באתרי התיירות של קייב נכתב על גולדה מאיר בגאווה: “היא ילידת קייב אמיתית!” דמותה של ראשת הממשלה הפכה עבור אוקראינים מודרניים מופת לבניית האומה ולגבורה. “בשבילנו היא דוגמה של אדם שעשה שינויים גדולים במדינה”, אומר חבר הפרלמנט האוקראיני היהודי ג’ורג’ לוגבינסקי, שמשמש כראש השדולה למען היהודים בפרלמנט האוקראיני.

“אנחנו גאים מאוד שהיא נולדה כאן. כיום אוקראינה היא המדינה עם הקהילה היהודית הרביעית בגודלה, והמדינה היחידה עם ראש ממשלה יהודי. אני כל הזמן שומע מהקולגות שלי בפרלמנט ציטוטים של גולדה מאיר שאמרה: ‘שלום יהיה כשהערבים יאהבו את הילדים שלהם יותר ממה שהם שונאים אותנו’. אנחנו נמצאים באוקראינה במצב של מלחמה ואנחנו מנסים לקחת דוגמה מישראל וממנהיגיה. יש הרבה דברים שאני אישית למדתי בישראל ממנהיגיה, וזה ועוזר לקהילה כאן.כשהיא הייתה ראש ממשלת ישראל, מאיר שלחה מכתב להנרי קיסינג’ר, מזכיר המדינה היהודי של ארצות הברית, וביקשה ממנו לעזור לישראל. קיסינג’ר שלח לה מכתב תשובה: ‘אני אזרח אמריקאי, אחר כך אני המזכיר הראשי, ואחר כך אני יהודי’. אז מאיר כתבה לו: ‘זה בסדר, אנחנו קוראים מימין לשמאל’. אני כל הזמן מצטט את המשפט הזה”.
 

כמו מרבית ממנהיגי, סופרי ומשוררי היישוב היהודי בארץ ישראל, ובהם לוי אשכול, אברהם שלונסקי, ש"י עגנון, ח"נ ביאליק, זאב ז'בוטינסקי, חיים ארלוזורוב, יוסף חיים ברנר, משה שרת, א"ד גורדון, שלום עליכם, דב בר בורוכוב ונפתלי הרץ אימבר, גם גולדה מאיר נולדה באוקראינה, בעיר קייב. לרגל 120 שנה להולדתה, יצאתי לחפש את ביתה שברחוב Basseyna מספר 5 בקייב. 

גולדה מאיר בגיל 7. צילום: אלבום משפחתיגולדה מאיר בגיל 7. צילום: אלבום משפחתי

 

הצריף המקורי שבו גרה מאיר איננו שם זה מכבר, ובמקומו ניצב בית משרדים, חנויות ודירות גדול. זהו בית יפה ומרשים, כמו מרבית הבתים העתיקים בעיר היפהפייה הזו. בין היתר, במבנה ישנן חנות נעליים יקרות ערך, שמאיר, הילדה הענייה, יכלה רק לחלום עליהן, וחנות למכירת מכשיריים סלולריים. לוח זיכרון עם תבליט פניה של מאיר מעטר את הכניסה לבית, במסגרת פרויקט של הסוכנות היהודית, בשיתוף עיריית קייב.
 

בבניין שפע דירות להשכרה. אני שואלת עוברים ושבים אם הם יודעים מי האישה שאת פניה רואים בתבליט, אך הם עונים בשלילה. רובם כלל לא מדברים אנגלית. גם בחנויות באזור איש לא מכיר את שמה של מאיר. לדברי תושבים בעיר, האזור כולו בכלל, והשטח בסמוך לבניין ההיסטורי בפרט, כולל בתי בושת ידועים.
 

ייחוס גדול

מאיר נולדה ב־3 במאי 1898 בשם גולדה מאבוביץ', בת למשפחה יהודית מסורתית ענייה. חמישה ילדים שנולדו לפניה מתו בינקותם, והיא נותרה עם שתי אחיות. בהיותה כבת 4 חוותה פוגרום נגד יהודים באזור מגוריה. בשנת 1906 היגרה עם משפחתה למילווקי שבארצות הברית בעקבות אביה. את שמונה שנות ילדותה ברוסיה תיארה כשנים של עוני, קור, רעב ופחד.

