על רקע משבר ההגירה והשלכותיו הכלכליות והחברתיות, רשם בשנים האחרונות הימין הקיצוני באירופה עלייה מטאורית שלא נעלמה מעיני ממשלות ישראל, והובילה להידוק היחסים עם מפלגות שנויות במחלוקת ופוליטיקאים שהיו בעבר בגדר "פרסונה נון גרטה" בירושלים.
ניצחונו של "טראמפ ההולנדי": שריקת הפתיחה לעליית הימין הקיצוני באירופה?
אחד הראשונים שזיהו את המגמה הזו היה בכיר המוסד לשעבר, רפאל איתן ז"ל, שעורר סערה בפברואר 2018 כאשר הביע תמיכה בפעילותה של מפלגת הימין הפופוליסטי "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD), הידועה בהתנגדותה להגירה ולאיחוד האירופי. כשנשאל על כך בראיון לוואלה! הסתפק איתן בהסבר קצר: "האויב של אויבך הוא חברך".
"משמעות האמרה הקלאסית הזו היא למעשה החיבור הכי טוב של גורמים, בטח בזירה הבינלאומית, כאשר יש אויב משותף", מסביר בני מילר, פרופ' ליחסים בינלאומיים וראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה, שעוסק שנים רבות בחקר מדיניות חוץ, קונפליקטים אזורים, פוליטיקה בינלאומית, ביטחון לאומי ובינלאומי. "מבחינת מפלגות הימין הקיצוני באירופה האויב הוא ההגירה האסלאמית, שמשנה את האופי התרבותי של החברות האירופיות, וישראל מבחינתן נמצאת, לכאורה, בחזית של המאבק באסלאם הקיצוני. המלחמה הנוכחית עם חמאס מחדדת את זה בצורה עוד יותר קיצונית כמובן".
פרופ' מילר מסביר כי זהות אינטרסים שכזו מביאה לתמיכה בישראל גם במדינות מחוץ לאירופה, המתמודדות עם אתגרים דומים. "גם הודו של מודי תומכת יחסית בישראל, או לפחות לא עוינת אותה, וזאת בניגוד לרוב המדינות בדרום הגלובלי, מה שנקרא פעם 'העולם השלישי'. מודי נאבק בפקיסטן ובמוסלמים בתוך הודו והמאבק הזה יוצר חיבור עם ישראל".
אילו גורמים נוספים מחברים בין הימין הקיצוני לישראל כיום?
"בשנים האחרונות ישראל פונה יותר ויותר ימינה עם זהות לאומית אתנית וממדים דתיים, מה שמאוד מתחבר לימין הקיצוני, שאחת המטרות העיקריות שלו היא לשמר את האופי האתני-דתי הקלאסי של החברות האירופיות. כלומר, חברות נוצריות-לבנות שלא ישתנו לחברות פלורליסטיות שיכילו מהגרים מכל רחבי העולם. מבחינתם, הדגש על הלאומיות האתנית והדת הופך את ישראל למודל. חיבור נוסף טמון בכך שהיהודים נתפסים כשייכים הרבה יותר למסורת היהודית-נוצרית (Judeo-christian tradition). חלקים מסוימים בימין הקיצוני הרבה יותר טולרנטיים היום כלפי ישראל והיהודים בכלל, כי היהודים הרבה יותר שייכים מבחינתם לזהות והתרבות שלהם מאשר מוסלמים ואפריקאים, שמגיעים בעיניהם מרקע תרבותי שונה לגמרי ולא מתאימים למודל התרבותי-זהותני שהם רוצים לקדם".
"האנטישמיות פחות באופנה"
מאז טבח ה-7 באוקטובר ופרוץ המלחמה ברצועת עזה, נראה כי עיני העולם כולו נשואות למזרח התיכון, וכך גם אלו של מנהיגי מפלגות הימין הקיצוני באירופה, שניצלו את ההזדמנות כדי להביע תמיכה בישראל ולהתנגח במהגרים המוסלמים.
אחת כזו היא מארין לה פן, נשיאת מפלגת החזית הלאומית בצרפת, שצעדה לפני כשבועיים יחד עם רבבות מפגינים בפריז נגד האנטישמיות. "לה פן, שאביה היה אנטישמי מובהק ומוצהר, מנסה מאוד להתרחק מהדימוי הזה שפוגע במפלגה שלה ובסיכוייה להפוך לנשיאה הבאה של צרפת, ואז אנחנו רואים שהיא הולכת להפגנות פרו-ישראליות", מסביר פרופ' מילר. "הטיהור הזה מהזהות האנטישמית הוא זה שמניע אותה ואחרים כמוה. אנחנו רואים תופעה דומה אצל חרט וילדרס שניצח בהולנד, וישראל מהבחינה הזו מטהרת אותם. הימין הקיצוני תמיד הואשם באנטישמיות. היום, לפחות בחלקים ממנו, זה כבר פחות באופנה והם רוצים לטהר את עצמם מאנטישמיות, ומה הדרך הכי טובה לעשות את זה אם לא להפוך לתומכי ישראל?".
התפיסה הזו רווחת רק בקרב המנהיגים או גם בקרב הציבור שלהם?
"זו שאלה מצוינת. ברור שחלק נכבד מאלו שמשתתפים בהפגנות באירופה הם מוסלמים שלא משתייכים לקבוצה הזו שאנחנו מדברים עליה, אבל אין ספק שלפחות בחלק מהימין הקיצוני יש אלמנטים אנטישמיים וחוסר אהדה לישראל. אפשר לומר שהימין הקיצוני מתחלק לשלושה חלקים: פרו-ישראלי שמתנער מאנטישמיות, אנטי-ישראלי ואנטישמי, וכזה שנמצא ביניהם ויש לו עדיין אלמנטים אנטישמיים, אבל הוא מזדהה עם ישראל. מה שברור הוא שהדגל העיקרי שלהם כיום הוא המלחמה בהגירה".
אז מה הלאה? ישראל תמשיך לטפח את יחסיה עם הימין הקיצוני?
"יש פה שאלה מוסרית ושאלה של ריאל-פוליטיק. מבחינת הריאל-פוליטיק אפשר לומר שעם כל הבעיות שיש לישראל בעולם היא צריכה ללכת עם מי שמשתף איתה פעולה, ולא לבדוק מיהו ומהו. מצד שני, יש לזה מחיר מסוים כי בכל זאת יש עדיין מחנה ליברלי גדול, ואם ישראל תהיה מזוהה עם הימין הקיצוני זה יכול להרחיק רבים שהם ידידי ישראל. קח את ביידן למשל, שהוא הידיד הגדול ביותר של ישראל ומחזיק בעמדות ליברליות, רחוקות מאוד מאלו של הימין הקיצוני. בעיה נוספת היא הזיהוי עם הכוחות האנטי-מוסלמים. ב-7 באוקטובר חמאס ניסה למנוע את הנורמליזציה עם סעודיה, ומי מסמל את האסלאם יותר ממנה? להיות מזוהה יותר מדי עם אנטי אסלאם בטוח לא יקרב אותנו לסעודיה".
ומה לגבי השאלה המוסרית?
"מבחינה ערכית אפשר לומר שמה פתאום שישראל תהיה מזוהה עם הימין הקיצוני, שההיסטוריה שלו מאוד מזוהה עם אנטישמיות, וגם עם השואה כמובן. צריך להיות מאוד זהיר בנושא הזה".