מכירים את האנשים שהופכים לאויבים הכי גדולים של עצמם? הם פועלים כדי להשיג משהו בכל הכוח, ומרוב להט לא קולטים שהם משיגים את ההפך. זה בדיוק מה שקורה בימים אלה לליכוד, שעושה הכול כדי לכבוש את לבבות הימין. נדמה שאין קלף שהוא עוד לא שלף, אבל ככל שהליכוד הולך ימינה, כך הוא יורד בסקרים.


זה לא קשור לאידיאולוגיה, אלא להתנהלות שיווקית. אם מפלגת הליכוד הייתה מנתחת את המותג שלה, מהר מאוד היא הייתה מגיעה למסקנה שהנכסים הכי גדולים שלה הם אותם ערכים שהיא מזוהה איתם כבר שנים. כמו כל מותג ותיק, קפה נמס עלית או מכבי תל אביב, החוזק של הליכוד מגיע ממידת ההישענות שלו על השורשים. אבל גם בנימין נתניהו וגם שאר חברי המפלגה מפספסים את ההזדמנות להשתמש בנכס הכי חזק שלהם, ובמקום זה מצויים במרדף בלתי פוסק להשיג לעצמם נכסים אחרים.


הליכוד הוא מותג מיינסטרים - בכך כוחו. מותג מיינסטרים אינו יכול להיות יותר מדי קיצוני, מכיוון שזה גורם לו לאבד חלקים ניכרים מהמאסה הקריטית 
שלו. אבל כבר שנים שהליכוד הולך ומקצין. בין יריב לוין, לזאב אלקין, לפייגלין וחוטובלי חובבי הר הבית, לנאומים שלוחי הרסן של מירי רגב, וגם לחוק הלאום של נתניהו, הליכוד עושה טעות שיווקית. במקום לפנות למאסה הקריטית של הימין המתון, במקום להרגיע, ובמקום לטפל ברצינות בבעיות חברתיות, הליכוד רץ אחרי הקיצונים המדיניים בניסיון פתטי להשיג אותם כמצביעים. בעצם, זו טעות כפולה. ההיגררות לתחרות על מי יותר לאומי מקצינה את השיח - וגם הציבור מושפע, ומתחזקת הרוח הימנית שלו. העניין הוא שהליכוד אינו זה שנהנה מהפירות, ורואים את זה היטב בסקרים: ככל שרוח הימין־הלאומני נושבת חזק יותר בליכוד, דווקא לבנט נוספים מעריצים חדשים.


מבחינת התפיסה של המותגים הפוליטיים בציבור, לליכוד פשוט אין סיכוי לנצח בתחרות הזאת. בנט תמיד יהיה מזוהה יותר עם ימין קיצוני מפני שאלה הם ערכי הליבה של המפלגה שלו. מבחינה שיווקית, הליכוד צריך לעשות בדיוק את ההפך ממה שהוא עושה כדי לגדול: להישען על נכסי העבר, להציג  אלטרנטיבה אחראית של ימין מתון, ולא לשכוח לדבר על חברתיות ואפילו עממיות. חברי הליכוד מנסים להתחרות על ערכי הליבה של הבית היהודי, המפלגה היותר קטנה. אבל אחד הכללים הבסיסיים בשיווק הוא שאסטרטגיה כזו לא עובדת. שופרסל לעולם לא יהיה גמיש יותר בתגובותיו מסופר ויקטורי, קוקה קולה אף פעם לא תהיה ממזרית כמו רד בול, ותנובה לא יכולה להתחרות עם מחלבות גד בתחום הגבינות המיוחדות.


רק שמרוב אמביציה תחרותית מול בנט וליברמן, חברי הליכוד שכחו שיש להם נכסים. מי שרוצה ימינה חזק, לא יצביע בעבור המיינסטרים שמתחזה - הוא ילך למ־ קור. כך שאם הליכוד ימשיך לחזק רק את המסר הימני, לא אלקין ורגב ייהנו מהקו־ לות החדשים, אלא אורית סטרוק ואורי אריאל. מהצד השני, את קולות המרכז המשוועים לפתרונות מעשיים הליכוד ישאיר לכחלון, או למי שיצוץ לפני הב־ חירות ויתמקד בנושאים אלו. בקיצור, כך נראית מפלגה ששכחה מה הנכסים שלה, לא רק מבחינה אידיאולוגית, אלא מבחינה שיווקית גרדא. ד