכפר ובעיר
בראש כיתה יצא לקרב
נלחם עם חבריו ואיתם לא שב.