הבית ברחוב בסניה בקייב. צילום: Andrii Dydiuk.CC BY-SA 4.0הבית ברחוב בסניה בקייב. צילום: Andrii Dydiuk.CC BY-SA 4.0

 

בהדרגה, בהשפעת הגעתם לעיר של מבקרים מארץ ישראל כדוד בן־גוריון, התגבשה בנערה נחישות לעלות לארץ ישראל, והיא הצליחה לשכנע את בן זוגה מוריס לעלות איתה בעתיד. ב־1921 הפליגו מאיר ואחותה עם משפחותיהן לארץ ישראל, בספינה רעועה בשם "פוקהונטס". מתל אביב עברו בני הזוג מאירסון למרחביה בעמק יזרעאל, ובהמשך עברו לירושלים. בשנים הבאות, מאיר שימשה מזכירת מועצת הפועלות בהסתדרות, מזכירת הוועד הפועל, ההנהגה העליונה של ההסתדרות, שירתה בארגון ההגנה, שימשה צירה במוסקבה, נבחרה לכנסת הראשונה מטעם מפא"י ושירתה כשרת העבודה וכשרת החוץ.
 

מאיר החלה את כהונתה בתפקיד ראשת ממשלת ישראל ב־17 במרץ 1969, והייתה ראשת ממשלה במשך חמש שנים. היא הייתה האישה הראשונה בישראל והיחידה עד כה שמילאה תפקיד זה. בין היתר, זכורה אמירתה בעקבות פגישתה עם אנשי תנועת הפנתרים השחורים, שלפיה "הם לא נחמדים".

חרף תוצאות מלחמת יום הכיפורים, נבחרה מאיר בשנית לראשות הממשלה בבחירות לכנסת השמינית, שנערכו זמן קצר לאחר המלחמה, אך הביקורת הציבורית כלפיה גברה, והיא נאלצה להסכים להקמת ועדת אגרנט. הוועדה ניקתה את הדרג המדיני וקבעה שמאיר פעלה בצורה שקולה ונכונה והחלטותיה היו נכונות. למרות זאת, העובדה שאיבדה גם את אמון מפלגתה גרמה לה להגיש את התפטרותה ב־11 באפריל 1974. ב־3 ביוני החליף אותה יצחק רבין בראשות הממשלה.
 

מאיר נפטרה בליל שבת, 8 בדצמבר 1978, לאחר שחלתה בסרטן הדם, ונקברה בחלקת גדולי האומה בהר הרצל. "ילדותה בקייב לא הייתה טובה", אומר פרופ' מירון מדזיני, עמית מחקר במכון טרומן ומי ששימש דובר לשכת ראש הממשלה בתקופתה של מאיר. "אביה היה ללא אמצעים ועבד כנגר. המקום היחיד שבו זה עשה לה שירות טוב הוא הוותיקן, כמובן (ההשוואה ליוסף הנגר, אביו של ישו – א"ז). אמרו לה שזה ייחוס גדול. כסף לא היה בבית. אביה נסע לאמריקה כדי לפרנס את המשפחה, ומאיר הקטנה גדלה עם אמה, סבתה ואחיותיה. הן לא הפסיקו לריב. היא לא הלכה לחדר או לבית הספר, והשכלה פורמלית היא התחילה לרכוש רק בארצות הברית, בגיל 8. מאיר לא ראתה פוגרומים ממש, אבל ראתה היטב את ההכנות לפוגרומים. היא ראתה שדופקים וממסמרים קרשים על הדלתות והיא שמעה שעטות סוסים". 

לוח זיכרון לגולדה מאיר. צילום: Nick Grapsy.CC BY-SA 4.0לוח זיכרון לגולדה מאיר. צילום: Nick Grapsy.CC BY-SA 4.0

 

“בזיכרונותיה של מאיר על קייב יש קטע חי וצבעוני מילדותה המוקדמת: בקייב היה איום של פוגרום ביהודים, ומאיר הקטנה ראתה את אביה מנסה להקים מחסום של רהיטים כדי לסגור את דלת דירתם”, אומר גם ההיסטוריון והעיתונאי היהודי יליד אוקראינה, שמעון ברימן. “היא זכרה כל חייה את רגשותיה המרים: אביה אינו יכול להגן עליה בשום דבר מלבד בעזרת כיסאות עץ וארונות. במשך כל חייה זכרה מאיר את תחושות הפחד האלה, את חוסר האונים של הגלות ואת החיים הרעבים”.
 

