בני בן ה־12 וחצי לא מתעניין בשום דבר בדומה לבני גילו. הוא משדר חוסר עניין מוחלט בכל מה שקורה סביבו וחוסר אנרגיה. הוא לא עוסק בשום פעילות ספורטיבית שמצריכה תנועה, לא רוצה ללכת לים או לבריכה וכאשר אנחנו מנסים לדרבן אותו או לדבר איתו אנחנו לא מצליחים לדלות ממנו שום דבר על עולמו הפנימי, ויש לו משפטים קבועים של 'לא מעניין, לא יודע, לא רוצה'. הדבר היחיד שהוא עושה בכל שעות היום, בעיקר עכשיו בתקופת החופש הגדול, זה לשבת מול המחשב שלו, לשחק או לשוטט באינטרנט. הוא מסוגל לשבת גם במשך 18 שעות ברצף אם לא נתערב ונרים אותו מהכיסא. אני מאוד מתוסכלת מהמצב ולא יודעת כבר מה לעשות. איך אוכל לגרום לו להתעניין בדברים אחרים ולתקשר עמי?



"בנך מצא את מה שהוא הכי אוהב לעשות וזה לשבת מול המחשב וייתכן שהוא פשוט מכור ומדובר בהתמכרות לכל דבר. הוא לא יעשה ספורט ולא ייסע על אופניים, כי יש פה משהו כנראה מורכב יותר ולכן אני מציעה לך להתייעץ עם אנשי מקצוע המתמחים בהתמכרויות, כי זה יותר עמוק מסתם סימפטום התנהגותי.



"כדי לשפר את המצב אני מציעה לכם לפנות אליו בגישה אחרת. במקום לנסות להוציא אותו בכוח מעולם המחשב, ועל ידי כך לריב ולהסתכסך איתו, נסו אתם להיכנס לעולם שלו. שבו לידו כאשר הוא משחק במחשב, תשאלו שאלות, תתעניינו במה שהוא עושה או במשחק שהוא משחק באותו רגע, תתחילו להיות חלק מחייו.



"כאשר אתם יוצאים לאירוע מחוץ לבית, תבהירו לו מראש שהוא לא יכול לשחק בסלולרי שלו, אלא אם מדובר במשחק משותף ביחד עם שאר בני המשפחה, או לפחות עם אחד מכם. בדרך זאת תוכלו להיות חלק מעולמו וליצור עמו קשר. מעבר לכך אני ממליצה לכם להתחיל לברר יותר לעומק את עניין ההתמכרות ואיך ניתן לטפל בכך. ייתכן שמדובר במצב שנעשה קיצוני יותר בתקופת החופש הגדול ואז כאשר הוא יחזור ללימודים, הוא יגלה עניין בדברים אחרים. בכל מקרה כדאי לכם ללכת להתייעץ עם איש מקצוע בתחום ההתמכרויות".





אני נשוי בשנית ויש לי ארבעה ילדים, שתי בנות מהנישואים הקודמים בנות 17 ו־14 ושני ילדים מהנישואים הנוכחיים, הגדולה בת 4 והקטנצ'יק הוא תינוק בן עשרה חודשים. הבנות מהנישואים הקודמים נמצאות אצלי במשמורת משותפת והן מסתדרות מעולה עם אשתי הנוכחית ועם אחותן למחצה והכל נהדר, למעט העובדה שבתי הבכורה לא מתייחסת כלל לאחיה התינוק החדש, למעשה זה הגיע למצב שהיא פשוט מתעלמת ממנו לחלוטין. כאשר שאלתי אותה למה זה קורה היא ענתה לי במשפט מאוד כואב וקשה – "אבא, אני בכלל לא רציתי אותו" ואז החלה לבכות והיה לי מאוד קשה. איך אני אמור להתייחס לכך ומה עלי לעשות?



"נראה שיש ביניכם קשר נפלא ואתה לבטח שואל בלבך למה היא לא רצתה את התינוק, שהוא אחיה הקטן. העניין הוא שאתם הצלחתם ליצור משפחה חדשה ומגובשת עם אשתך הנוכחית ועם בתכם המשותפת, שהיא אחותה החדשה, ופתאום אתם מביאים עוד תינוק חדש למשפחה וזה כנראה מה שגרם לטלטלה בכל האיזון שהיה אצלכם בבית. מדובר באיזון די מורכב שהצלחתם לייצר, כי לא כל משפחה לאחר גירושים מצליחה לעשות זאת, ופתאום אתם מוסיפים עוד מישהו שמפר את הרקמה המשפחתית המגובשת, וזה מה שיוצר אצל בתך המתבגרת את ההתנגדות הפנימית.



"בתך, שנמצאת בגיל ההתבגרות, לא מבינה בשביל מה זה טוב, מבחינתה הן שלוש אחיות בבית שמסתדרות נהדר, אז בשביל מה אבא שלה הביא עוד מישהו? עבורה מדובר בטלטלה קשה שמפרה את האיזון, כי היא לא רצתה שמשהו חדש שוב ייכנס לחיים שלה.



"לדעתי אתם צריכים להניח לזה, כי הזמן יעשה את שלו. ככל שהתינוק יגדל היא לא תוכל לעמוד בפניו. עכשיו הוא יצור קטן שבקושי מתקשר, אבל כאשר הוא יהיה בן שנתיים היא כבר לא תוכל לעמוד בפניו, ואם היא תמשיך להתעלם ממנו, הוא רק ינסה לחזר אחריה ולהתחנף אליה עד שהיא לא תוכל להמשיך להיות אדישה כלפיו.



"לכן צריך להניח לה ולתת לזמן לעשות את שלו, אבל במקביל להמשיך לתת לה מטלות הקשורות לאחיה התינוק בדיוק כפי שאתם מבקשים מאחיותיה, כי היא עדיין חלק מהבית ולא צריך לתת לה פטור רק בגלל שקשה לה עם התינוק. יש לה חלק חשוב בבית ואתה אמור להעביר לה מסר שאתה זקוק לעזרתה עם אחיה הקטן בדיוק כפי שאתה זקוק גם לעזרתן של שתי אחיותיה הצעירות יותר. אם יהיה לה קשה עם זה היא תצטרך להתמודד ולהתגבר על הקושי כי היא חלק בלתי נפרד מהמשפחה". 



ערכה: הדס בארי



מתוך תכניתה של מיכל דליות, בכל יום שישי ב־10:00 ב"רדיו ללא הפסקה"