"מי שהשפיעה הכי הרבה על מאיר הקטנה הייתה אחותה הגדולה שיינה", מוסיף פרופ' מדזיני. "היא הייתה גדולה ממנה בשבע שנים והשתתפה בפעולות ציוניות לא חוקיות בקייב. האספות הלא חוקיות התקיימו בצריף של מאיר. שם היא נחשפה מקטנות לציונות ולסוציאליזם. ההשפעה העיקרית של ילדותה של מאיר בקייב היא התחושה של היהודי כעלה נידף ברוח, תמיד תחת איומים. היא לא השתחררה מזה עד יום מותה ותמיד חשה את הדחף לעשות משהו כדי לשנות את מצב העם היהודי. בגיל 10 היא כבר הייתה מנהיגה בארצות הברית, אספה כסף מחברות לכיתה ונתנה לבנות עניות. כתבו עליה בעיתונות המקומית כבר אז. הילדה שישבה לידה בכיתה, ושתיהן לא ידעו מילה באנגלית, הייתה אמי. "'מה את רוצה מהחיים שלי?' לוי אשכול היה אומר לה", מספר פרופ' מדזיני. "אשכול היה קורא לה 'דה מלכה'. כשכעס עליה הוא קרא לה 'הקלפטע'. וכשממש כעס, קרא לה 'המכשייפה'".
 

מה הייתה אומרת מאיר על המצב בישראל היום?

"'אוי, געוואלד', ואפילו יותר גרוע. אם אני משווה אותה ליורשים שלה, למרות הביקורת נגדה, היא הייתה זהב טהור. מעניין היה גם לשמוע את תגובתה של מאיר לאירועים האנטישמיים הקורים היום באוקראינה, האדרת שמם של מחוללי פוגרומים מהעבר, כחלק מתהליך לאומנות שהמדינה עוברת כתוצאה מהמלחמה עם רוסיה, צעדות כבוד במלאות 75 שנה להקמת יחידות אס־אס במדינה וצעירים עוטי חולצות עם סמלים נאציים ברחובות אוקראינה”. 


 גולדה מאיר בצעירותה בקיבוץ מרחביה, שנת 1920.  צילום: אלבום משפחה גולדה מאיר בצעירותה בקיבוץ מרחביה, שנת 1920. צילום: אלבום משפחה


חופש לקהילה

"הקשר הרופף של מאיר לאוקראינה הספיק למדינה כדי לאמץ אותה כ'אחת משלהם'", אומר אלי בלוצרקובסקי, שגריר ישראל באוקראינה. “הקשר בין ישראל ואוקראינה מתאפיין היום בידידות רבה ורצון רב לשיתוף פעולה, וכשראשי אוקראינה מציינים את תרומת יהודי אוקראינה להקמת המדינה, אחד השמות הראשונים שעולים הנו של מאיר. נראה כי ההיסטוריה התהפכה, והמקום שממנו ברחה מאיר הקטנה - מחבק אותה כיום, 120 שנה אחרי, בחום".
 

“אני לא חושבת שזה מקרי שמאיר, שהייתה לראשת ממשלה בישראל, נולדה באוקראינה”, אומרת אנה זהרובה, יו”ר אגודת החברים של ישראל ואוקראינה, ילידת קייב ופעילה למען שיתוף הפעולה בין המדינות. “למרות ההיסטוריה העקובה מדם של היהודים כאן, יש פה בנוסף איזה חופש שהיה לקהילה היהודית והשפיע לדעתי על מאיר הילדה. זו גם הסיבה שכל כך הרבה פעילים משמעותיים לציונות יצאו מאוקראינה. שגרירות אוקראינה בישראל ערכה משאל בשנת 2014, ובו שאלה מי מהאנשים ההיסטוריים, ילידי אוקראינה, השפיע הכי הרבה על ישראל, וכמובן שמאיר זכתה במקום הראשון”.
 

“לוח הזיכרון של מאיר הותקן ברחוב שלה במרכזה של קייב ב־1998 לרגל 100 שנה להולדתה על ידי עיריית קייב, ביוזמתה ותרומתה של הסוכנות היהודית, וגם בעזרת תורמים פרטיים”, מספר ברימן. “למען האמת, מאיר לא גרה בבניין היפה הזה, אלא בביתן עץ קטן לבעלי מלאכה בחצר הבית העשיר הזה. הבית האמיתי שלה לא קיים מזמן”.  

 פרופ' מירון מדזיני. צילום: יוסי אלוני פרופ' מירון מדזיני. צילום: יוסי אלוני